פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רצח א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רצח א

סעיף א[עריכה]

כל שומר שנתחייב לשלם ואמר: איני יודע כמה דמים אני חייב לשלם, והבעלים אומרים: אנו יודעים כך וכך היה שוה, כגון שהפקיד אצלו כיס מלא זהובים ופשע בו, הבעלים אומרים: ק"ק דינרים היו, והשומר אומר: ודאי שהיו בו דינרים אבל איני יודע כמה היו, נמצא זה כטוען ק"ק ומודה לו במקצת ואמר: השאר איני יודע, שהוא מחויב שבועה ואינו יכול לישבע, ומשלם. ולפיכך הבעלים יטלו בלא שבועה, והוא שיטענו דבר שהם אמודים בו^א. ויש לשומר להחרים על מי שלקח ממנו יותר מהראוי לו (וע"ל סימן צ' סעיף י').

מעשה בירושלמי^[1] – אינו יודע מה היה: אחד הפקיד אצל חברו שק צרור ונאנס, וטען המפקיד שהיה מלא מטכסא, והנפקד טען שמא היה מלא סיגים, ונפסק שם שישבע המפקיד ויטול.

למה לא אומרים מתשאיל"מ?

רמב"ם: טענו חיטים והודה לו בשעורים. הראב"ד מקשה, הרי הודה לו גם בשק, וא"כ יש כאן הודאה במקצת.

ראב"ד,רא"ש^[2]: אומרים מתשאיל"מ רק כשהו"ל למידע, שנראית טענתו כרמאות, אולם לנפקד לא הוה למידע מה יש בשק.

↵ אינו יודע כמה היה: ר"י מיגש,רמב"ם,רמב"ן,שו"ע כאן,ש"ך: מתשאי"ל שבועת מו"ב משלם.

(=המקרה שבסעיף זה) סמ"ג,ראב"ד: הרי אינו מודה בדבר שבמנין? הסמ"ג הוסיף שא"כ הוי שבועה דרבנן, ובשבועה דרבנן לא אומרים מתשאיל"מ?

רמב"ן: א"א לחייבו מתוך דבריו אלא ש"פ, וש"פ הוי דבר שבמנין.

ראב"ד,רא"ש,טור,סמ"ע: לא אומרים מתשאיל"מ כי לא הוה לנפקד למידע כמה יש, אך המפקיד נשבע ונוטל, כי עשו תקנת נגזל.

שו"ע סי' צ: כשאינו יודע מה היה - המפקיד נשבע ונוטל, וכשאינו יודע כמה היה - מתשאיל"מ. אח"כ כתב שי"א שנשבע שאינו יודע ונפטר.

פי' א בסמ"ע: הי"א קאי על הדין השני וס"ל שאין תקנת נגזל בפקדון, וס"ל שלא אומרים מתשאיל"מ כשלא הו"ל למידע. וצ"ע למה כאן סתם ולא הביא את הי"א.

פי' ב בסמ"ע: הי"א קאי על הדין הראשון וס"ל כראב"ד שעשו התקנה רק כשיש שבועת מו"ב, אך ס"ל שמסתמא אין דעת התובע גם על השק. לפי"ז כאן סתם כי הוא ודאי מו"ב.

רמ"א: כאן לא השיג, ובסי' שפח כתב שנשבע ונוטל. ש"ך – אולי מחלק בין מזיק לפקדון, אך מדברי כל הפוסקים אין נראה לחלק.

למה המפקיד יכול להישבע וליטול?

גאונים,רא"ש,ר"י מיגש,רמב"ם,ש"ך סי' צ: עשו תקנת הנגזל בפקדון. רא"ש – דבר קשה הוא, כי מעשים בכל יום שאין הנפקד מדקדק לידע מה יש בשקים, אך אין לזוז מדברי הגאונים.

ב"י ברי"ף,רמב"ן,רא"ה,ר"ן,ב"י: מדובר ששכנו פשע בגחלתו ונתחייב לשלם הנזק, ואינו יודע מה היה בו, שאז המפקיד נשבע ונוטל מהמזיק. ←נפקד שפשע ולא יודע מה היה בשק פטור (אין תקנת נגזל בפקדון).

ראב"ד: עשו תקנת הנגזל בפקדון, אך רק כשהנפקד היה מחויב שבועה מהתורה^[3] (כיון שלא הו"ל למידע – הפכו השבועה אשכנגדו). וכאן כיון שתבעו גם שק וגם מטכסא ומודה בשק עצמו, היה חייב שבועת מו"ב.

שו"ע סי' צ: סתם כגאונים שיש תקנת נגזל בפקדון וי"א שלא. ולפי פי' ב בסמ"ע הנ"ל, הי"א קאי על דין אחר והוא כדעת הראב"ד.

א. המ"מ ביאר שהרמב"ם למד זאת מב"ק סב,א. שם נאמר שמי שלקח כיס של חברו וזרקו לים ואינו יודע כמה היה בו, הניזק נשבע ונוטל, אך רק בדברים שהוא אמוד בהם.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]