הרב סעיד עזיירי: הבדלים בין גרסאות בדף
שלום בן משה (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "180px|ממוזער|שמאל|סעיד עוזרי הרב '''סעיד (סעדיה) עוזרי''' (שם המשפחה מאוית...") |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| (גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''הרב סעיד (סעדיה) עזיירי''' היה [[רב]] ב[[צנעא]] שבתימן וראש ישיבת "בית אלאוסטא" בעיר. בהשפעתו התעוררו רבים לעלות לארץ ישראל. | |||
==ביוגרפיה== | ==ביוגרפיה== | ||
נולד בשנת | נולד בשנת תרכ"ט בתנעא לרבי ליוסף עזיירי. כילד, למד בעיקר אצל [[הרב חיים קורח]], וכשבגר החל ללמוד בבית המדרש "בית אלכוחלאני" בראשות גיסו, [[הרב שלום חבשוש]]. לצד המוניטין שיצאו לו כגדול בתורה, התפרסם כבעל קול ערב ושימש כחזן. | ||
הוא | עם פטירת ראש ישיבת "בית אלאוסטא" [[הרב חיים עראקי הכהן]], התמנה הרב עזיירי לעמוד בראשות הישיבה, ובתפקיד זה שימש כארבעים שנה. בין תלמידיו בישיבה זו נמנים [[הרב יוסף צובירי]] ו[[הרב חיים יצחק הלוי]] (לימים רבה של הרצליה). ישיבה זו הייתה בעלת שם, ובתפילות שבה השתתפו כאלף איש, מהם כ-300 כהנים. מאז הופקד על הישיבה ובית הכנסת, התפרסם הרב עזיירי כאחד המנהיגים המשפיעים בקהילת צנעא, ותקופה מסוימת הוא שימש גם כחבר בית דינו של הרב הראשי, [[הרב יחיא יצחק הלוי]]. לאחר שנפטרה אשתו ובניו (והוא נותר לבד עם בנותיו), נשא בשנית. אשתו השניה ילדה לו שלוש בנות ונפטרה אף היא. בזקנותו נישא בשלישית לזהרה (שרה) למשפחת צאלח, והיא ילדה לו עוד שני בנים ושתי בנות. | ||
כשפרצה בקרב חכמי צנעא המחלוקת אודות [[ספר הזוהר]], עמד הרב עזיירי מראשי התומכים בזוהר. הוא עודד את הוצאתו לאור של הספר '''אמונת ה'''', בו קובצו ומדבריו ומדברי רבנים נוספים אודות אמיתות תורת הקבלה ותשובות לטענותיו של [[הרב יחיא קאפח]]. | |||
תמך בתנועה הציונית (אם כי התנגד נחרצות לאופייה החילוני){{הערה|ראה מה שכתב על כך תלמידו הרב חיים יצחק הלוי, בחוברת "נפש" עמ' 19}}, ובהשפעתו עלו רבים מתלמידיו ושומעי לקחו ל[[ארץ ישראל]]. בחשוון תש"י עלה אף הוא לארץ ישראל, והתגורר במעברת "תלפיות" שבדרום ירושלים. בהזדמנויות רבות הביע את שמחתו על כך שזכה לקיים את מצוות [[יישוב ארץ ישראל]]. על אף הביקורת הקשה שהיתה לו כלפי הנהגת המדינה על הצביון החילוני שהעניקו לה, כאשר הגיע לבקר במעברה ראש הממשלה דוד בן-גוריון, הניח את ידיו על ראשו וברכו בברכת כהנים. בהמשך עבר לביתו הקבוע בשכונת "גוננים" ("קטמונים") בירושלים. | |||
נפטר ב[[שבת]], ב' ב[[תמוז]] תשי"ד, מיד כשגמר לומר [[קדושה (תפילה)|קדושה]] של [[תפילת מוסף]], בהיותו בן 85. בן 85 | |||
הרב | בהלוויתו אמר עליו תלמידו [[הרב יוסף צובירי]]: "אשריך מורנו ורבנו סעדיה, שגופך קדוש ויצאה נשמתך בקדושה". | ||
==לקריאה נוספת== | |||
* [[הרב חיים יצחק הלוי]], '''נפש''', תל אביב תשי"ד. | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
{{מיון רגיל:עזיירי, סעיד}} | |||
{{מיון רגיל: | |||
[[קטגוריה:רבנים תימנים]] | [[קטגוריה:רבנים תימנים]] | ||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:ראשי ישיבות בתימן]] | ||
גרסה אחרונה מ־12:53, 7 במאי 2015
|
|
הרב סעיד (סעדיה) עזיירי היה רב בצנעא שבתימן וראש ישיבת "בית אלאוסטא" בעיר. בהשפעתו התעוררו רבים לעלות לארץ ישראל.
ביוגרפיה[עריכה]
נולד בשנת תרכ"ט בתנעא לרבי ליוסף עזיירי. כילד, למד בעיקר אצל הרב חיים קורח, וכשבגר החל ללמוד בבית המדרש "בית אלכוחלאני" בראשות גיסו, הרב שלום חבשוש. לצד המוניטין שיצאו לו כגדול בתורה, התפרסם כבעל קול ערב ושימש כחזן.
עם פטירת ראש ישיבת "בית אלאוסטא" הרב חיים עראקי הכהן, התמנה הרב עזיירי לעמוד בראשות הישיבה, ובתפקיד זה שימש כארבעים שנה. בין תלמידיו בישיבה זו נמנים הרב יוסף צובירי והרב חיים יצחק הלוי (לימים רבה של הרצליה). ישיבה זו הייתה בעלת שם, ובתפילות שבה השתתפו כאלף איש, מהם כ-300 כהנים. מאז הופקד על הישיבה ובית הכנסת, התפרסם הרב עזיירי כאחד המנהיגים המשפיעים בקהילת צנעא, ותקופה מסוימת הוא שימש גם כחבר בית דינו של הרב הראשי, הרב יחיא יצחק הלוי. לאחר שנפטרה אשתו ובניו (והוא נותר לבד עם בנותיו), נשא בשנית. אשתו השניה ילדה לו שלוש בנות ונפטרה אף היא. בזקנותו נישא בשלישית לזהרה (שרה) למשפחת צאלח, והיא ילדה לו עוד שני בנים ושתי בנות.
כשפרצה בקרב חכמי צנעא המחלוקת אודות ספר הזוהר, עמד הרב עזיירי מראשי התומכים בזוהר. הוא עודד את הוצאתו לאור של הספר אמונת ה', בו קובצו ומדבריו ומדברי רבנים נוספים אודות אמיתות תורת הקבלה ותשובות לטענותיו של הרב יחיא קאפח.
תמך בתנועה הציונית (אם כי התנגד נחרצות לאופייה החילוני)[1], ובהשפעתו עלו רבים מתלמידיו ושומעי לקחו לארץ ישראל. בחשוון תש"י עלה אף הוא לארץ ישראל, והתגורר במעברת "תלפיות" שבדרום ירושלים. בהזדמנויות רבות הביע את שמחתו על כך שזכה לקיים את מצוות יישוב ארץ ישראל. על אף הביקורת הקשה שהיתה לו כלפי הנהגת המדינה על הצביון החילוני שהעניקו לה, כאשר הגיע לבקר במעברה ראש הממשלה דוד בן-גוריון, הניח את ידיו על ראשו וברכו בברכת כהנים. בהמשך עבר לביתו הקבוע בשכונת "גוננים" ("קטמונים") בירושלים.
נפטר בשבת, ב' בתמוז תשי"ד, מיד כשגמר לומר קדושה של תפילת מוסף, בהיותו בן 85. בן 85
בהלוויתו אמר עליו תלמידו הרב יוסף צובירי: "אשריך מורנו ורבנו סעדיה, שגופך קדוש ויצאה נשמתך בקדושה".
לקריאה נוספת[עריכה]
- הרב חיים יצחק הלוי, נפש, תל אביב תשי"ד.
הערות שוליים
- ↑ ראה מה שכתב על כך תלמידו הרב חיים יצחק הלוי, בחוברת "נפש" עמ' 19