פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קכח א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט קכח א

סעיף א[עריכה]

הפורע חובו של חבירו שלא מדעתו, אפילו היה בשטר (רי"ף ורמב"ם ע"פ משנה בכתובות קז,ב), ואפילו היה עליו משכון^א ונטלו זה שפרע, אין הלוה חייב לשלם לו, ונוטל משכונו בחנם, והרי אבד זה הנותן, מעותיו. ואפילו אם היה המלוה דוחקו לפרוע^ב, (שמא) היה הלוה מפייס את המלוה ומוחל לו (ר"ן). הגה: וכן נראה לי עיקר. ודלא כיש חולקין ואומרים דחייב לשלם (טור בשם ר"ת והרא"ש). ויש אומרים דוקא כשפורע לישראל, אבל אם פרע לעובד כוכבים חייב לכולי עלמא^ג, וכל שכן אם פדה משכונו מן העובד כוכבים, דחייב לשלם לו (תשובת מהרי"ל סימן ע"ח). וכן ראוי להורות ועיין ביורה דעה סוף סימן רנ"ב הפודה חבירו מן השביה, אם חייב לשלם^ד. יש מי שאומר שכל זה שלא היה לו משל חבירו ובידו, אבל אם היה בידו משל חבירו פרע חובו, מה שעשה עשה^ה (מהרי"ו סימן קס"ו). ויש אומרים דאפילו נתן משכון שלו בשביל חבירו, הואיל ואם רצה יכול לתת של חבירו, אע"פ שלא נתנו, חייב לשלם לו: (הגהות מרדכי פרק ג' דבתרא).

פורע חוב חברו: משנה: מי שהלך למדינת הים, ועמד אחד ופירנס את אשתו, חנן אומר: איבד את מעותיו, נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו: ישבע כמה הוציא ויטול.

ר"ת,ר"ח: חנן פוטר מלהשיב דוקא בפורע מזונות אשת חברו, משום שלולא פירנסה יתכן שהיתה מצטמצמת במזונותיה ולא היה זקוק בעלה לשלם לה, אולם בשאר חובות חייב חברו להשיב לו, שהרי לא היה יכול להיפטר מהחוב בשום ענין.

ירושלמי,רי"ף,רמב"ם: אף בשאר חובות, משום שיתכן שהמלווה היה מוחל לו.

שו"ע,רמ"א,ש"ך: פסקו כרי"ף. ולדעתם כן גם דעת הרא"ש, כפי שמוכח מדבריו בנדרים לג,ב. הש"ך כתב שכן משמע מהש"ס ואף הביא יותר משלושים פוסקים הסוברים כך.

סמ"ע: פסק כר"ת. הטור, הב"ח והסמ"ע סוברים שדעת הרא"ש לפסוק כר"ת, כיוון שהביא את קושיית ריב"א עליו ודחאה.

ב"ח: הוי ספיקא דדינא.

א. כשנטל משכון: רי"ף,רמב"ם,ר"ן,שו"ע: חברו פטור מלהשיב לו, אף כשנטל משכון. כך כתוב בירושלמי.

ש"ך: ספיקא דדינא, ואם תפס המשכון לא מפקינן מיניה. אמנם לגבי הפורע חוב חברו ישנם למעלה משלושים פוסקים הסוברים שפטור, ולכן פוסקים כך באופן מוחלט ואפילו תפיסה לא מועילה, אך מ"מ תפיסת משכון כן מועילה מצד המע"ה, משום שהש"ס וכן רוב הפוסקים לא כתבו במפורש מה הדין לגבי נטל משכון, וא"כ לגבי זה יכול לומר קים לי כר"ת.

ב. כשהמלווה דוחק: ר"ן ע"פ ירושלמי,שו"ע: פטור אפילו כשהמלווה דחק. ש"ך – אמנם כאן לא שייך הטעם שמא היה המלווה מוחל, אמנם שייך הטעם המובא בתוס', שמא הייתי מוצא אוהבים שהיו פורעים עבורי.

ש"ך: ספיקא דדינא. הרי"ף והרמב"ם שהביאו את דברי הירושלמי השמיטו את דבריו שהדין כן אף כשהמלווה דוחק, ומשמע שחולקים, ועוד נראה שאף הירושלמי חזר בו למסקנה.

ג. פרע לעכו"ם: רמ"א במהרי"ל,רמ"א: אם פרע למלווה עכו"ם, חברו חייב, משום שעכו"ם אינו מוחל וא"כ אינו יכול לטעון שמא היה מוחל לי. סמ"ע – דוקא במקום שביד העכו"ם להוציא מיד חברו.

ש"ך במהרי"ל: אין חילוק בין ישראל לעכו"ם, וגם בפורע לעכו"ם חברו פטור וודאי לא גרע מבע"ח שדוחק.

ש"ך: ספיקא דדינא. לשיטתו שבבע"ח דוחק הוי ספיקא דדינא, ה"ה בפורע לעכו"ם.

ד. שם התבאר שחייב לשלם.

ה. היה בידו משל חברו: מהרי"ו,הגמ"ר,רמ"א: חברו חייב להשיב לו. הגמ"ר והרמ"א הוסיפו שהדין כן אפילו אם פרע משל עצמו, כיוון שיכל לפרוע משל חברו.

מהר"ם מלובלין: גמגם בדבר, שהרי הטעם שחנן פוטר הוא, שמא היה המלווה מוחל לחברו, וא"כ אין נפק"מ בכך שהיה בידו משל חברו. הש"ך ענה ע"כ, שעיקר הטעם שפטור הוא משום מבריח ארי, שמסתמא לשם מצווה פרע, וא"כ כשיש בידו ממעות חברו מסתמא לא עשה זאת על דעת שיפטר חברו.

ש"ך: חברו חייב כיוון שיש שעבודא דר' נתן גם כשיש נכסים, וא"כ מעיקר הדין המלווה נטל ממנו את המעות, וודאי שחברו חייב להשיב לו.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.