פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קלג א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א[עריכה]
כל דבר המטלטל שהוא ביד האדם, בחזקת שהוא שלו. אפילו אם יביא המערער עדים שהוא שלו, ואמר למוחזק: הפקדתיו לך או השאלתיו לך, נאמן המוחזק לומר: אתה מכרתו לי או נתתו לי במתנה, וישבע היסת (עפ"י ב"ב מו,א ועוד). ואם טען: שלך הוא אבל משכון הוא בידי, יכול לטעון עד כדי דמיו (ב"ב לו,א), ונשבע בנקיטת חפץ, ונוטל (גאונים,רמב"ם). ואם טוען נתחייב לי עד כדי דמיו מעסק משא ומתן שבינינו (טור ס"ג בשם הרא"ש), נכון הדבר שיברר ממה נתחייב לו, שמא הוא סבור שנתחייב לו, וכשיברר דבריו שמא אינו חייב לו (שו"ת רא"ש).
חזקת מטלטלין לקטן: קצות: אין לו חזקה, ולכן אדם שיש לו עדים שהיה שלו יכול להוציא מהקטן. הרמב"ם כותב שאין לקטן חזקת קרקעות משום שאין להם טענה, והוכיח מכך הקצות שה"ה למטלטלין שהרי גם במטלטלין חזקה שאין עימה טענה אינה חזקה. אמנם אם בא בטענת אביו טענינן להו.
נתיבות: יש לו חזקה. דוקא בקרקע אין לו חזקה כיוון שגם אין לו קנין ויכול לחזור בו, משא"כ במטלטלין שחז"ל תיקנו להם קנין, וכשיש דעת אחרת מקנה אף מועיל מדאורייתא משום הפקר בי"ד הפקר[1]. ואע"פ שאינם בני טענה, לא גרע מגדול שלא בפניו שטענינן לו להחזיק בידו מה שתחת ידיו.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ מוכח מהנתיבות שהפקר בי"ד מועיל לא רק להפקיר אלא גם להכניס לרשות השני, שהרי אם היה מועיל רק להפקיר עדיין לא היה זוכה בו הקטן. אמנם עיין נתיבות בסי' רלה,ו (סקי"ג) שמדאורייתא מועיל רק להפקיר, ומדרבנן אף להקנות. ע"ע רש"י בגיטין כ,א ד"ה אקנויי, שמוכח מדבריו שהפקר בי"ד מועיל מהתורה אף להקנות.