פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט צב ז

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט צב ז

סעיף ז[עריכה]

מי שנתחייב שבועה דאורייתא והוא חשוד על השבועה, שכנגדו נשבע ונוטל, אם טען עליו טענת ודאי (משנה בשבועות מד,ב). ואם שניהם חשודים, חזרה שבועה לנתבע, ומתוך שאינו יכול לישבע, משלם^א (רי"ף,רמב"ם). הגה: וי"א דיחלוקו (טור בשם רב האי והרא"ש ומרדכי פ' הנשבעים וב"י בשם ר"ת), וכן נראה לי לדון, דהמוציא מחבירו עליו הראיה. וי"א דהא דבחשוד כנגדו נשבע ונוטל דוקא שלא היה יודע כשעסק עמו שהיה חשוד, אבל בלאו הכי, לא, דאם לא כן כל אחד יעסוק עם החשוד וישבע ויטול. (רבינו ירוחם נ"ל ח"ב והגהות מרדכי דב"מ). ויש חולקים^ב (תשובת הרא"ש כלל י"א סימן א').

א. שניהם חשודים: משנה: היו שניהן חשודין - חזרה השבועה למקומה, דברי רבי יוסי; רבי מאיר אומר: יחלוקו.

גמ': עבד רב נחמן עובדא: יחלוקו. חזרה שבועה למקומה. להיכן חזרה? א"ר אמי, רבותינו שבבבל אמרו: חזרה שבועה לסיני, רבותינו שבארץ ישראל אמרו: חזרה שבועה למחויב לה. אמר רב פפא: רבותינו שבבבל - רב ושמואל, רבותינו שבארץ ישראל - ר' אבא... אמר רבא: כוותיה דרבי אבא מסתברא... [מח,ב] אמר רב חמא: השתא דלא איתמר הלכתא לא כרב ושמואל ולא כרבי אלעזר, האי דיינא דעבד כרב ושמואל - עבד, דעבד כרבי אלעזר – עבד (לגבי יתומים הגובים מיתומים כשמת לווה בחיי מלווה).

רי"ף,רמב"ם,שו"ע: פסקו שחזרה למחוייב לה, כלומר משאיל"מ, כיוון שרבא שהוא בתרא סובר כן.

ר' האי,רא"ש,רמ"א: פסקו שיחלוקו, כיוון שכך פסק רב נחמן. הרמ"א פסק כמותם משום שזוהי פלוגתא דרבוותא וא"כ המע"ה. לדעת ר' האי אין הלכה כר' אבא, ואילו הרא"ש יישב דברי ר' אבא עם רב נחמן ופסק דברי שניהם.

ב. כשידע שזה שכנגדו חשוד: ראב"ד,הגמ"ר: איהו אפסיד אנפשיה, ולא אומרים שכנגדו נשבע ונוטל אלא החשוד נפטר. ההגמ"ר הוכיח כן מסוגיית ההוא רעיא בב"מ ה,ב, שאמרנו שנפסל לשבועה בגלל שגזל, ואח"כ הגמ' מקשה ותיפוק ליה דהוי רועה, ולא מובנת קושייתה, הרי גזלן פסול מהתורה ורועה רק מדרבנן, אלא ודאי שיש משהו חמור יותר ברועה, והוא ששם בגלל שידע מראש שהוא חשוד אין לו ליטול אפילו בשבועה.

שו"ת הרא"ש,תוס': אומרים גם בכה"ג.

רמ"א: הביא שתי הדעות.

ש"ך: תוס' והרא"ש מודים לראב"ד, וכן הלכה. התוס' שואלים מדוע בחשוד אומרים שכנגדו נשבע ונוטל ולא אומרים משאיל"מ, ועונים שאחרת לא שבקת חיי לכל חשוד לפי שכל אחד יעסוק עימו ויביאהו לידי שבועה. מכך דייקו הב"ח והגר"א שאף אם ידע שהוא חשוד כבר בשעה שעסק עימו נשבע ונוטל. אולם הש"ך דחה שכוונת התוס' היא שיעסוק עימו ויאמר אח"כ שלא ידע שהוא חשוד, וגם את תשו' הרא"ש העמיד במקרה שלא ידוע ששכנגדו ידע שהוא חשוד, אך במקרה שודאי ידע איהו אפסיד אנפשיה.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.