אפרסמון והלכותיו: הבדלים בין גרסאות בדף

אפרסמון והלכותיו נדונו במאמר מיוחד של דר' זהר עמר הנושא שם זה. המאמר נכתב בעקבות מאמרו הקודם של דר' עמר: "עץ האפרסמון שבקטורת" בוא עסק בזיהוי העץ, במקורו ובתכונות הבושם המופק ממנו. כמו כן, הובהר כי הבושם מופק מהנטף הנוזלי היוצא מקליפת העץ ולא מפריו. הדיון היה באפרסמון כאחד המרכיבים של סממני הקטורת במקדש. על המאמר הקודם התבסס הערך בושם האפרסמון.

בערך זה, האפרסמון והלכותיו, נעסוק בהיבטים ההלכתיים הקשורים לשימוש בו מחוץ למקדש. בתקווה כי האפרסמון ישוב לארץ ישראל כצמח תרבות ואולי גם לצורך הפקת בושם מסחרי.

מצוות התלויות בארץ

שביעית

ממקורות התנאים אנו למדיםכי ל"הקטף" יש קדושת שביעית - החכמים אמרו כי "שקטפו זהו פריו" תלמוד בבלי, מסכת נדה,ח',ב') . וזאת, בניגוד, לדברי ר' שמעון, שסבר "אין לקטף שביעית מפני שאינו פרי" )משנה,מסכת שביעית,ז',ו'). הכוונה היתה אם גידולו של העץ הוא במטרה להפיק את השרף, הרי חילם עליו דיני שביעית.

בתקופת המשנה גידול האפרסמון הוא מונופול של המדינה ולא התעוררה שאלה של קדושת שביעית.

בתוספתא שביעית, פרק ה' הלכה י"ב, מופיע עדות, כנראה מבן משפחה שעסקה בגידול האפרסמון:"העיד יהודה בן ישעיה הבסם לפני ר' עקיבא משום ר' טרפון, שיש לקטף שביעית. האמוראים קבלו את דעתו אך הרמב"ם פסק למעשה כי אין ההלכה כר' שמעון. הערה במאמר מפנה ל"שבת הארץ" של הרב קוק, עמוד 230.

אשר ל"שמן עָ‏רֵב", דהיינו שמן ריחני שבו הומסו בשמים, כמו נטף האפרסמון ‏‏^[1]. מותר להשתמש בשמן שנעשה בערב שביעית ל"סיכה", בתנאי שנרכז מאדם שאינו חשוד שערבב אותו עם שמן מתוצרת שביעית ‏‏^[2]

ערלה ונטע רבעי

איסור ערלה ונטע רבעי כרוכים זה בזה, כך קובע הרמב"ם:"כל שהוא חייב בערלה יש לו רבעי וכל שפטור מן הערלה אינו חייב ברבעי, שנאמר שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הילולים לד'" (הל' מע"ש פ"י ה"א)

לכאורה, האפרסמון אינו חייב בערלה. העץ שאינו מוגדר כעץ פרי למאכל האדם - ענפיו והשרף הנמצא בעצתו, יהיו לכאורה פטורים מערלה וכנראה גם השרף בפריו, שהרי במקרה של האפרסמון הפרי הוא הטפל. לדעה כי האפרסמון הוא עץ סרק שותף גם הרמב"ם. לפי זה יוצא כי האפרסמון המוגדר כעץ סרק , לאחל עליו דין ערלה.

גם אם השתמשו בשיקוי המיוצר מאפרסמון, יחד עם יין ומים, בתור מחזק ומרפא לאדם והוא לא נועד לאכילה לאנשים בריאים, הרי התקנתו בשבת נאסרה ‏‏^[3]. יחד עם זאת, אם אכל ממנו ביום הכיפורים הוא פטור היות והוא נחשב לתרופה.

תרומות ומעשרות

העץ והשרף - הנטף - אינן חייבים בתרומות ומעשרות, שכן רק מאכל אדם חייב במעשרות. אבל אם נמהל בושם האפרסמון בשמן הראוי לאכילה, כמו "שמן ערב", יהיה חייב בתרומות ומעשרות ‏‏^[4] . רק את שמן הפילייטון או "שמן הנרד" חז"ל פטרו מתרומות וממעשר היות והוא הובא מחו"ל. הם לא עשו כן לגבי האפרסמון שהוא סמלה של ארץ ישראל. מכאן גם הברכה על האפרסמון "בורא שמן ארצנו" ‏‏^[5]. עם זאת, שמן האפרסמון חייב בתרומות ומעשרות למרות שאין הוא מיועד לאכילת אדם. החיוב הוא מדרבנן, מחשש שמא עירב בו שמן שחייב במעשר . שמן מעין זה, עלול להיות פסול לאכילה, שהרי הוא כולל מרכיב של הקטורת. אבל ההנחה היא שמשום שהוא יקר, ישצמשו רק בכמות מיזערית שאינה פוסלת אותו ממאכל. הנוהג לערב שמן אפרסמון בשמן אחר יעידו הקנקנים שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל ועליהם נמצאה הכתובת "בלסנה" או בלזמה" - שמותיו היוונים של האפרסמון. ‏‏^[6] במדרש תנחומא לפרשת נח מוזכר "חבית של אפרסמון" - המונח מתאים יותר לשמן מהול מאשר לנטף טהור הנמכר בפכיות קטנטנות.

דיני ברכות

על ענפי אפרסמון המושמים ב"מוגמר" מברכים: "בורא מיני בשמים" ועל שמן האפרסמון "בורא שמן ערב".

לקריאה נוספת

• זהר עמר‏, "עץ האפרסמון שבקטורת", תחומין י"ז, תשנ"ז, והספרות המובאת שם.
• זהר עמר, אפרסמון והלכותיו, תחומין כ"ח, תשס"ח