פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רמו ד

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רמו ד

סעיף ד[עריכה]

הכותב כל נכסיו מתנה לאחד מבניו, בין שהיה בריא בין שהיה שכיב מרע (וי"א דדוקא שכתב לו בלשון מתנה, אבל ש"מ שכתב לו לשון ירושה, קנה) (טור), אפילו היה בן קטן המוטל בעריסהא, לא עשאו אלא אפוטרופוס והרי הוא בכל הנכסים כאחד מאחיו. ואפילו האריך בלשון כדרך שופרא דשטרי ילך, יזכי, יחזיק אומדן דעת הוא שלא נתכוון אלא להיות אחיו נשמעים לו. ואם שייר כל שהוא, בין קרקע בין מטלטלין, זכה הבן במתנה. ואם פירש בשטר שמקנה לו הקנאה גמורה ולא בתורת אפוטרופוס, או שפירש בשטר שיהא רשאי למכור ולתת לאחרים, או שכתב לו מטלטלי אגב מקרקעי, או שהקנה לו בקניןב, וכן כל שכתוב בשטר המתנה לשון שאפשר להוכיח ממנו דלמתנה גמורה נתכוון, קנה. הגה: ואם כתב לאחד שיהא מושל ושולט בכל אשר לו, אינו לשון מתנה אלא לשון אפוטרופוס (הרא"ש כלל פ"ד סי' ב' וריב"ש סי' ת"ע).

ב"ב קלא,ב: אמר רב יהודה אמר שמואל: הכותב כל נכסיו לאשתו - לא עשאה אלא אפוטרופא. פשיטא, בנו הגדול - לא עשאו אלא אפוטרופוס, בנו הקטן מאי? איתמר, רב חנילאי בר אידי אמר שמואל: אפילו בנו קטן המוטל בעריסה. פשיטא, בנו ואחר - אחר במתנה ובנו אפוטרופוס (אשתו ואחר - לאחר במתנה ואשתו אפוטרופוס,) אשתו ארוסה ואשתו גרושה - במתנה. איבעיא להו: בת אצל הבנים [גי' רי"ף: אצל הבנות], ואשה אצל האחים, ואשה אצל בני הבעל, מהו? אמר רבינא, משמיה דרבא: בכולהו לא קנה, לבר מאשתו ארוסה ואשתו גרושה; רב עוירא משמיה דרבא אמר: בכולהו קני, לבר מהאשה אצל האחין ואשה אצל בני הבעל [מחלוקתם היא בבת בין הבנים, ולגי' הרי"ף בבת בין הבנות]. בעי רבא: בבריא היאך? ולא איפשטא.

בבריא: רי"ף,רא"ש,רמב"ם,שו"ע - כיוון שלא נפשט אזלינן לקולא, ולא עשאה אלא אפוטרופוס.

לשון מתנה: משנה בב"ב קל,א: ר' יוחנן בן ברוקה אומר: אם אמר על מי שראוי ליורשו - דבריו קיימין. והלכה כמותו.

ב"ב קלג,א: אמר רב הונא: שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחר, רואין, אם ראוי ליורשו - נוטלן משום ירושה, ואם לאו - נוטלן משום מתנה. אמר ליה רב נחמן: גנבא גנובי למה לך? אי סבירא לך כריב"ב, אימא: הלכה כריב"ב.

קשה - איך ריב"ב מתיישב עם דברי שמואל שהכותב כל נכסיו לבנו לא עשאו אלא אפוטרופוס?

רשב"ם,רא"ש,רמ"א: בלשון ירושה קונה, כאמור "וביום הנחילו", ובלשון מתנה אומדים שעשאו אפוטרופוס.

ר"ח,רי"ף,רמב"ם,שו"ע: ריב"ב עוסק באומר ושמואל בכותב. ר"ח הוסיף עוד תירוץ שריב"ב עסק בלא חילק כל נכסיו. הרא"ש הקשה שבדברי רב הונא מדובר בכותב ובכל הנכסים. והרי"ף תירץ שרב הונא עסק בבת בין הבנות.← לשיטתם גם בלשון ירושה נעשה אפוטרופוס.

א. בנו קטן: בעה"מ: דוקא בצריכים אפוטרופוס כגון קטן בין הקטנים או שהגדולים אינם כאן, אחרת הוי מתנה.

רשב"א,מ"מ,שו"ע: לאו דוקא.

ב. בקנין: בסע' ז השו"ע מביא מחלוקת לגבי נתן בקנין, ומשמע שסובר שנחלקו דוקא בקנין בשטר אבל בקנין סודר גם ר' יונה מודה שקנה, והש"ך והסמ"ע חולקים וסוברים שגם כאן חולק ר' יונה.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.