פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קכא א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט קכא א

סעיף א[עריכה]

שלח לו חובו או פקדונו על ידי שליח, אם אמר לו המלוה לשלחו על ידו, ונאבדו, פטור^א (ב"מ צח,ב). אפילו לא אמר לו פה אל פה, אלא ששלח לו בכתב: שלח לי על ידי פלוני, ושלחם על ידו ונאבדו, פטור^ב. והוא שיכיר שהוא כתב ידו, אפילו שהשליח עובד כוכבים^ג או חרש שוטה וקטן (בעה"ת). אפילו לא יחד לו אדם ידוע לומר: שלח על ידי פלוני, אלא כתב לו: שלח לי ביד מי שתרצה, ושלחם לו ונאבדו, או כפר בהם השליח, פטור (רי"ף,רמב"ם), והוא ששלח לו ביד אדם נאמן, ובדרך שבני אדם רגילים להעביר שם ממונם. אבל אם שלח לו ע"י מי שהוחזק כפרן, או במקום סכנת דרכים^ד שאין הרבים רגילים להעביר שם ממונם, הרי פשע וחייב, שעל דעת כן לא הרשהו, אלא אם כן פירש לו (בעה"ת).

א. גמרא: אמר לו השואל שלחה לי ביד בני או ביד עבדי או ביד שלוחי ומתה... חייב (השואל, והמשלח פטור).

ב. שלח בכתב: רי"ף,רא"ש,תוס' ב"מ,שו"ע: גם בכך המשלח פטור, מה לי אמר לו בפניו מה לי אמר לו שלא בפניו. הרי"ף כתב שהשולח כתב לחברו, חברו נפטר מאחריות משום שכך הוא המנהג. הרא"ש גרס ברי"ף שמדובר בכתב לו לשלוח ע"י פלוני, ותמה ע"כ מדוע מועיל רק מטעם מנהג, אולם מדברי הטור רואים שמדובר בכתב שישלח לו בלי לייחד שליח, וכן כתב הסמ"ע שגירסת הרא"ש ברי"ף היא ט"ס, וכאשר אמר "ע"י פלוני" או "ביד מי שתרצה" מועיל מעיקר הדין, ודוקא כשלא ייחד כלל שליח זקוקים למנהג.

הראב"ד הבין שהמנהג המוזכר ברי"ף הוא לתת את החפץ למוציא השטר דוקא, וכן פסק הנתיבות, אולם הב"י כתב שיכול לתת לכל אדם^[1].

תוס' ב"ק: לא הוי שליח עד שיצווה את המשלח בפרוש. הם מדייקים זאת מכך שבב"ק קד,ב הגמ' לא מצאה פתרון לשליחת שליח שיפטור מאחריות אלא רק במקרה שהמלווה מקנה לשליח את ההלוואה אגב קרקע. הראשונים האחרים יישבו שהגמ' רצתה להשמיענו חידושים אגב הזכרת מקרה זה ולכן לא כתבה את האפשרות של ציווי דרך השליח.

כשלא ייחד שליח: כאמור, לפי גי' הטור והסמ"ע ברי"ף המשלח פטור מטעם המנהג. בעה"ת דייק מהרמב"ם שחולק, שכן כתב "כתב ללוי: שלח ביד פלוני", אולם הב"י דחה דיוקו שאולי כתב כן אורחא דמילתא, ולאו בדוקא.

ג. שליח עכו"ם: רמב"ן,קצות: בשליח עכו"ם צריך לומר "שלח והיפטר". בב"מ צט,א נאמר שאם שלח השואל ביד עבדו חייב (אע"פ שהמשאיל אמר לו לשלוח). וכן בגיטין עח,ב נאמר שאם אמר זרוק לי חובי אפילו זרק קרוב לו חייב, ואם אמר זרוק והיפטר פטור.

סמ"ע,ש"ך: לא צריך. בב"מ הטעם הוא שיד עבד כיד רבו. כן בפשטות גם דעת הרמב"ם והשו"ע שכתבו שמועיל ביד קטן וכד' ולא הזכירו שצריך לומר "והיפטר".

ד. כשאמר לו שלח ע"י פלוני, והלך במקום סכנה:

סמ"ע: המשלח פטור, והתלונה היא על השליח.

ש"ך: הסתפק בכך. מסברא נראה שחייב כי לא על דעת כן הרשהו, אולם מתוד"ה "הכי" (קד,א) מוכח שלרב חסדא השולח בעדים פטור אפי' במקום סכנה, כ"ש באמר שלח ע"י פלוני, אך י"ל שתוס' חולקים על בעה"ת ולדעתם ה"ה באמר שלח ביד מי שתרצה, ומאידך לבעה"ת חייב אף בשלח ע"י פלוני.

תומים,נתיבות: אם ידוע (גם למלווה) שהשליח ילך בדרך המסוכנת, המשלח פטור, לפי שאז ודאי גם על דעת כן הרשהו.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]