בעינא חוטרא לידא ומרא לקבורה
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
|
אשה שתבעה את בעלה לגרשה אחר עשר שנות נישואים, בטענה שבעלה אינו מסוגל להוליד, וצריכה היא ילדים שיהיו לה למשען לעת זקנותה ( - "חוטרא לידא")) ויקברוה לאחר מותה ( - "מרא לקבורה")), בית דין מקבלים את טענתה המצדיקה את תביעתה, וכופים את בעלה לגרשה ולפרוע לה את עיקר כתובתה[1].
הערות שוליים
- ↑ אף על פי שאשה שתובעת גט משום מצות פרייה ורבייה, אין כופים את הבעל לתת לה גט, שהרי האשה אינה מצווה במצות פרייה ורבייה, הרי אם היא "באה מחמת טענה" (ע"ע), כגון: "בעינא חוטרא לידא ומרא לקבורה", כופים את הבעל לגרשה.