פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שסג י
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף י[עריכה]
יש אומרים שזה שאמרנו בחצר העשויה לשכר חייב להעלות לו שכר, אפילו שכרו מראובן ונתן לו השכר, ונמצאת שאינו שלו אלא של שמעון, צריך ליתן לשמעון שכרו. הגה: ודוקא ששמעון או שלוחיו בכאן שהיו משתדלין להשכירו. אבל אם אינו בעיר ואין מי שמשתדל להשכירו, הוי כחצר דלא קיימא לאגרא, ואף על פי ששכרו מראובן אין צריך ליתן לשמעון כלום, וכמו שנתבאר (הגהות מיימוני פרק ג' דגזילה), ויחזור ויתבע מראובן מה שנתן לו. ואפילו שכרו מראובן בפחות מכדי דמיו, צריך ליתן לשמעון כל השכר הראוי ליתן לו, ויחזור ויתבע מראובן מה שנתן לו. ואם שכרו מראובן בדמים יקרים, ונמצא הבית של שמעון, לא יפרע לו אלא כפי מה ששוכרים אחרים. ואפילו אם נתן כבר לראובן, אינו נוטל שמעון אלא כפי מה ששוכרים אחרים. ומיהו אם באו הדמים ליד שמעון, והוא טוען שלא היה שוכרה בפחות, מספיקא לא מפקינן מיניה. הגה: ישראל שברח מן העיר, ולקח (השר) ביתו והשאילו לישראל אחר, אין צריך להעלות שכר לבעלים, דהא לא קיימא לאגרא, דאי לא הוי דר בו ישראל השני דר בו עובד כוכבים (הג"מ פ"ג דגזילה ומרדכי פ' כיצד הרגל). השוכר בית מחבירו וחזר והשכירו לאחרים ביותר ממה ששכרו, אם היה לו רשות להשכירו לאחרים בענין שנתבאר לעיל סי' שט"ז, המותר הוא שלו. ואם לא היה לו רשות להשכירו, המותר לבעלים (נ"י פ' הנ"ל). האומר לחבירו: דור בחצרי, אין צריך ליתן לו שכרב (ב"י בשם הרשב"ץ). שני שותפין בבית, והשכיר אחד מן השותפין כל הבית שלא מדעת שותפו, צריך השוכר ליתן לשותף השני חלקו (ב"י בשם הרשב"א); אבל אם לא שכר כל הבית, רק חלק השותף שהשכיר לו, אין צריך ליתן לשני כלום (ד"ע).
ב"ק כא,א: א"ר חייא בר אבין אמר רב, ואמרי לה אמר ר' חייא בר אבין אמר רב הונא: הדר בחצר חבירו שלא מדעתו - אינו צריך להעלות לו שכר, והשוכר בית מבני העיר - מעלה שכר לבעלים. בעלים מאי עבידתייהו? הכי קאמר: נמצאו לו בעלים - מעלין להן שכר. תרתי? הא דקיימא לאגרא, הא דלא קיימא לאגרא.
א. אם כבר נתן השכר: רשב"א: מסתפק. או שנותנים לבעלים, דהיאך עושה זה סחורה בפרתו של חברו, או שנותנים לדייר, כיוון שלא חיס
רא"ה,ריטב"א,נמוק"י,שו"ע: מחזירים לדייר.
ב. דור בחצרי: תשב"ץ,רמ"א: לא צריך לתת לו שכר.
תרוה"ד,רמ"א רמו: כתבו לגבי אכול עימי שצריך.
ב"ח,ש"ך: זוהי מחלוקת והמע"ה.
קצות,נתיבות: מדובר כאן באורח שלא עביד למיגר. עיין עוד בנתיבות קנג,ב שדוקא כשהמארח התחיל וביקש שידור או יאכל עימו חייב (אם עביד למיגר), אך אם האורח התחיל והאומדנא מוכחת שכוונתו היתה בחינם והלה שתק פטור.
חוות יאיר: צריך לדון כל מקרה לגופו לפי אומדנא, אם מסתמא כוונתו היתה לחינם או לשכר.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.