פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שמד א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט שמד א

סעיף א[עריכה]

טען השואל שמתה מחמת מלאכה, אם הוא במקום שעדים מצויים, אינו נפטר עד שיביא עדים שהוא כדבריו ושלא שינה בו. ואם הוא במקום שאין עדים מצויים, ישבע, כמו שנתבאר בסימן רצ"ד. (ב"מ פג,א). ואם התנה שלא ישבע או שלא ישלם אם נגנבה או נאנסה, הכל לפי תנאו. (ב"מ צד,א). הגה: אפילו לא קנו קנין על כך, דכל תנאי שומרים קיים אפילו בלא קנין (מרדכי פ' השואל). ודוקא דאתני קודם שבאה השמירה לידו, אבל לאחר ששעבד נפשיה לא מצי לאתנויי בדברים בעלמא^א (מרדכי פרק החובל).

א. ב"ק צג,א: האומר קרע כסותי וקרע פטור אא"כ אתא לידיה בתורת שמירה, וגם אז פטור אם אמר בפירוש "והיפטר".

ב"מ צד,א: הגמרא מעמידה את המשנה "מתנה שואל להיפטר מתשלומים" גם לפי ר"מ הסובר שא"א להתנות על מה שכתוב בתורה גם בדבר שבממון, ושאני הכא שמעיקרא לא שיעבד נפשו (ולא מתנה לאחר שכבר היה משועבד).

מרדכי: מוכח משתי גמרות אלו שלאחר ששיעבד נפשו כבר לא יכול להתנות ללא קנין.

קשה - בב"ק מוכח להיפך, שהרי אם אומר בפירוש "והיפטר" - מועיל (והטעם שלא מועיל כשלא אומר בפירוש הוא שתולים שאלו פטומי מילי בעלמא), וכן בב"מ מדובר אליבא דר"מ, ומה שלא מועיל זה בגלל מתנה על מה שכתוב בתורה, אך קיי"ל כר' יהודה.

נתיבות מיישב: המרדכי הבין שהטעם בב"ק שלא מועיל הוא שחיוב השומר הוא על תנאי (אם תמות), וא"כ כשמוחל הוי מחילה על תנאי, והוי כמחילה על דשלב"ל שלא מהני. ומה שמועיל כשאומר "והיפטר" זה מטעם ערב, לפי שמוציא ממון על פיו, ופטור זה לא שייך בפטור מאחריות שמירה, שהרי לא מוציא ממון על פיו. לגבי הגמרא בב"מ מיישבו שניתן לדייק מלשון הגמ' שגם ר' יהודה זקוק לטעם שמעיקרא שיעבד נפשו.

רמ"א: הביא כאן את דברי המרדכי, אולם לעיל לגבי ש"ח וש"ש לא הביאם.

נתיבות: נראה שהרמ"א קיבל רק את הראיה מב"מ העוסקת בשואל, ומחלק בין שואל לשאר שומרים. החילוק הוא שבשאר שומרים המחילה היא על אחריות השמירה שחלה מיד (ולא על התשלומים), וא"כ אין זו מחילה על תנאי, אך בשואל החיוב אינו מצד אחריות שמירה שהרי לא ניתן לשמור מפני אונס, אלא מצד שהתורה עשתה את החפץ כשלו לענין שאם נאנס אומרים ששלו נאנס, וא"כ המחילה היא על התשלומים, וזה הוי דשלב"ל.

קצות: כשפוטרו בפירוש מועיל אף לאחר שהשתעבד (גם בשואל).

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.