אבימלך בן גדעון: הבדלים בין גרסאות בדף

הדף "אבימלך" מפנה לכאן. לערך העוסק במלך גרר בימי אברהם, ראו אבימלך מלך גרר.

אבימלך בן גדעון, היה השישי מבין שופטי ישראל, והיחיד מביניהם שמוצג בתנ"ך כרשע.

תולדות חייו

רקע

אבימלך היה מבני שבט מנשה, בנו של השופט גדעון בן יואש, שנולד מפילגשו שבאה מהעיר שכם. גדעון הושיע את ישראל מידי מדין, והנהיג את ישראל עד מותו.

רצח משפחתו ומשל יותם

לאחר מות אביו, הלך אבימלך אל משפחת אמו, והציע להם לעזור לו להרוג את כל אחיו, וכך יהיה הוא לבדו מלך. זה עדיף לבני שכם, הסביר, שהוא - עצמם ובשרם - יהיה המלך, במקום שישלטו עליהם כל שבעים בני גדעון. אנשי שכם השתכנעו, ונתנו לאבימלך שבעים כסף - בהם שכר אבימלך אנשים "ריקים ופוחזים", כלומר רשעים, ורצח על אבן אחת את כל שבעים אחיו. רק יותם, הבן הצעיר, ניצל כיון שהצליח להתחבא.

לאחר שהמליכו אנשי שכם את אבימלך, נעמד יותם בראש הר גריזים, שמעל שכם, ונשא את משל יותם המפורסם. במשל, רוצים עצי היער להמליך עליהם מלך, אך העצים הטובים ביותר - זית, תאנה וגפן - מסרבים, כיון שאין להם טעם להיות מלכים, הם עושים דברים חשובים יותר. בצר להם, הלכו העצים אל האטד, שיח קוצני, וביקשו ממנו למלוך עליהם. האטד הסכים - אך הזהיר, שהידידות ביניהם, תמשיך רק אם הם באמת רוצים שהוא ימלוך עליהם - ואם לא, הוא ישרוף את כל העצים. כך גם אתם, התריס יותם, לא מצאתם מישהו טוב וערכי לשים כמלך, בגדתם בבית גדעון, ושמתם אדם לא ראוי, ולכן - אם באמת תרצו באבימלך, תשמחו בו וישמח בכם, אך אם תבגדו בו, תמותו ביחד איתו. לאחר משלו ברח יותם אל באר.

מרד אנשי שכם

לאחר שלוש שנים, בהן שלט אבימלך על ישראל בשכם, שלח ה' רוח רעה בין אבימלך לבין ראשי שכם, והם מרדו בו. הם הציבו מארבים בדרכים על מנת להרגו, והחלו לגזול את העוברים ושבים. אחד מראשי המורדים היה אדם בשם געל בן עבד, בו בטחו אנשי שכם. בחגיגות דריכת הענבים, הכריז געל: "מי אבימלך ומי שכם כי נעבדנו", זלזל באבימלך ובשר העיר שכם זבול, אותו כינה "פקידו של אבימלך", והתרברב שאם היה יכול להנהיג את העם - היה מגרש את אבימלך.

זבול, ששמע את הדברים, שלח מלאכים אל אבימלך ששהה בתרמה באותו זמן, והציע לו לארוב לגעל ולאנשיו ולהפתיעם. אבימלך קיבל את עצתו, ויצא בלילה עם חייליו, לארוב בשדה מחוץ לשכם.

בבוקר, כשהגיע געל, החל צבא אבימלך לצאת לעברו מהמארב. כשראה זאת געל, אמר לזבול "הנה עם יורד מראשי ההרים", אך זבול ביטל את דבריו באמרו "את צל ההרים אתה רואה כאנשים". געל התעקש כי מדובר במארב, ואז לעג לו זבול: "איה אפוא פיך, אשר תאמר מי אבימלך כי נעבדנו? הלא זה העם אשר מאסתה בו - צא נא עתה והלחם בו". געל יצא מהעיר בראש אנשי שכם ונלחם באבימלך, אך הובס, נס מפניו תוך כדי איבוד חללים רבים, וגורש משכם על ידי זבול. למחרת, נלחם אבימלך שוב באנשי שכם, הרס את העיר, הרג את אנשיה וזרעה מלח.

הפליטים שניצלו מאבימלך ברחו אל צריח בהר צלמון, אך אבימלך ואנשיו הביאו עצים, ערמו אותם למרגלות המגדל, והעלו אותם באש. כל האנשים ששהו במגדל - כאלף גברים ונשים - נהרגו.

מותו של אבימלך

לאחר מכן, לכד אבימלך את העיר תבץ, ואנשיה ברחו אל המגדל שהיה בתוכה. אבימלך ניסה לשרוף גם את המגדל הזה, אך כשניגש אל פתח המגדל להדליק את האש, אחת מהנשים שהתבצרו במגדל השליכה עליו פלח רכב (חלק מאבני הרחיים) שרוצץ את גולגלתו. אבימלך ביקש מנערו להרגו - כדי שלא יאמרו שנהרג על ידי אישה - ונערו הרגו בחרבו.

כך נתקיימו דברי יותם, כי שכם ואבימלך מתו בגלל רעתם.

אזכורו בידי דוד המלך

כאמור, ביקש אבימלך מנערו שיהרגהו, כדי שלא יאמרו שאישה הרגתו. אך בספר שמואל, רואים שלא עלה בידו להתחמק מכך, כאשר דוד נוזף באנשיו: "מי הכה את אבימלך בן ירבשת - הלוא אשה השליכה עליו פלח רכב מעל החומה, וימת בתבץ!".