פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רס א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רס א

סעיף א[עריכה]

המוצא בגל או בכותל ישן, שאין זוכרים מי בנאו ולא היה מימות עולם בחזקת זה שדר בו עתה ובחזקת אבותיו, הרי היא של מוצאה^א. והוא שהעלתה חלודה, שאני אומר של עובדי כוכבים הקדמונים היאב. והוא שימצאנה מטה מטה, כדרך כל המטמוניות הישניםג. אבל אם מראים הדברים שהן מטמון חדש, אפילו נסתפק לו הדבר^ד, הרי זה לא יגע^ה בהם שמא מונחים הם שם. וכותל חדש, דהיינו שידוע שאבותיו של זה שהוא דר שם בנאוהו, ולא יצא מרשותם, מציאה הנמצאת בו מחציו לחוץ הוא של מוצאו, אפילו יש בו סימן, והוא שהעלה חלודה, שודאי נתייאשו בעליו ממנו כיון שארך לו שם הימים. מחציו ולפנים, של בעל הבית אפילו אם העלה חלודה. ואם הוא ממלא כל הכותל, חולקים, אפילו אם כל הכותל משופע, ולא אמרינן ממקום הגבוה הוא ונתגלגל למקום השפל.

א. הטעם שלא קנה בעל הכותל בקנין חצר: תוס',רא"ש,ב"י,נתיבות: אין חצר קונה דבר שיתכן ולא ימצאנו לעולם.

רמב"ם: לפי שאבוד ממנו ומכל אדם. הב"י השווה זאת לנימוק הרא"ש.

רא"ש ב: ישראל זכו בשלל האמוריים, ונמצא שאתא לחצר באיסורא, ושוב אינו יכול לזכות על ידה.

רבנו ברוך (במרדכי),סמ"ע: חצר קונה שלא מדעתו רק הפקר ולא אבידה, כי לו ידע לא היה מפקירה. הנתיבות דחאו^[1].

ב. תלייה בעכו"ם קדמונים: רא"ש,טור,סמ"ע – אף כשיתכן שהוא מתקופת אבותיו, שכן המע"ה.

ג. מטה מטה: הרמב"ם כתב תנאי זה אולם לא כתב התנאי של חלודה. ובארו הש"ך שכך פירש בגמרא את המילה "שתיך", והבין הש"ך שהטור הביא גם את דברי הרמב"ם, משום שמסתבר ששני הפירושים אמת לדינא ומספיק אחד מהתנאים לגלות שזהו דבר ישן, אולם תמה על השו"ע שהצריך את שני התנאים. ויישב שאולי הסתפק בפרוש הגמרא ולכן הצריך שניהם לחומרא. הנתיבות פירש שחלודה צריך כדי לגלות שהוא ישן ומטה מטה צריך כדי שלא יהא עשוי להימצא ולא תקנה חצרו^[2].

↵ בכותל חדש: לא נזכר התנאי של מטה. הש"ך תמה^[3] ויישב שלגבי מחציו ולחוץ פשוט לשו"ע שמספיק חלודה, ונסתפק והחמיר רק לגבי כותל ישן ששם גם מחציו ולפנים הא"ש^[4].

ד. ספק מטמוניות: השו"ע פסק שלא יגע, וצ"ע למה כאן לא אומרים המע"ה כדלעיל שתולים שמא של אמוריים.

ה. כשאין חלודה או אינו מטה לא יגע: מדובר במקום המשתמר, אחרת הוי אבדה מדעת והא"ש אף בלי חלודה.

↵ מחציו ולפנים: כתב הסמ"ע שה"ה מחציו ולפנים בשונה מכותל חדש, כי בישן ובגל אין דרך בעה"ב להשתמש ומאידך יש לחוש שאדם עשה שם מטמון.

↵ חפץ מונח של גוי: הש"ך העמיד במקום שרוב ישראל מצויים, אך ברוב גויים הא"ש. והנתיבות חלק שכן רק אבידת נכרי הותרה, אך כאן שמדובר בהנוח במקום המשתמר דמי לגזל הגוי שאסור.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]