אבידה מדעת: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מאין תקציר עריכה |
מאין תקציר עריכה |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''במהותו''' נחלקו הראשונים לשלוש דעות {{מקור|(שו"ע חו"מ רסא-ד, דנו בדבריהם הקצוה"ח והנתיבות המשפט שם, מחנה אפרים זכייה מהפקר ו, מנחת חינוך תקלט בסופו, ברכת אברהם בבא מציעא דף קלב בדפיו אות ט)}}: | '''במהותו''' נחלקו הראשונים לשלוש דעות {{מקור|(שו"ע חו"מ רסא-ד, דנו בדבריהם הקצוה"ח והנתיבות המשפט שם, מחנה אפרים זכייה מהפקר ו, מנחת חינוך תקלט בסופו, ברכת אברהם בבא מציעא דף קלב בדפיו אות ט)}}: | ||
@ הטור {{מקור|(חו"מ רסא)}} כתב שהוא הפקר. | |||
@ הרמב"ם {{מקור|(גזילה ואבידה יא-יא)}} כתב שעדיין שייכת למאבד, ואסור לרואה ליטול לעצמו, אלא רק שאין צריך להשיבה, שנאמר בהשבת אבידה "וכן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה" {{מקור|(דברים כב-ג)}}, ודורשים: אשר תאבד - פרט למאבד לדעתו. | |||
@ רש"י והריטב"א {{מקור|(כך ביאר הברכת אברהם שם בדעתם)}} סוברים שהמאבד מתייאש והחפץ נעשה כאבידה לאחר יאוש. | |||
'''בטעם הדעות שאינה הפקר''' חקר ר' שמואל האם הוא משום שאין כאן אומדנא שהפקיר (וכן כתבו הב"י והכסף משנה), או שהפקר לא חל ע"י אומדנא {{מקור|(שיעורי ר' שמואל בבא מציעא ח"ב עמוד קא)}}. | '''בטעם הדעות שאינה הפקר''' חקר ר' שמואל האם הוא משום שאין כאן אומדנא שהפקיר (וכן כתבו הב"י והכסף משנה), או שהפקר לא חל ע"י אומדנא {{מקור|(שיעורי ר' שמואל בבא מציעא ח"ב עמוד קא)}}. | ||
| שורה 19: | שורה 16: | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
[[אבידה]] | * [[אבידה]] | ||
[[הפקר]] | * [[הפקר]] | ||
[[יאוש]] | * [[יאוש]] | ||
[[קטגוריה:דיני ממונות]] | * [[קטגוריה:דיני ממונות]] | ||
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | [[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | ||
גרסה מ־17:33, 4 באוגוסט 2008
|
|
הגדרה
ממון שבעליו אבדו מרצונו (הוזכר בבבא מציעא כה:).
לדוגמא, הניח כלי באשפה העשויה ליפנות (שם), השליך כיסו ברשות הרבים והלך, הניח פרתו ברפת שאין לה דלת ולא קשרה והלך (שו"ע חו"מ רסא-ד).
מקור וטעם
במהותו נחלקו הראשונים לשלוש דעות (שו"ע חו"מ רסא-ד, דנו בדבריהם הקצוה"ח והנתיבות המשפט שם, מחנה אפרים זכייה מהפקר ו, מנחת חינוך תקלט בסופו, ברכת אברהם בבא מציעא דף קלב בדפיו אות ט):
- הטור (חו"מ רסא) כתב שהוא הפקר.
- הרמב"ם (גזילה ואבידה יא-יא) כתב שעדיין שייכת למאבד, ואסור לרואה ליטול לעצמו, אלא רק שאין צריך להשיבה, שנאמר בהשבת אבידה "וכן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה" (דברים כב-ג), ודורשים: אשר תאבד - פרט למאבד לדעתו.
- רש"י והריטב"א (כך ביאר הברכת אברהם שם בדעתם) סוברים שהמאבד מתייאש והחפץ נעשה כאבידה לאחר יאוש.
בטעם הדעות שאינה הפקר חקר ר' שמואל האם הוא משום שאין כאן אומדנא שהפקיר (וכן כתבו הב"י והכסף משנה), או שהפקר לא חל ע"י אומדנא (שיעורי ר' שמואל בבא מציעא ח"ב עמוד קא).
הנכס
הנכסים הנקנים הם מטלטלין.