הרב יוסף קאפח

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב יוסף קאפח
Ravkapah.jpg
תאריך לידה י"ב בכסליו תרע"ח
תאריך פטירה י"ח בתמוז תש"ס
מקום פעילות ירושלים
תפקידים נוספים דיין בבית הדין הרבני הגדול בירושלים
רבותיו סבו הרב יחיא קאפח; הרב רצון צארום.
תלמידיו הרב רצון ערוסי; הרב שלום נגר; הרב יוחאי מקבילי;
חיבוריו פירוש על 'משנה תורה' לרמב"ם ועוד.

הרב יוסף קאפח היה גדול מפרשי הרמב"ם בדורנו, ממנהיגי יהדות תימן, חבר מועצת הרבנות הראשית ודיין בבית הדין הגדול בירושלים.

תולדות חייו[עריכה]

נולד בצנעא בירת תימן בי"ב בכסלו תרע"ח לאביו, הרב דוד קאפח, בנו של מייסד תנועת הדרדעים, הרב יחיא קאפח. נתייתם מהוריו בגיל צעיר, ועבר ללמוד אצל סבו. כשהיה כבן 14, נפטר סבו, והוא החל להעביר שיעורים בבית מדרשו במקומו. תוך כדי זה, למד אצל הרב רצון צארום, מתלמידי סבו. באותה תקופה בתימן, השלטונות היו מאסלמים יתומים קטנים, כל עוד אינם נשואים, על כן השיאו אותו לבת דודתו ברכה (נפטרה בכ"ג בכסלו תשע"ד) שהיתה כבת אחת עשרה. בסביבות שנת תש"ג עלה לארץ ישראל ולמד בישיבת מרכז הרב. קיבל הסמכה לדיינות ממכון הארי פישל, ונתמנה להיות בסביבות שנת תש"י בבית הדין האזורי בירושלים. בסביבות שנת תש"ל, קיבל מינוי לדיין בבית הדין העליון של הרבנות הראשית, ביוזמת הרב יצחק נסים שהיה הראשון לציון והרב שלמה יוסף זוין. היה חבר במועצת הרבנות הראשית לישראל, ושימש כנשיא הקהילה התימנית בירושלים. בשנת תשכ"ט קיבל את פרס ישראל לספרות תורנית. אשתו ניהלה קרנות חסד, וזכתה על כך בשנת תשנ"ט בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. קיבל פרסים נוספים על כתביו ופועלו. כמו כן, קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר אילן. נפטר בי"ח בתמוז תש"ס.

דרכו והשקפתו[עריכה]

דרכו היתה כדרך הדרדעים, כלומר הליכה בשיטתו של הרמב"ם באופן מוחלט, והתנגדות לקבלה. אמנם, מעולם לא הצהיר על התנגדותו לספר הזוהר, אך אמר שהוא מעדיף את שיטת הרמב"ם שהיתה פשטנית-שכלתנית ללא יניקה מהקבלה (לדעתו). אמנם, למרות זאת, שמר על האחדות בתוך הקהילה התימנית בין כל הפלגים וכיבד והעריך מאד את הזרמים האחרים, אף את המקובלים הגדולים (למשל העריץ את הרב קוק שהיה מקובל גדול)

היה ציוני נלהב, תמך בתנועת המפד"ל, ושמח מאד על הקמת המדינה (אמנם פסק שלא לומר הלל ביום העצמאות וביום ירושלים, מכיוון שלדעתו אין בידינו סמכות הלכתית לתקן יום טוב לאמירת הלל, אולם גם תחנון לא אמר). יחד עם זאת התנגד לחילוניות בצורה קיצונית. הוא שלל את ההשוואה בין החילונים לדין תינוק שנשבה (השוואה שנעשתה על ידי הרבה מגדולי ישראל, בהם הרב קוק, החזון איש ועוד). טען שחלקים מהם שותפים ב"מסע שמד" של העם.

התנגד נחרצות להסכמי אוסלו, והדגיש כי לא ניתן לסמוך על אויבינו במאומה.

פסק שחובה להתגייס לצבא, וביקר בחורי ישיבות שאינם משרתים בצבא.

חיבוריו[עריכה]

  • חיבורו הגדול הוא ההדרת ופירוש כל ארבעה- עשר ספרי משנה תורה של הרמב"ם. הוא תיקן את נוסח הספר על פי כתבי יד קדומים ומדויקים (מהדורתו נחשבת עד היום לאחת המהדורות המדויקות), וכתב פירוש מקיף לכל הספר.
  • הרב יוסף קאפח- כתבים- שני כרכים ובהם אוסף כתביו ומאמריו.
  • הליכות תימן- על מורשת יהדות תימן.
  • שו"ת הריב"ד
  • שיחת דקלים- קונטרס שכתב בהיותו בן 17 (התגלה לאחר פטירתו), בו מתואר ויכוח אודות אמיתות תורת הקבלה וקדושתה, בין "יוסף" (המחבר) לבין "צפנת" (יהודי מכובד המציג את גישות המתנגדים לקבלה). ספר נכתב כתוצאה מהפולמוס הגדול סביב הנושא שהתעורר בתימן ובעקבות התנגדותו של סבו אל הקבלה.
  • המקרא ברמב"ם- מפתח לפסוקים המובאים במשנה תורה.
  • ערך את תכלאל "שיבת ציון" ותכלאל "שיח ירושלים".

ספרים שתרגם או הוציא לאור[עריכה]

כתבי חכמי תימן[עריכה]

  • קטעים מתוך "כתאב אלחקאיק" ("ספר האמיתיות")- חיבור לחכמי העיר צעדה העוסק בנומרולוגיה של התורה ונותן פירושים אלגוריים לסיפורים מן התנ"ך והתלמוד. חיבור זה עורר בזמנו ויכוח חריף בין חכמי צעדה לבין חכמי צנעא, אודות האמיתיות שיש לייחס לסיפורי המקרא והתלמוד. הרב קאפח, בהקדמתו, נוטה לשיטת חכמי צנעא, שלשיטתו תואמת לשיטת הרמב"ם.
  • פירוש על הגדה של פסח מתוך פירושו של רבי יחיא בשירי.
  • "מדרש אלציאני" על נביאים ראשונים, מאת רבי אברהם בן שלמה.
  • ספר "מאור האפילה" על התורה מאת רבי נתנאל בן ישעיה.
  • ספר "גן השכלים" לרבי נתנאל בירב פיומי.

ראו גם[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

  • נכדתו אביבית לוי, הולך תמים, בהוצאת יד מהר"י קאפח.
  • הרב יצחק דדון, אתחלתא היא- יחסם של גדולי ספרד ואשכנז לציונות ולהקמת המדינה, חלק ב' ירושלים תשס"ח, עמ' רסז- רסט.
  • אלישבע בר, "סיני עדיף", עדות http://www.scribd.com/my_document_collections/3551334

קישורים חיצוניים[עריכה]