הבטה (קניין): הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''אדם קונה ע"י שמביט בחפץ''' {{מקור| | '''אדם קונה ע"י שמביט בחפץ''' {{מקור|הסוגיא בבבא מציעא קיח., בסוגיא זו האריך ספר המקנה לג-יג|כן}}'''.''' | ||
'''החולקים בדין זה''': דין זה הוא רק צד בגמרא {{מקור| | '''החולקים בדין זה''': דין זה הוא רק צד בגמרא {{מקור|שם|כן}}, וכן פסקו פסקי התוס' {{מקור|בבא מציעא ב. ד"ה דבראייה, וביצה כה. ד"ה המקושרין|כן}}. אך להלכה הבטה לא מועילה {{מקור|רמב"ם נדרים ב-יט, שו"ע חו"מ רעג-יא|כן}}. | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''בטעם''' שמועילה בו הבטה בלי מעשה קניין, ביאר ספר המקנה שהטעם לקולא הזו בהפקר הוא שרק הכנסה (קנייה מהפקר) קלה מהוצאה והכנסה<ref>בדומה לזה כתב בשו"ת רעק"א שהוצאה קלה מהכנסה, הארכנו בזה בערך הפקר בסעיף "חוזק".</ref> {{מקור| | '''בטעם''' שמועילה בו הבטה בלי מעשה קניין, ביאר ספר המקנה שהטעם לקולא הזו בהפקר הוא שרק הכנסה (קנייה מהפקר) קלה מהוצאה והכנסה<ref>בדומה לזה כתב בשו"ת רעק"א שהוצאה קלה מהכנסה, הארכנו בזה בערך הפקר בסעיף "חוזק".</ref> {{מקור|לג-יג ד"ה הנה|כן}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''באופן הקניין''', מפורש בגמרא {{מקור| | '''באופן הקניין''', מפורש בגמרא {{מקור|בבלי:בבא מציעא ב.|כן}} שבראייה בעלמא לא קונה. ונחלקו הראשונים באיזו הבטה כן קונה: | ||
@ לתוס' {{מקור| | @ לתוס' {{מקור|בבא מציעא ב. ד"ה דבראייה, ביצה כה. ד"ה המקושרין|כן}} קונה כשעושה גם מעשה כל דהוא, כגון שגדר גדר קטן. | ||
@ לרמב"ן {{מקור| | @ לרמב"ן {{מקור|שם ד"ה ואי קשיא לך|כן}} קונה בהבטה של שומר, משום שהוא טורח ועל ידו הדבר נשמר. | ||
==המקנה== | ==המקנה== | ||
'''בקניין''' מהפקר, אך מאדם אחר א"א לקנות בהבטה {{מקור| | '''בקניין''' מהפקר, אך מאדם אחר א"א לקנות בהבטה {{מקור|בבלי:בבא מציעא קיח.|כן}}. | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
גרסה מ־10:11, 5 בספטמבר 2012
|
|
==הגדרה== אדם קונה ע"י שמביט בחפץ (הסוגיא בבבא מציעא קיח., בסוגיא זו האריך ספר המקנה לג-יג).
החולקים בדין זה: דין זה הוא רק צד בגמרא (שם), וכן פסקו פסקי התוס' (בבא מציעא ב. ד"ה דבראייה, וביצה כה. ד"ה המקושרין). אך להלכה הבטה לא מועילה (רמב"ם נדרים ב-יט, שו"ע חו"מ רעג-יא).
מקור וטעם
בטעם שמועילה בו הבטה בלי מעשה קניין, ביאר ספר המקנה שהטעם לקולא הזו בהפקר הוא שרק הכנסה (קנייה מהפקר) קלה מהוצאה והכנסה[1] (לג-יג ד"ה הנה).
פרטי הדין
באופן הקניין, מפורש בגמרא (בבא מציעא ב.) שבראייה בעלמא לא קונה. ונחלקו הראשונים באיזו הבטה כן קונה:
- לתוס' (בבא מציעא ב. ד"ה דבראייה, ביצה כה. ד"ה המקושרין) קונה כשעושה גם מעשה כל דהוא, כגון שגדר גדר קטן.
- לרמב"ן (שם ד"ה ואי קשיא לך) קונה בהבטה של שומר, משום שהוא טורח ועל ידו הדבר נשמר.
המקנה
בקניין מהפקר, אך מאדם אחר א"א לקנות בהבטה (בבא מציעא קיח.).
ראה גם
הערות שוליים
- ↑ בדומה לזה כתב בשו"ת רעק"א שהוצאה קלה מהכנסה, הארכנו בזה בערך הפקר בסעיף "חוזק".