אטב"ח: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (←עשריות) |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''אטב"ח''' (או '''א"ט ב"ח''') היא שיטת לימוד על פי רמזי האותיות (בדומה ל[[אתב"ש]] ו[[אלב"ם]]) שהיתה נהוגה על ידי [[רבי חייא]]. המקור לשיטה זו הוא בגמרא מסכת {{מקור|סוכה נב ב}} וב{{מקור|ילקוט שמעוני משלי תתקסב}} ד"ה "מפנק מנוער". | '''אטב"ח''' (או '''א"ט ב"ח''') היא שיטת לימוד על פי רמזי האותיות (בדומה ל[[אתב"ש]] ו[[אלב"ם]]) שהיתה נהוגה על ידי [[רבי חייא]]. המקור לשיטה זו הוא בגמרא מסכת {{מקור|סוכה נב ב}} וב{{מקור|ילקוט שמעוני משלי תתקסב}} ד"ה "מפנק מנוער". המיוחד בשיטה זו היא שכל זוג אותיות משלים למספר עגול כלשהו (כפי שיבואר להלן). | ||
==מפתח האותיות== | ==מפתח האותיות== | ||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
א-ט (1+9=10) | א-ט (1+9=10) | ||
ב-ח | ב-ח (8+2=10) | ||
ג-ז | ג-ז (3+7=10) | ||
ד-ו | ד-ו (6+4=10) | ||
===מאות=== | ===מאות=== | ||
בקבוצה זו סכום כל זוג אותיות יוצר בגימטריה 100: | בקבוצה זו סכום כל זוג אותיות יוצר בגימטריה 100: | ||
י-צ | י-צ (10+90=100) | ||
כ-פ | כ-פ (20+80=100) | ||
ל-ע | ל-ע (30+70=100) | ||
מ-ס | מ-ס (60+40=100) | ||
===אלפים=== | ===אלפים=== | ||
קבוצה זו (לפי גרסת [[רבי נתן מרומי|הערוך]] ו[[רש"י]], סכום של זוג אותיות בקבוצה זו יוצר בגימטריה 1000, שהאותיות הסופיות ממשיכות את הרצף הגימטרי של האותיות- לאחר ת' ששווה 400, ך' שווה 500, ם=600, ן=700, ף=800, ץ=900. ה[[מהרש"ל]] גורס ברש"י גרסה אחרת, לפיה אין אלפים. גרסת רש"י והערוך: | קבוצה זו (לפי גרסת [[רבי נתן מרומי|הערוך]] ו[[רש"י]], סכום של זוג אותיות בקבוצה זו יוצר בגימטריה 1000, שהאותיות הסופיות ממשיכות את הרצף הגימטרי של האותיות- לאחר ת' ששווה 400, ך' שווה 500, ם=600, ן=700, ף=800, ץ=900. ה[[מהרש"ל]] גורס ברש"י גרסה אחרת, לפיה אין אלפים. גרסת רש"י והערוך: | ||
| שורה 34: | שורה 34: | ||
ת-ם | ת-ם | ||
===אותיות בודדות=== | ===אותיות בודדות=== | ||
האותיות הנ"ך הינן אותיות ללא | האותיות הנ"ך הינן אותיות ללא זוג, כיוון שכדי להשלים ל10 יש להשצמש פעמיים באות ה', כדי להשלים ל100 יש להשתמש פעמיים באות נ' וכדי להשלים ל1000 יש להשתמש פעמיים באות ך'. לכן, האותיות הללו מתחלפות ביניהן (בד"כ ה' ונ' ללא ך') {{מקור|רש"י סוכה נב ב|כן}}. | ||
==שימושים בשיטה זו== | ==שימושים בשיטה זו== | ||
הגמרא {{מקור|שם|כן}} דורשת על הפסוק {{מקור|משלי כט|כן}}: " מְפַנֵּק | הגמרא {{מקור|שם|כן}} דורשת על הפסוק {{מקור|משלי כט|כן}}: " מְפַנֵּק מִנעַר עַבְדּוֹ וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן", כי המילה "מנון" באטב"ח - סהדה ("[[עדות]]" בארמית), שכן מ=ס, נ=ה (שתיהן בודדות) ו-ד=ו, ולכן דורשת כי "יצר הרע מסיתו לאדם בעולם הזה ומעיד עליו לעולם הבא". | ||
מפרשי המקרא השתמשו מספר פעמים בשיטה זו לפרש מילים קשות בתנ"ך, למשל {{מקור|רד"ק יחזקאל מז יג}}, {{מקור|מצודת ציון יחזקאל}} | מפרשי המקרא השתמשו מספר פעמים בשיטה זו לפרש מילים קשות בתנ"ך, למשל {{מקור|רד"ק יחזקאל מז יג}}, {{מקור|מצודת ציון יחזקאל כא}} ועוד. | ||
ישנו דרוש ידוע על הפסוק "הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב" {{מקור|במדבר כג ט|כן}}, כי המילה הן מורכבת מה' ומנ', שתיהן אותיות בודדות שלא יכולות להשלים למספר עגול אף אחת מהאותיות, ולכן, רק על עם ישראל להיות "לבדד", כמו הה' והנ', שהינן בודדות {{דרוש מקור}}. | |||
[[קטגוריה:מידות שהתורה נדרשת בהן]] | [[קטגוריה:מידות שהתורה נדרשת בהן]] | ||
גרסה מ־10:09, 29 במאי 2011
|
|
אטב"ח (או א"ט ב"ח) היא שיטת לימוד על פי רמזי האותיות (בדומה לאתב"ש ואלב"ם) שהיתה נהוגה על ידי רבי חייא. המקור לשיטה זו הוא בגמרא מסכת סוכה נב ב ובילקוט שמעוני משלי תתקסב ד"ה "מפנק מנוער". המיוחד בשיטה זו היא שכל זוג אותיות משלים למספר עגול כלשהו (כפי שיבואר להלן).
מפתח האותיות
עשרות
בקבוצה זו- סכום כל זוג אותיות יוצר בגימטריה את המספר עשר:
א-ט (1+9=10)
ב-ח (8+2=10)
ג-ז (3+7=10)
ד-ו (6+4=10)
מאות
בקבוצה זו סכום כל זוג אותיות יוצר בגימטריה 100:
י-צ (10+90=100)
כ-פ (20+80=100)
ל-ע (30+70=100)
מ-ס (60+40=100)
אלפים
קבוצה זו (לפי גרסת הערוך ורש"י, סכום של זוג אותיות בקבוצה זו יוצר בגימטריה 1000, שהאותיות הסופיות ממשיכות את הרצף הגימטרי של האותיות- לאחר ת' ששווה 400, ך' שווה 500, ם=600, ן=700, ף=800, ץ=900. המהרש"ל גורס ברש"י גרסה אחרת, לפיה אין אלפים. גרסת רש"י והערוך:
ק-ץ
ר-ף
ש-ן
ת-ם
אותיות בודדות
האותיות הנ"ך הינן אותיות ללא זוג, כיוון שכדי להשלים ל10 יש להשצמש פעמיים באות ה', כדי להשלים ל100 יש להשתמש פעמיים באות נ' וכדי להשלים ל1000 יש להשתמש פעמיים באות ך'. לכן, האותיות הללו מתחלפות ביניהן (בד"כ ה' ונ' ללא ך') (רש"י סוכה נב ב).
שימושים בשיטה זו
הגמרא (שם) דורשת על הפסוק (משלי כט): " מְפַנֵּק מִנעַר עַבְדּוֹ וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן", כי המילה "מנון" באטב"ח - סהדה ("עדות" בארמית), שכן מ=ס, נ=ה (שתיהן בודדות) ו-ד=ו, ולכן דורשת כי "יצר הרע מסיתו לאדם בעולם הזה ומעיד עליו לעולם הבא".
מפרשי המקרא השתמשו מספר פעמים בשיטה זו לפרש מילים קשות בתנ"ך, למשל רד"ק יחזקאל מז יג, מצודת ציון יחזקאל כא ועוד.
ישנו דרוש ידוע על הפסוק "הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב" (במדבר כג ט), כי המילה הן מורכבת מה' ומנ', שתיהן אותיות בודדות שלא יכולות להשלים למספר עגול אף אחת מהאותיות, ולכן, רק על עם ישראל להיות "לבדד", כמו הה' והנ', שהינן בודדות (דרוש מקור).