מנחת העומר: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אלישע זהבי (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
אלישע זהבי (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 7: | שורה 7: | ||
אומרת התורה<ref>ויקרא כג ט-יא</ref>: "כִּי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת-קְצִירָהּ- וַהֲבֵאתֶם אֶת-עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל-הַכֹּהֵן. וְהֵנִיף אֶת-הָעֹמֶר לִפְנֵי יְהוָה, לִרְצֹנְכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן...". | אומרת התורה<ref>ויקרא כג ט-יא</ref>: "כִּי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת-קְצִירָהּ- וַהֲבֵאתֶם אֶת-עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל-הַכֹּהֵן. וְהֵנִיף אֶת-הָעֹמֶר לִפְנֵי יְהוָה, לִרְצֹנְכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן...". | ||
מנחת העומר קריבה מהתבואה הראשונה שנקצרת באותה שנה. העומר קרב כדי להתיר לנו את אכילת התבואה החדשה שהייתה אסורה עד עתה. בניגוד לכל המנחות, שעשויות מסולת חיטה (חוץ ממנחת סוטה), - העומר עשוי מעשירית האיפה סולת שעורים. מהעומר מקריבים קומץ אחד על המזבח, והשאר נאכל לכהנים בבית המקדש. ברגע שקרב על המזבח הקומץ מהעומר - הותרה כל התבואה (גם מהחיטים) לאכילה, אמנם להקרבה יותרו החיטים רק לאחר הקרבת [[שתי הלחם]] ב[[שבועות]]. | מנחת העומר קריבה מהתבואה הראשונה שנקצרת באותה שנה. העומר קרב כדי להתיר לנו את אכילת התבואה החדשה שהייתה אסורה עד עתה. בניגוד לכל המנחות, שעשויות מסולת חיטה (חוץ ממנחת סוטה), - העומר עשוי מעשירית האיפה סולת שעורים. העומר חייב להיקרב מתבואת ארץ ישראל בניגוד לשאר המנחות שכשירות גם מחוץ לארץ<ref>משנה מנחות ח א</ref>. מהעומר מקריבים קומץ אחד על המזבח, והשאר נאכל לכהנים בבית המקדש. ברגע שקרב על המזבח הקומץ מהעומר - הותרה כל התבואה (גם מהחיטים) לאכילה, אמנם להקרבה יותרו החיטים רק לאחר הקרבת [[שתי הלחם]] ב[[שבועות]]. | ||
לאחר הקרבת העומר מתחילים לספור את [[ספירת העומר]], 50 יום עד חג השבועות שבו יוקרב קרבן [[שתי הלחם]], הקרבן הראשון מהחיטים. | לאחר הקרבת העומר מתחילים לספור את [[ספירת העומר]], 50 יום עד חג השבועות שבו יוקרב קרבן [[שתי הלחם]], הקרבן הראשון מהחיטים. | ||
שורה 22: | שורה 22: | ||
אנשי הכיתות ניסו פעמים רבות להכשיל את חכמי ישראל ולגרום לכך שקרבן העומר יוקרב ביום ראשון. אם לפי חישובם פסח היה צריך לחול ביום ראשון בשבוע - היו ממהרים להעיד בבית הדין שראו את הירח מתחדש, כדי שראש החודש יוקדם ביום, וגם פסח יוקדם לשבת, ואז העומר יקרב בהתאם לשיטתם. | אנשי הכיתות ניסו פעמים רבות להכשיל את חכמי ישראל ולגרום לכך שקרבן העומר יוקרב ביום ראשון. אם לפי חישובם פסח היה צריך לחול ביום ראשון בשבוע - היו ממהרים להעיד בבית הדין שראו את הירח מתחדש, כדי שראש החודש יוקדם ביום, וגם פסח יוקדם לשבת, ואז העומר יקרב בהתאם לשיטתם. | ||
סיפורים רבים סובבים סביב נסיונות הכשלה אלו<ref>לדוגמה: ר"ה כב:</ref>, ומנהגים רבים תוקנו כדי 'להוציא מלבם' ולהכחיש את טענתם<ref>ראו בפרק י' במשנה מסכת מנחות</ref>. | סיפורים רבים סובבים סביב נסיונות הכשלה אלו<ref>לדוגמה: ר"ה כב:</ref>, ומנהגים רבים תוקנו כדי 'להוציא מלבם' ולהכחיש את טענתם<ref>ראו בפרק י' במשנה מסכת מנחות, וראה לקמן בדיני העומר ומנהגיו</ref>. | ||
מסופר במגילת תענית<ref>מובא במסכת תענית דף יז:</ref> שבתאריך ח' בניסן ניצח שמעון בן שטח בויכוח הארוך, ואת אותו יום קבעו ליום טוב שנחגג עד סוף המועד. | מסופר במגילת תענית<ref>מובא במסכת תענית דף יז:</ref> שבתאריך ח' בניסן ניצח שמעון בן שטח בויכוח הארוך, ואת אותו יום קבעו ליום טוב שנחגג עד סוף המועד. | ||
== דיניו ומנהגיו == | == דיניו ומנהגיו == | ||
קצירת העומר: | |||
אומרת התורה<ref>ויקרא ב יד</ref> "אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל, תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ". | |||
קרבן העומר צריך להיקרב משעורים שעוד לא התייבשו לגמרי בשמש, ונקלו בתנור ונגרסו ברחיים לסולת מובחרת. | |||
<ref>על פי המשנה, מנחות פרק י'</ref>מערב יום טוב - היו יוצאים שלוחי בית הדין לשדה שעורים משובחת קרובה לירושלים<ref>משנה מנחות ח א - מכמס ומזוניחא אלפא לסולת</ref>, וכורכים את שיבולי השעורים יחד כדי שיהיה נוח לקצור. | |||
כל העיירות הסמוכות מתכנסות לשם כדי שיהיה נקצר בעסק גדול ויראו אנשי הכיתות החיצוניות וייכלמו. | |||
לאחר צאת הכוכבים - היה שליח בית הדין מכריז על הקצירה ומבקש רשות מהנוכחים לפני כל פעולה שעשה (גם כמובן כדי להוציא מלב החולקים...). | |||
היו קוצרים באותו לילה שיבולים שמהן אפשר להוציא שלוש סאים של גרגרי שעורה (כ-24 קילוגרם)ומעלים את סלי השעורים לבית המקדש. | |||
מעשה הקרבתו: | |||
בבית המקדש היו חובטים את השיבולים הרכות בעדינות ובוררים את הגרגרים. לאחר מכן היו קולים אותם באבוב של נחושת על גבי גחלים, כדי לקיים את מצוות 'קלוי באש<ref>ויקרא ב יד</ref>'. | |||
אחר כך היו טוחנים אותו בריחיים גסות, ומנפים את שברי השעורים בשלוש עשרה נפות כדי שתתקבל סולת מובחרת ביותר, נטולת גושים גדולים ונקייה מקמח לבן דק. | |||
היו מנפים את הסולת עד שהיו מוציאים משלוש הסאים עשירית איפה אחת (כ-2.4 קילוגרם) משובחת ביותר. | |||
את העשירית הנותרת היו בוללים בשמן, נותנים עליה קומץ לבונה, קומצים ומקטירים יחד עם קומץ הלבונה על המזבח. שאר העשירית נאכל לכהנים בבית המקדש, ושאריות הקמח והסולת שנופו - נמכרו והותרו לאחר פדיונם באכילה לכל אדם. | |||
== מטרתו == | |||
מלבד מטרתו הידועה (להתיר תבואה חדשה) - אומרת הברייתא "תניא אמר רבי יהודה משום רבי עקיבא: מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח? מפני שהפסח זמן תבואה הוא אמר הקב"ה הביאו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות<ref>גמרא ר"ה טז.</ref>". אם את ראשית תבואתינו, המובחרת והמבכרת אנחנו מביאים באהבה ובשמחה לפני ה' - הוא ישלח ברכה גם בתבואה שתבוא אחר כך. |