פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שלג ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט שלג ב

סעיף ב[עריכה]

בד"א שאין להם עליו אלא תרעומת בשלא הלכו, דוקא בשלא היו יכולים להשכיר עצמם אמש כששכרם בעל הבית זה; אבל אם היו נשכרים אמש, ועכשיו אינם נשכרים כלל, הרי זה כדבר האבוד להם, ונותן להם שכרם כפועל בטל; ואם נשכרים בפחות, משלם הפחת. ואם הלכו (ודוקא שהלכו עצמם, אבל לא שלוחם) (המגיד פ"ט בשמם), אף על פי שלא היו מוצאים להשכיר עצמם אמש, נותן להם שכרם כפועל בטל; והוא שעכשיו אינם נשכרים כלל. אבל אם מוצאים מי ששכירם בשכירותו, אין להם אלא תרעומת. ויש אומרים דאפילו לא מצא רק מלאכה כבדה מזו, רק שרוצים להוסיף בשכרן, צריכין להשכיר עצמן במקום אחר (מרדכי פרק האומנין); ויש חולקין (בית יוסף בשם תלמידי רשב"א). ואם אינם מוצאים להיות נשכרים אלא בפחות, משלם להם הפחת. וכל אלו הדינים כשלא ביקר בעל הבית מלאכתו מבערב, שהוא בפשיעתו; אבל אם לא היתה פשיעת בעל הבית בדבר כלל, הרי זה אנוס, ונפטר כמו שנתבאר. הגה: ועיין לקמן סימן של"ד סעיף ב'. מלמד שהשכיר עצמו לשתי שנים והתחיל שנה ראשונה, מקרי התחלה גם לשנה שניה; וה"ה כל פועל (הגהות מרדכי פרק האומנין).

א. כשמשך בעה"ב כלי אומנות:

ב"מ מח,א: הגמרא מקשה על ר"ל, האומר שמשיכה מהתורה, מהברייתא האומרת 'נתנה לספר מעל', והרי צריך למשוך כלי התספורת.

ר"ת: מפרש שאם בעה"ב משך כלי אומנות אין הפועל יכול לחזור בו (הגה"א,ש"ך – תמורת שום ממון). והקשה מכך ששכיר חוזר בו בחצי היום, ותירץ שיש לחלק בין שכיר לקבלן.

ר"י,רשב"א,ר"ן: מפרשים שאם משך כלי אומנות יכול לעכבם בידו אם הפועל חוזר בו, אך מ"מ יכול הפועל לחזור בו.

ש"ך: כוונתם שיכול לשכור פועלים אחרים בדמי כלי האומנות.

נתיבות: כוונתם שיכול להזמין ספר אחֵר שיספרנו וישתמש בכלים אלו, וכדברי השיטמ"ק שיש כאן שני קניינים שונים: על הספר ועל כליו, ואמנם הספר יכול לחזור, אך מהשכרת כליו אינו יכול לחזור. לשכור ספר אחר בדמי הכלים אינו יכול.

רמ"א: הביא דברי שתי השיטות: י"א שאם משך בעה"ב אינו יכול לחזור בו ולא הפועל אם הוא קבלן, מיהו יכול לעכב כלי אומנותו ולשכור אחרים.

ש"ך: הקשה מנ"ל שר"ת מודה לרשב"א, הרי לפיו אין לכך מקור מהגמ' ומסברא במקום שאין קנין מסתבר שגם לא יכול לעכב הכלים, שהרי מנה אין כאן משכון אין כאן. ומסיק הש"ך שאע"פ שאינו כדאי לחלוק על הרמ"א נלפענ"ד שירא שמים יחמיר ויחזיר הכלים לפועל.

נתיבות: יתכן שכוונת הרמ"א אינה שיכול לעכבם ולשכור בהם פועלים אלא שיכול לשכור פועלים מכספו והם ישתמשו בכלים הללו וכפי שהנתיבות ביאר את הרשב"א. ולפי הסבר זה אין סברא לומר שר"ת יחלוק על הרשב"א.

בעה"ב שחזר: תרשים מצורף בסוף הסימן

↵ מחמת אונס: משלם רק על מה שעשו, ופטור על כך שהפסידם עבודה. ואם בעה"ב ידע שדרך האונס לבוא והפועל לא - חייב כפועל בטל.

↵↵ אם בחצי המלאכה שעשו אין תועלת: לפי הרמ"א (שלה,ב) פטור לגמרי, ולפי הסמ"ע והנתיבות אם זהו אונס של בעה"ב חייב.

↵ לא מחמת אונס:

↵↵ לפני שהלכו: אם אמש היו מוצאים עבודה ועכשיו כבר לא - לפי רוב הראשונים והשו"ע חייב ע"כ שהפסידם עבודה, שהרי הזיקם, ומשלם להם כפועל בטל (אך לא חייב שכרם משלם, כי סוף סוף הרויחו שלא עמלו) [תוס',רא"ש, רמב"ן,רשב"א], ולפי המהר"ם פטור, והקצות פסק כמותו מספק (המע"ה).

ואם יכולים עדיין למצוא עבודה - פטור מאחר ולא הזיקם, אמנם יש תרעומת משום שצריכים לטרוח לחפש עבודה^[1] [בריתא]. הב"ח כתב שאם מוצאים עבודה, הברירה בידם אם לעבוד או להיבטל ולקבל כפועל בטל, אמנם הש"ך כתב שמשמע מהטושו"ע שאם מוצאים אינם יכולים לדרוש שכר כפועל בטל.

במקרה שמוצאים רק עבודה זולה יותר - משלם ההפרש.

במקרה שמוצאים רק עבודה קשה יותר - לפי המרדכי בעה"ב יכול לחייבם לעבוד בה אם יוסיף להם שכר ע"כ. ואילו לפי תלמידי הרשב"א אינו יכול, לפי שלא קבלו על עצמם אלא את העבודה הקלה, וא"כ הדין הוא כמקרה שלא מצאו עבודה כלל. הרמ"א הביא את שתי הדעות, ובסי' שלה,א (לגבי נשלמה מלאכה בחצי היום) פסק כמרדכי^[2]. ואילו הש"ך כתב שיתכן שגם תלמידי הרשב"א מודים למרדכי, אלא שעסקו במקרה שלא מוסיף להם שכר.

↵↵לאחר שהלכו: אם כבר לא מוצאים עבודה - חייב כפועל בטל ע"כ שהפסידם עבודה, גם אם אמש לא היו מוצאים עבודה, מאחר והליכתם מהווה קנין, וא"כ בעה"ב התחייב לספק להם עבודה^[3]. ואם מוצאים עבודה - פטור, כי סוף סוף יש להם עבודה [רא"ש,רמב"ן,רשב"א]. הנתיבות סק"ז כותב שדין זה הוא בשכיר, אך בקבלן - חייב גם אם הוא מוצא עבודה, כיון שיכל לקבל את העבודה השניה גם אם היה עובד אצל בעה"ב זה, שהרי יכל לקבלה ולעשותה לכשיפנה מהעבודה הראשונה^[4]. ואם בעה"ב עצמו יתן לו עבודה אחרת - הוא יהיה פטור.

במקרה שמוצאים רק עבודה זולה יותר או רק עבודה קשה יותר - הדין כנ"ל ב'לפני שהלכו'.

כל זה לגבי מה שהפסידם עבודה, אמנם בנוסף לכך, אם כבר עשו חלק מהעבודה עליו לשלם להם על מה שעשו, וידו על התחתונה. כלומר, אם המלאכה היתה עולה שמונה דינרים ועשו חצי והוזלה המלאכה עד שהנותר עולה שניים - משלם להם שישה, ואם הוקרה עד שהנותר עולה שישה - בכל זאת משלם ארבעה^[5].

הרחבות:

הטעם שחייב כשמפסידם עבודה גם כשחזר לפני שהלכו (שלא היה קנין):

רמב"ן,רשב"א,שו"ע: מדין דבר האבד האמור במשנתנו^[6].

נתיבות: דבר האבד זוהי תקנת חז"ל מיוחדת בפועלים או אומדנא של חז"ל (שהם מתכוונים להתחייב בכך). הנתיבות מסביר שגם לפי תוס' והרא"ש החיוב כאן מדינא דגרמי הוא תקנה מיוחדת בפועלים (תקנת 'דבר האבד').

ריטב"א: דבר האבד זה חיוב מדין ערב (בעה"ב או הפועלים מתחייבים זה כלפי זה תמורת ההנאה שסמכו זה על זה).

תוס',רא"ש: מדינא דגרמי.

מהר"ם: סובר שאכן פטור, כי דינא דגרמי זה רק במקום שמפסיד חברו ולא במקום שמונע רווחו, ותקנת 'דבר האבד' היא רק לאחר שהתחילו לעבוד, לפי שתחילת עבודתם מהווה קנין. כאמור, הקצות והנתיבות יישבו שכאן זוהי תקנה מיוחדת בפועלים, ו עיין בסיכום לסימן רצב,ז שהפלפולא חריפתא והנחל"צ יישבו שכאן חייב בגלל שברי היזקא.

פועל בטל: הט"ז כותב שנותנים לו חצי מהשכר הרגיל^[7].

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]