פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רנט ג

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רנט ג

סעיף ג[עריכה]

כיצד, המוצא מציאה במקום שישראל מצויים שם, חייב להכריז, שלא נתייאשו הבעליםא. ואפי' העיר מחצה עובדי כוכבים ומחצה ישראל, או אפילו רובה עובדי כוכבים, והוא מצאה במקום שרוב העוברים שם ישראלב, חייב להחזיר. אבל אם רוב העיר עובדי כוכבים, או אפי' רובה ישראל, ומצאה במקום שרוב העוברים שם עובדי כוכבים, אינו חייב, אפילו אם ידע שמישראל נפלה ויש בה סימן, שודאי נתייאשו הבעלים; וכגון שהוא מדברים שיש לתלות שידע מיד בנפילתו, וכמו שיתבאר. הגה: וע"ל סי' רס"ב ס"ג. וי"א דאם אבד ספרים לא מייאש מינייהו, אפילו במקום שרובה עובד כוכבים (הגהות מרדכי דב"מ).

בגמרא כד,א. תניא וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר וכו' והמוצא בסרטיא ופלטיא גדולה ובכל מקום שהרבים מצויים שם הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתייאשים מהם. איבעיא להו כי קאמר ר"ש בן אלעזר ברוב גוים אבל ברוב ישראל לא אמר או דילמא ברוב ישראל נמי אמר... פליגי רבנן עליה או לא... תא שמע דאמר רב אסי מצא חבית בעיר שרובה גוים מותרת משום מציאה ואסורה בהנאה... מאן אזיל בתר רובא ר"ש בן אלעזר שמע מינה ברוב גוים אמר ברוב ישראל לא אמר. לעולם אימא לך ברוב ישראל נמי אמר ורב אסי סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא.

א. פסיקת ההלכה במקום שרבים ישראלים מצויים בו: רי"ף,רא"ש,רמב"ם,טושו"ע: כרב אסי, שדוקא ברוב גויים הא"ש.

ראב"ד: אפילו ברוב ישראל (במקום שרבים מצויים בו)[1].

ב. סמ"ע – דוקא רוב. בגלל שרוב העיר עכו"ם, לא מספיק שמחצה מהעוברים ישראל כדי למונעו מלהתיאש.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. טעמו מהמשך הגמרא: רבי חנינא מצא גדי שחוט בין טבריא לציפורי והתירוהו לו. שמעת מינה הלכה כרבי שמעון בן אלעזר אפילו ברוב ישראל! - אמר רבא: ורוב נכרים ורוב טבחי ישראל. רבי אמי אשכח פרגיות שחוטות בין טבריא לציפורי, ואמרו ליה: זיל שקול לנפשך. מדוע הגמרא לא ענתה גם כאן כנ"ל? כי פרגיות נוהגים לשחוט בבית ולא שייך התירוץ הנ"ל, ולפי"ז יש הוכחה שאף ברוב ישראל הא"ש. הרא"ש דחה שהגמרא סמכה על תירוצה לעיל ולכן לא נזקקה לכותבו שוב.