פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט צ יא

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט צ יא

סעיף יא[עריכה]

מי שנכנס לביתו של בעל הבית, בפני בעל הבית, ויצא וכלים טמונים תחת כנפיו, והעדים רואין אותו, ולאחר זמן תבעו בעל הבית ואמר ליה: תן לי כלים שהשאלתיך והרי העדים, והוא אומר: לקוחים הם בידי, אינו נאמן, ונשבע בעל הבית היסת על טענתו שלא מכרן ולא נתנן, ויחזירו בית דין הכלים לבעל הבית. במה דברים אמורים, בבעל הבית שאינו עשוי למכור כליו, וזה שהוציא הכלים תחת כנפיו אין דרכו להצניע, ואותם הכלים אין דרך בני אדם להצניעם; לפיכך חייב להחזיר, לפי שלא הצניעם אלא לכפור בהם. אבל בעל הבית העשוי למכור כליו, אף על פי שאין זה צנוע ואין דרך אותם הכלים להטמינם תחת הכנפים, הרי זה נשבע היסת שהם לקוחים בידו. וכן אם יצא בהם מגולים לפני עדים, אע"פ שאין בעל הבית עשוי למכור את כליו, הרי זה נאמן לומר: לקוחים הם בידי, שמא נצטרכו לו מעות, ומכר, ובלבד שלא יהיו מדברים העשוים להשאיל ולהשכיר (לעולם); אבל דברים העשוים להשאיל ולהשכיר, לעולם הם בחזקת בעליהם, ואע"פ שהוציאם מגולים, אף על פי שבעל הבית הזה עשוי למכור כליו, הואיל ויש לו עדים שזה הכלי עשוי להשאיל ולהשכיר ידוע הוא לו, מוציאים אותו מיד זה על כל פנים, עד שיביא ראיה שמכרו לו או נתנו לו (שבועות מו,א ע"פ גי' ר"ח). וי"א שאפילו בעל הבית טוען: גנובים הם, דינו כטוען: שאולים הם (תוס'). וי"א שלא אמרו אלא בטוען: שאולים הם, אבל אם טוען: גנובים הם, אין בעל הבית נאמן (רי"ף,רמב"ם,רא"ש), וכן עיקר. ואם הוחזק זה ונתפרסם לגנב, אפילו בעל הבית טוען: גנובים הם, דינו כטוען: שאולים הם (רי"ף).

אמר רב יהודה: ראוהו שהטמין כלים תחת כנפיו ויצא, ואמר לקוחין הן בידי - אינו נאמן; ולא אמרן אלא בעל הבית שאינו עשוי למכור כליו, אבל בעל הבית העשוי למכור את כליו - נאמן; ושאין עשוי למכור את כליו נמי - לא אמרן אלא דברים שאין דרכן להטמין, אבל דברים שדרכן להטמין - נאמן; ושאין דרכן להטמין נמי - לא אמרן אלא איניש דלא צניע, אבל איניש דצניע - היינו אורחיה; ולא אמרן אלא זה אומר שאולין וזה אומר לקוחין, אבל בגנובין - לאו כל כמיני', לאחזוקי איניש בגנבי לא מחזקינן; [גי' רש"י:] ולא אמרן אלא בדברים העשוין להשאיל ולהשכיר, אבל דברים שאין עשוין להשאיל ולהשכיר – נאמן [גי' ר"ח: ולא אמרן אלא בדברים שאינם עשויים להשאיל ולהשכיר אבל דברים העשויים להשאיל ולהשכיר אינו נאמן]. דשלח רב הונא בר אבין: דברים העשוין להשאיל ולהשכיר, ואמר לקוחין הן בידי - אינו נאמן. כי הא דרבא אפיק זוגא דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי, בדברים העשוין להשאיל ולהשכיר.

לפי גי' רש"י^[1]: אם יש ליוצא שלוש רעותות אינו נאמן לומר שלקוחים בידו: א. ראוהו מטמין הכלים תחת כנפיו, ומדובר באדם שאינו צנוע ובכלים שאין דרך להטמינם. ב. בעה"ב שאינו עשוי למכור כליו. ג. אלו כלים שעשויים להשאילם ולהשכירם.

לפי גי' ר"ח,רי"ף,רמב"ם,רא"ש: אם אלו כלים שעשויים להשאילם ולהשכירם או שיש את שתי הרעותות האחרות (א ו-ב) אינו נאמן. ראיה: מדברי רב הונא ומהסיפור של רבא משמע שבכלים העשויים להשאיל מוציאים מהלוקח אף ללא שאר הרעותות.

שו"ע: פסק כגי' ר"ח.

האם צריך בעה"ב להישבע? ר"י מיגש,שו"ע: בעה"ב נאמן ונוטל ללא שבועה. רמב"ם – אך יוכל הגזלן להשביעו היסת (ש"ך - לאחר שבעה"ב יטול).

ר' האי: בעה"ב נשבע ונוטל, כמו במקרה שבמשנה.

כשבעה"ב טוען גנובים (בכלים העשויים להשאיל):

תוס': נאמן^[2].

רי"ף,רמב"ם,רא"ש,שו"ע: אינו נאמן. הסמ"ע נימק או משום שלא מחזיקים אנשים בגנבים אפילו במקום מיגו, או משום שזה נחשב מיגו להוציא. והש"ך הביא את לשון הרא"ש והר"ן שכתבו את הטעם הראשון^[3].

כשהוחזק גנב: רי"ף,שו"ע: בעה"ב נאמן אף בטענת גנובים.

סמ"ע: דייק מהרי"ף ומהרמב"ם שבמקרה זה דינם ככלים שאינם עשויים להשאיל שנאמן רק כשיש את שאר הרעותות.

ש"ך: הוכיח מהרא"ש ומהר"ן שאי"צ את הרעותות, וכתב שיש לפסוק כדבריהם המפורשים ולא לדחותם מפני דברי הרי"ף והרמב"ם שאינם מפורשים. הרא"ש והר"ן כתבו שהטעם שאינו יכול לטעון גנובים הוא שאין מיגו מועיל להחזיק אנשים בגנבים, ולא כתבו הטעם של מיגו להוציא, וא"כ יוצא שבמקרה שהוחזק גנב מועיל המיגו.

כשנכנס למשכנו:

טור: רב יהודה שהצריך את הרעותות ע"מ שלא יהא היוצא נאמן, עסק אף בנכנס ע"מ למשכנו שלא ברשות, כמו במשנה.

טושו"ע בסע' א: הביאו את המקרה שבמשנה וסתמו שבעה"ב נשבע ונוטל, ולא ציינו שזה דוקא כשיש את הרעותות.

סמ"ע: יש לחלק בין טענת קניתי (רב יהודה, סעיפנו) לטענת שלי לקחתי (משנה, סע' א), שבשלי לקחתי אינו נאמן אף כשאין את הרעותות, והטעם הוא שטענה זו היא נגד חזקת מה שתחת יד אדם שלו.

ש"ך: לדעת הטור צריך את הרעותות גם במקרה של המשנה שטוען שלי לקחתי, ומה שסתם בסע' א, זה בגלל שסמך על דבריו אצלנו^[4], אולם הרמב"ם והשו"ע חולקים, ולדעתם בכל מקרה שנכנס למשכנו אי"צ את הרעותות, ואפי' בטענת קניתי.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]