הרב עובדיה יוסף: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[תמונה:Ravovadya.jpg|ימין|ממוזער|250px|הרב עובדיה יוסף מעוטף ב[[טלית]] ועטור ב[[תפילין]]]] | |||
'''הרב עובדיה יוסף''' הינו [[הראשון לציון]] ו[[הרבנות הראשית לישראל|הרב הראשי הספרדי לישראל]] לשעבר. נשיא "מועצת חכמי התורה" של תנועת ש"ס. נודע בבקיאותו העצומה והנדירה בספרי הפוסקים. נחשב לאחד מגודלי פוסקי זמננו. | |||
==תולדות חייו== | |||
נולד לרבי יעקב עובדיה בי"ב ב[[תשרי]] תרפ"א, ונקרא עובדיה יוסף (שמו הפרטי), ושם משפחתו היה עובדיה. לאחר מכן שינה את שמו מעובדיה יוסף עובדיה לעובדיה יוסף. למד בצעירותו ב[[ישיבת פורת יוסף]]. | |||
| שורה 27: | שורה 29: | ||
== דרך פסיקתו == | == דרך פסיקתו == | ||
הרב יוסף פוסק על פי רוב כדברי "מרן"- [[רבי יוסף קארו]], בעל ה[[שלחן ערוך]]. על פי שיטתו, הספרדים קיבלו עליהם את פסקי רבי יוסף קארו, בין להקל ובין להחמיר. כמו כן, ר"י קארו, שהתגורר ב[[ארץ ישראל]] נחשב ל[[מרא דאתרא]] של ארץ ישראל, "מרא דארעא דישראל", ועל כן הספרדים (ולדעתו גם האשכנזים) הדרים בא"י חייבים לנהוג כשיטת מרן, אף אם נהגו לפסוק כאחרונים אחרים. בספריו ובספרי בניו ניתן למצוא הרחבה בנושא זה, עם מקורות רבים. בנו, [[הרב יצחק יוסף]]- חיבר ספר על כללי קבלת הוראות מרן, הנקרא "[[עין יצחק]]". | |||
===מפסקיו=== | ===מפסקיו=== | ||
*בספר "אוצר דינים לאשה ולבת" (פרק ס' אות ד' בהערה, מהדורת תשס"ה עמ' תשפ"ה): של בנו הרב יצחק יוסף, הביא פסק הלכה מאביו המתיר לאשה ללכת בלי גרביים "ובתשובה כתב יד לאאמו"ר שליט"א האריך בזה, והעלה דבוודאי ראוי ונכון לכתחילה ללבוש גרביים בכל אופן, ומכל מקום המקילות בזה מסיבה שהיא, יש להן על מה לסמוך". | |||
התיר לשמוע שירת אשה דרך רדיו או תקליט וכדומה, כשהשומע אינו מכירה: | *התיר לשמוע [[קול באשה |שירת אשה]] דרך רדיו או תקליט וכדומה, כשהשומע אינו מכירה: {{מקור|שו"ת יביע אומר א או"ח ו|כן}} וב{{מקור|יביע אומר ט או"ח קח& מקום אחר (יבי"א ט או"ח קח אות מ"ג)}} חזר והתיר גם למי שראה תמונתה: "ומה שכתבתי שם שאם ראה אותה בתמונה גם כן אסור, אינו מוכרח, שיש לומר דהא דאמרינן בתענית {{מקור|בבלי תענית ה ב|כן}} האומר רחב רחב מיד נקרי, "ביודעה ומכירה", זהו רק כשראה אותה בחיים חיותה במלוא קומתה, וכ"כ הגאון רבי יוסף חיים בספר בן יהוידע (תענית ה:), שאם ראה אותה בצורה ותמונה בלבד, אין לחוש. ואף לגבי השומע קולה, והכירה בתמונה בלבד, אין לחוש". | ||
התיר בשעת הדחק ללמד בנים ובנות יחד, עד גיל תשע | *התיר בשעת הדחק ללמד בנים ובנות יחד, עד גיל תשע: "ראוי להחמיר בדבר כל שיש אפשרות להקים בית ספר נפרד, הא לאו הכי יש להקל בשעת הדחק בקטנים וקטנות ללמדם במחלקה אחת, וכל זה בקטנים ביותר שאין להם יצה"ר כל כך. אבל בילדים שהם עכ"פ למעלה מגיל תשע בוודאי שיש להחמיר בכל אופן" {{מקור|יביע אומר ד אה"ע ד|כן}}. | ||
התיר לאשה נשואה לגלות | *התיר לאשה נשואה לגלות מ[[שיער באישה ערווה|שערות ראשה]] כאצבע אחת או שתיים: "הנשים הנוהגות היתר בדבר אין מזניחין אותן ויש להן על מה שיסמוכו". וכן כתב בנו הרב [[יצחק יוסף]] בספר "אוצר דינים" (עמ' תשע"ז בהערה): "לעניין שיעור השיער שמותר מן הדין לגלות מלפנים על הפדחת או הצדעיים, מרן אאמו"ר שליט"א מורה ובא שהוא כשיעור ב' אצבעות לערך (כארבעה ס"מ), ונכון יותר כשיעור אצבע אחת בלבד" {{מקור|יביע אומר ד ג|כן}}. | ||
התיר לרווקות ללכת | *התיר לרווקות ללכת בשער סתור (שאינו אסוף): "וראיתי להישועות יעקב... אף שהמג"א כתב לאסור בסתורות, העולם נהגו להקל ויש להן על מה שיסמוכו. ע"ש. ו[[פוק חזי מאי עמא דבר]], שאפי' אצל החרדים לדבר ה' הבתולות הולכות בפירוע ראש ובשערות סתורות. ולכאורה יש לומר שאף המג"א יודה להקל במקום שנהגו היתר בדבר" {{מקור|יביע אומר שם|כן}}. | ||
התיר לנשים אלמנות וגרושות ללבוש פאה נכרית ככיסוי הראש | *התיר לנשים אלמנות וגרושות ללבוש [[פאה נכרית]] ככיסוי הראש: "עכ"פ כאן [בפאה נכרית] שאף בנשואות יש מקילים, גם ברה"ר, בגרושה או אלמנה מיהא יש להקל, ובפרט במקום צורך גדול שהדבר נוגע לעבודתה ופרנסתה" {{מקור|יביע אומר שם|כן}}. | ||
אעפ"י שהגאון רבי עובדיה יוסף נוטה ידו להקל אין זאת מחשיבה חופשית חלילה אלא כולה אמונה על כללי הפסיקה שבכל דור כמו שהאריך הרחיב בהקדמה לח"א של שו"ת יביע אומר ובהקדמה לספר הליכות עולם ח"א שאין לנו לבדות סברות מליבנו אלא ללכת תמיד בעקבות גדולי עולם שקדמו לנו ולחזק את כל סברא ע"י יתדות רבות ועמוקות מספרי הפסיקה הרבים וכמו שהעיר הגאון שליט"א בהסכמתו לספר "מנחת אשר" ש"מה טוב היה אם היה מעטר ספרו מספרי השו"ת" וכל כולו בענוות צדק וחכמת אמת סולל להורות שיש עיקר הדין ויש חומרא והגדרה זו הולמתו על כל פסקיו. | אעפ"י שהגאון רבי עובדיה יוסף נוטה ידו להקל אין זאת מחשיבה חופשית חלילה אלא כולה אמונה על כללי הפסיקה שבכל דור כמו שהאריך הרחיב בהקדמה לח"א של שו"ת יביע אומר ובהקדמה לספר הליכות עולם ח"א שאין לנו לבדות סברות מליבנו אלא ללכת תמיד בעקבות גדולי עולם שקדמו לנו ולחזק את כל סברא ע"י יתדות רבות ועמוקות מספרי הפסיקה הרבים וכמו שהעיר הגאון שליט"א בהסכמתו לספר "מנחת אשר" ש"מה טוב היה אם היה מעטר ספרו מספרי השו"ת" וכל כולו בענוות צדק וחכמת אמת סולל להורות שיש עיקר הדין ויש חומרא והגדרה זו הולמתו על כל פסקיו. | ||
גרסה מ־15:36, 12 ביוני 2011
|
|
הרב עובדיה יוסף הינו הראשון לציון והרב הראשי הספרדי לישראל לשעבר. נשיא "מועצת חכמי התורה" של תנועת ש"ס. נודע בבקיאותו העצומה והנדירה בספרי הפוסקים. נחשב לאחד מגודלי פוסקי זמננו.
תולדות חייו
נולד לרבי יעקב עובדיה בי"ב בתשרי תרפ"א, ונקרא עובדיה יוסף (שמו הפרטי), ושם משפחתו היה עובדיה. לאחר מכן שינה את שמו מעובדיה יוסף עובדיה לעובדיה יוסף. למד בצעירותו בישיבת פורת יוסף.
משפחתו
הרב עובדיה היה נשוי לרבנית מרגלית ע"ה, לבית פטאל, בתו של חכם אברהם פטאל זצ"ל. היו להם אחד עשר ילדים:
בניו:
- הרב יעקב יוסף שליט"א, ראש מוסדות "חזון יעקב", ורב שכונת גבעת משה בירושלים.
- הרב אברהם יוסף שליט"א, רב העיר חולון.
- הרב יצחק יוסף שליט"א, ראש ישיבת "חזון עובדיה" ומחבר הספרים "ילקוט יוסף", "עין יצחק", "שלחן המערכת" ועוד.
- הרב דוד יוסף שליט"א, רבה של שכונת "הר-נוף" ומחבר הספרים "הלכה ברורה".
- הרב משה יוסף שליט"א, ראש בד"ץ "בית יוסף".
חתניו:
- הרב בר שלום שליט"א, חבר בית הדין הגדול.
- הרב צ'יקוטאי שליט"א, מרבני העיר מודיעין.
- הרב מרדכי טולידאנו שליט"א, דיין בירושלים.
- הרב אהרן בוטבול שליט"א, ראש ישיבת לוית חן לשעבר, ראש בית ההוראה הליכות עולם ורב העיר מודיעין עילית.
בת נוספת נפטרה בצעירותה.
דרך פסיקתו
הרב יוסף פוסק על פי רוב כדברי "מרן"- רבי יוסף קארו, בעל השלחן ערוך. על פי שיטתו, הספרדים קיבלו עליהם את פסקי רבי יוסף קארו, בין להקל ובין להחמיר. כמו כן, ר"י קארו, שהתגורר בארץ ישראל נחשב למרא דאתרא של ארץ ישראל, "מרא דארעא דישראל", ועל כן הספרדים (ולדעתו גם האשכנזים) הדרים בא"י חייבים לנהוג כשיטת מרן, אף אם נהגו לפסוק כאחרונים אחרים. בספריו ובספרי בניו ניתן למצוא הרחבה בנושא זה, עם מקורות רבים. בנו, הרב יצחק יוסף- חיבר ספר על כללי קבלת הוראות מרן, הנקרא "עין יצחק".
מפסקיו
- בספר "אוצר דינים לאשה ולבת" (פרק ס' אות ד' בהערה, מהדורת תשס"ה עמ' תשפ"ה): של בנו הרב יצחק יוסף, הביא פסק הלכה מאביו המתיר לאשה ללכת בלי גרביים "ובתשובה כתב יד לאאמו"ר שליט"א האריך בזה, והעלה דבוודאי ראוי ונכון לכתחילה ללבוש גרביים בכל אופן, ומכל מקום המקילות בזה מסיבה שהיא, יש להן על מה לסמוך".
- התיר לשמוע שירת אשה דרך רדיו או תקליט וכדומה, כשהשומע אינו מכירה: (שו"ת יביע אומר א או"ח ו) וביביע אומר ט או"ח קח& מקום אחר (יבי"א ט או"ח קח אות מ"ג) חזר והתיר גם למי שראה תמונתה: "ומה שכתבתי שם שאם ראה אותה בתמונה גם כן אסור, אינו מוכרח, שיש לומר דהא דאמרינן בתענית (בבלי תענית ה ב) האומר רחב רחב מיד נקרי, "ביודעה ומכירה", זהו רק כשראה אותה בחיים חיותה במלוא קומתה, וכ"כ הגאון רבי יוסף חיים בספר בן יהוידע (תענית ה:), שאם ראה אותה בצורה ותמונה בלבד, אין לחוש. ואף לגבי השומע קולה, והכירה בתמונה בלבד, אין לחוש".
- התיר בשעת הדחק ללמד בנים ובנות יחד, עד גיל תשע: "ראוי להחמיר בדבר כל שיש אפשרות להקים בית ספר נפרד, הא לאו הכי יש להקל בשעת הדחק בקטנים וקטנות ללמדם במחלקה אחת, וכל זה בקטנים ביותר שאין להם יצה"ר כל כך. אבל בילדים שהם עכ"פ למעלה מגיל תשע בוודאי שיש להחמיר בכל אופן" (יביע אומר ד אה"ע ד).
- התיר לאשה נשואה לגלות משערות ראשה כאצבע אחת או שתיים: "הנשים הנוהגות היתר בדבר אין מזניחין אותן ויש להן על מה שיסמוכו". וכן כתב בנו הרב יצחק יוסף בספר "אוצר דינים" (עמ' תשע"ז בהערה): "לעניין שיעור השיער שמותר מן הדין לגלות מלפנים על הפדחת או הצדעיים, מרן אאמו"ר שליט"א מורה ובא שהוא כשיעור ב' אצבעות לערך (כארבעה ס"מ), ונכון יותר כשיעור אצבע אחת בלבד" (יביע אומר ד ג).
- התיר לרווקות ללכת בשער סתור (שאינו אסוף): "וראיתי להישועות יעקב... אף שהמג"א כתב לאסור בסתורות, העולם נהגו להקל ויש להן על מה שיסמוכו. ע"ש. ופוק חזי מאי עמא דבר, שאפי' אצל החרדים לדבר ה' הבתולות הולכות בפירוע ראש ובשערות סתורות. ולכאורה יש לומר שאף המג"א יודה להקל במקום שנהגו היתר בדבר" (יביע אומר שם).
- התיר לנשים אלמנות וגרושות ללבוש פאה נכרית ככיסוי הראש: "עכ"פ כאן [בפאה נכרית] שאף בנשואות יש מקילים, גם ברה"ר, בגרושה או אלמנה מיהא יש להקל, ובפרט במקום צורך גדול שהדבר נוגע לעבודתה ופרנסתה" (יביע אומר שם).
אעפ"י שהגאון רבי עובדיה יוסף נוטה ידו להקל אין זאת מחשיבה חופשית חלילה אלא כולה אמונה על כללי הפסיקה שבכל דור כמו שהאריך הרחיב בהקדמה לח"א של שו"ת יביע אומר ובהקדמה לספר הליכות עולם ח"א שאין לנו לבדות סברות מליבנו אלא ללכת תמיד בעקבות גדולי עולם שקדמו לנו ולחזק את כל סברא ע"י יתדות רבות ועמוקות מספרי הפסיקה הרבים וכמו שהעיר הגאון שליט"א בהסכמתו לספר "מנחת אשר" ש"מה טוב היה אם היה מעטר ספרו מספרי השו"ת" וכל כולו בענוות צדק וחכמת אמת סולל להורות שיש עיקר הדין ויש חומרא והגדרה זו הולמתו על כל פסקיו.
שכן מצינו פסקים רבים להחמיר בספריו גם במקומות שאחרים היקלו וכמו שהוכיח באריכות שיש קרוב למאה פוסקים האוסרים פיאה נוכרית ואישה יוצאה בלא כתובה וכו' והחרימוה גדולי עולם כמו שהאריך בתשובה שהתפרסמה לאחרונה בספר "מראות הצובאות" ובשו"ת "יביע אומר" ובשיעוריו ושכן היתה דרך הספרדים בכל הדורות לאסור איסר גמור בכל הנוגע לדין זה ועוד רבות כהנה שקצר המצע להרחיב.
ספריו
"יביע אומר" - שו"ת בעשרה חלקים, על ארבעת חלקי השולחן ערוך.
"יחוה דעת" - שו"ת בששה חלקים, על פי תכנית רדיו ששודרה בעבר עם הרב בימי שישי.
"חזון עובדיה" - ספרי הלכה על חגים ומועדים [שו"ת בדיני חג הפסח - שני חלקים; הגדה של פסח; פורים; ט"ו בשבט וברכות; ימים נוראים, שבת, יום טוב, תעניות, אבלות, פרוזבול ועוד].
"הליכות עולם" - הערות מורחבות על ספר "בן איש חי" וספר "עוד יוסף חי", שמונה חלקים.
"לוית חן" - הלכות שבת.
"ענף עץ אבות" - על מסכת אבות.
"טהרת הבית" - הלכות נדה, שלושה חלקים.
"מאור ישראל" - על הש"ס, רמב"ם ודרשות, ארבעה חלקים.
"משא עובדיה" - בהוצאת מוסד הרב קוק, דרשות שמסר במשך עשרות שנים בכינוס תורה שבעל פה.
| הקודם: הרב יצחק נסים |
הרב הראשי הספרדי | הבא: הרב מרדכי אליהו |
קישורים חיצוניים
- כתבתו של אבישי בן חיים במעריב, 'אין עוד מלבדו'
- שיעורי הרב באתר ישיבה
- [http://www.hydepark.co.il/topic.asp?topic_id=1703117&whichpage=3&forum_id=1364 דיון על דרכו הפסיקת של הרב עובדיה יוסף בהשוואה לדרכו של הרב שלמה זלמן אוירבך.
- על הרב יוסף באתר הרבנות הראשית לתל אביב
- שיטת בענין חגיגת בת מצוה.
- רשימת המאמרים של הרב עובדיה יוסף, באתר רמבי"ש