פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קכט ה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט קכט ה

סעיף ה[עריכה]

כשם שאין הערב משתעבד אלא בקנין, או בשעת מתן מעות או בבית דין, כך הקבלן אינו משתעבד אלא באחד מדרכים הללו, שאין חילוק ביניהם אלא לענין שעבוד כתובה (או נדוניא לחתן), כמו שנתבאר בטור אבן העזרא (סימן ק"ב סעיף ו'). כל היכא דבעי קנין, אי לא קנו מיניה אינו גובה אפילו מנכסים בני חורין, אפילו כתב לו שטרב (טור). הגה: ואפילו נתן לו תקיעת כף, אם הוא במקום שלא נהגו לקנות בכך (ר' ירוחם נתיב ג' ח"ה). ומ"מ כופין אותו לקיים שבועתוג (ד"ע) וע"ל סי' ע"ג סעיף ח'. מי שנתן מתנה לחבירו ואמר ליתנה לו לאחר זמן והעמיד לו ערב, י"א דהוי כערב בשעת מתן מעות (ר' ירוחם נתיב ט"ו ח"א ותוספות פ' הנזקין), ויש חולקיןג: (הגהות מרדכי שם ותשובת רשב"א אלף ט"ז).

א. כתובה: באבן העזר התבאר שלשו"ע הערב לאשה בכתובה אינו מתחייב אפילו בקנין ולכלתו מתחייב בקנין, וקבלן לכל אשה אפילו בלא קנין. ולרמ"א ערב משתעבד בקנין ולכלתו אפי' בלא קנין. לגבי ערב לחתן בעד הנדוניא הביא הרמ"א מחלוקת אם הוי כערב לאשה או שחייב כשאר ערב (שאינו צריך קנין בשעת מתן מעות).

ב. כתב שטר: הסמ"ע כתב שבכתב שטר הדין תלוי במחלוקת שבסע' ד לגבי ערב היוצא לאחר חיתום שטרות, וביאר שלפיכך האריך השו"ע בלשונו וכתב "כל היכא דבעי קנין", כדי לומר שכל אחד לפי שיטתו, אך הש"ך הסתפק בכך וכתב שיתכן שכאן כולם מודים, ושטר גרוע יותר מחיתום שטרות.

ג. תקיעת כף: הסמ"ע מביא בשם הריב"ש שלושה חילוקים בין שבועה לחיוב מעיקר הדין: א. אין יורדים לנכסיו אלא רק משמתים אותו. ב. אם מת אין היורשים חייבים. ג. אם התירו לו את הנדר פטור.

אם פרע: הע"ש כתב שכיוון שאינו נחשב ערב אין הלווה חייב להשיב לו, והסמ"ע חלק וכתב שמ"מ חייב מכיוון שסמך על ציוויו, כמבואר ברמ"א בסע' ב.

ג. מתנה: הסמ"ע פסק כרי"ו ששעת נתינת המתנה נחשבת כנתינת מעות, ואילו הע"ש והש"ך פסקו כהגהמ"ר.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.