הרב עובדיה יוסף: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) |
|||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
מרן הגאון '''הרב עובדיה יוסף''' הינו [[הראשון לציון]] ו[[הרבנות הראשית לישראל|הרב הראשי הספרדי לישראל]] לשעבר. נשיא "מועצת חכמי התורה" של תנועת ש"ס. נודע בבקיאותו העצומה והנדירה בספרי הפוסקים. נחשב לאחד מגדולי פוסקי זמננו. | מרן הגאון '''הרב עובדיה יוסף''' הינו [[הראשון לציון]] ו[[הרבנות הראשית לישראל|הרב הראשי הספרדי לישראל]] לשעבר. נשיא "מועצת חכמי התורה" של תנועת ש"ס. נודע בבקיאותו העצומה והנדירה בספרי הפוסקים. נחשב לאחד מגדולי פוסקי זמננו. | ||
==תולדות חייו== | ==תולדות חייו== | ||
נולד בבגדד בי"ב ב[[תשרי]] תרפ"א לרבי יעקב עובדיה, כעובדיה יוסף עובדיה. לאחר | נולד בבגדד בי"ב ב[[תשרי]] תרפ"א לרבי יעקב עובדיה, כעובדיה יוסף עובדיה. בהיותו צעיר לימים ערקה משפחתו מבגדד לארץ ישראל והשתכנה בירושלים שמחוץ לחומות בשכונת בית ישראל. כילד צעיר לימים למד מרן הרב עובדיה בירושלים בתלמוד תורה בני ציון אצל רבו ר' שלמה עבו. לאחר שנים עבר ללמוד בישיבת פורת יוסף אשר העומד בראשה באותם ימים הינו הגאון הגדול רבי עזרא עטייה. במשך שנות לימודו בשיבה ספג תורה מרבני פורת יוסף הגאונים דאז ובניהם נמנו: רבי יוסף עדס רבי עזרא עטייה ועוד... באותם שנים בהם למד מרן הרב עובדיה בפורת יוסף למדו שם בחורים נוספים שנודעו לימים כגדולי תורה ביניהם הרה''ג רבי בן ציון אבא שאול (לימים ראש ישיבת פורת יוסף) הגאון רבי יהודה צדקה (לימים ראש ישיבת פורת יוסף) הגאון רבי ציון לוי (לימים רבה של פאנמה) הגאון רבי שלום כהן (ראש ישיבת פורת יוסף [הכותל]). המעט הידוע כיום על מצב הרב באותם ימים הינו שמשפחתו חיה בעניות גדולה מאוד דבר שגרם למועקה על עצם קיום המשפחה בכלל ועל שקידתו של הרב בפרט אם כל זאת הרב לא שט ליבו אל הקשיים אלא העדיף לשכחם על ידי לימוד התורה מסופר שכאשר הגיעה המשפחה לעוני גדול כל כך בצורה מחפירה בקש הרב יעקב עובדיה את בנו בכורו הלא הוא הרב שיבא לסייע לו בעול הפרנסה הכבד וכמצוות אביו כן עשה הנער כאשר נרגש בדבר ראש הישיבה הגאון דאז רבי עזרא עטייה ושמע על נסיבות המקרה הלך בכבודו ובעצמו אל אותה חנות והציע לאב את עזרתו שלו במקום עזרת בנו בטענה שאסור לאפשר לבנו להפסיק מלימוד התורה שכן עתיד מזהיר מצפה לו וניכר מגאונותו למותר לציין שכאשר שמע זאת האב נתרצה מיד והחזיר את בנו ללמוד בישיבה. באותם שנים נתחבב הרב על רבותיו עד למאוד והכל צפו לו עתיד מזהיר. לאחר שנים של לימוד בישיבת פורת יוסף נשא הרב לאשה את מרגלית פאטל (בתו של הגאון הנודע רבי אברהם פאטל) שנים מעוטות מנישואיהן חלפו עד שנתמנה הרב כסגן הרב הראשי למצרים וערק לשם על מנת לשרת את הקהילה בקהיר במסירות. במצרים נחשף הרב למאגרים תורניים גדולים אשר רובם הגדול הינו כתיבת יד ובניהם נמנים ספרים עתיקים הרב שקד ללומדם ביודעו שלא תינתן לו האפשרות להוציאם משם ועד היום מפגין הרב בקיאות רבה בספרים אלו אשר מלבדו לא ראתם עין. באותם ימים טרח הרב לעמוד לגדור את הפרצות בחומת הדת בקהילה הקהירית בניהם תקן את ענין השחיטה על ידי העברת ראש השוחטים מתפקידו אחר שנודע שאינו מקפיד על קיום דיני התורה והמצוות אמנם ראש השוחטים שהדבר לא מצא חן בעיני החליט לתקן המעוות על ידי איום על חיי הרב ואכן כך עשה הרב כאשר ראה זאת לא שט ליבו לדבריו ועמד בעוז כנגדו באומרו לו שאם ירצה יעזור לו להשתלב בתפקיד אחר אבל בתור שוחט לא. לאחר סיום תפקידו במצרים שב הרב לארץ והחל לשמש כדיין בפתח תקווה בראשותו של הרב כץ ולאחר מכן עבר לשמש כדיין בירושלים בעודו משמש בתפקיד זה החל מוסר שיעורים לקהל בעלי בתים השיעורים התנהלו ברמה גבוה על סדר השלחן ערוך כך שהספיק לסיים עם בעלי בתים העובדים לצורך פרנסת את כל ארבעת חלקי השלחן ערוך באותו הזמן החל מסתופף סביבו קהל רב של תומכים אך מאידך בעקבות פירסום פסקיו ברבים אשר חלקם היו חלוקים עם דעת גאון עוזנו ותפארתנו רבן של כל בני הגולה רבי יוסף חיים מבבל הנודע בכינוי הבן איש חי החל לצבור לעצמו קהל מתנגדים המתנגדים ראו בחריפות את תעוזתו של הרב לפרסם פסקיו ברבים וחלקם החלו מציקים לו ומצרים לו מאוד הדבר העיק על נפש הרב כפי שהעיד לימים בהקדמת ספרו טהרת הבית אולם מרן הבן איש חי נגלה לרב בחלום והורה לו להמשיך ולעסוק בעבודתו שכן עבודת קודש היא ורצויה היא בשמים עוד מסופר שישב פעם הרב ועסק בתורותו באחד מבתי הכנסיות בירושלים דאז וכאשר שמו לב לדבר מספר ממתנגדיו החלו מציקים לו ומפריעים אותו באותה העת נכח בבית הכנסת הגאון רבי אפרים הכהן (אביו של רבי שלום הכהן ראש ישיבת פורת יוסף [הכותל]) מתלמידי הבן איש חי כאשר ראה את מעשיהם הרעים של אותה קבוצה מחה בהם בחריפות הגדולה באומרו שאין להם רשות להציק לרב חלילה שכן מדובר בגדול דור של ממש. שנים לאחר מכן הוצע לרב את משרת הרב הראשי לתל אביב יפו לצידו של הרב האשכנזי באותה העת ההחלטה לא היתה קלה על הרב שכן הציבור בירושלים נזקק לו במתן שיעוריו מידי יום הרב פנה להיוועץ ברבותיו הגדולים שהורו לו לקבל את התפקיד בטענה שהשפעתו שם תהא רבה יותר ושם נזקקים לו יותר בעקבות החלטת רבותיו הרב קיבל את ההצעה ועבר לכהן כרבה של תל אביב יפו אולם פרידתו מירושלים לא ארכה שנים רבים לאחר שנים מספר הוא שב אך הפעם כראשון לציון והרב הראשי לישראל במסגרת זו פעל עשר שנים (בקבות חוק שחוקק באותה תקופה האוסר על ראשון לציון להמשיך בתפקידו למעלה מעשר שנים) על אף עוזבו את התפקיד רישמית קהל מרעיתו אשר נהר אחריו האותם שנים לא יכל להפרד ממנו ועל כן המשיך לכהן כראשון לציון אף שלא באופן רישמי וכך הוא מכהן עד היום הזה. | ||
== משפחתו == | == משפחתו == | ||
גרסה מ־23:38, 10 באוקטובר 2011
|
|
מרן הגאון הרב עובדיה יוסף הינו הראשון לציון והרב הראשי הספרדי לישראל לשעבר. נשיא "מועצת חכמי התורה" של תנועת ש"ס. נודע בבקיאותו העצומה והנדירה בספרי הפוסקים. נחשב לאחד מגדולי פוסקי זמננו.
תולדות חייו
נולד בבגדד בי"ב בתשרי תרפ"א לרבי יעקב עובדיה, כעובדיה יוסף עובדיה. בהיותו צעיר לימים ערקה משפחתו מבגדד לארץ ישראל והשתכנה בירושלים שמחוץ לחומות בשכונת בית ישראל. כילד צעיר לימים למד מרן הרב עובדיה בירושלים בתלמוד תורה בני ציון אצל רבו ר' שלמה עבו. לאחר שנים עבר ללמוד בישיבת פורת יוסף אשר העומד בראשה באותם ימים הינו הגאון הגדול רבי עזרא עטייה. במשך שנות לימודו בשיבה ספג תורה מרבני פורת יוסף הגאונים דאז ובניהם נמנו: רבי יוסף עדס רבי עזרא עטייה ועוד... באותם שנים בהם למד מרן הרב עובדיה בפורת יוסף למדו שם בחורים נוספים שנודעו לימים כגדולי תורה ביניהם הרהג רבי בן ציון אבא שאול (לימים ראש ישיבת פורת יוסף) הגאון רבי יהודה צדקה (לימים ראש ישיבת פורת יוסף) הגאון רבי ציון לוי (לימים רבה של פאנמה) הגאון רבי שלום כהן (ראש ישיבת פורת יוסף [הכותל]). המעט הידוע כיום על מצב הרב באותם ימים הינו שמשפחתו חיה בעניות גדולה מאוד דבר שגרם למועקה על עצם קיום המשפחה בכלל ועל שקידתו של הרב בפרט אם כל זאת הרב לא שט ליבו אל הקשיים אלא העדיף לשכחם על ידי לימוד התורה מסופר שכאשר הגיעה המשפחה לעוני גדול כל כך בצורה מחפירה בקש הרב יעקב עובדיה את בנו בכורו הלא הוא הרב שיבא לסייע לו בעול הפרנסה הכבד וכמצוות אביו כן עשה הנער כאשר נרגש בדבר ראש הישיבה הגאון דאז רבי עזרא עטייה ושמע על נסיבות המקרה הלך בכבודו ובעצמו אל אותה חנות והציע לאב את עזרתו שלו במקום עזרת בנו בטענה שאסור לאפשר לבנו להפסיק מלימוד התורה שכן עתיד מזהיר מצפה לו וניכר מגאונותו למותר לציין שכאשר שמע זאת האב נתרצה מיד והחזיר את בנו ללמוד בישיבה. באותם שנים נתחבב הרב על רבותיו עד למאוד והכל צפו לו עתיד מזהיר. לאחר שנים של לימוד בישיבת פורת יוסף נשא הרב לאשה את מרגלית פאטל (בתו של הגאון הנודע רבי אברהם פאטל) שנים מעוטות מנישואיהן חלפו עד שנתמנה הרב כסגן הרב הראשי למצרים וערק לשם על מנת לשרת את הקהילה בקהיר במסירות. במצרים נחשף הרב למאגרים תורניים גדולים אשר רובם הגדול הינו כתיבת יד ובניהם נמנים ספרים עתיקים הרב שקד ללומדם ביודעו שלא תינתן לו האפשרות להוציאם משם ועד היום מפגין הרב בקיאות רבה בספרים אלו אשר מלבדו לא ראתם עין. באותם ימים טרח הרב לעמוד לגדור את הפרצות בחומת הדת בקהילה הקהירית בניהם תקן את ענין השחיטה על ידי העברת ראש השוחטים מתפקידו אחר שנודע שאינו מקפיד על קיום דיני התורה והמצוות אמנם ראש השוחטים שהדבר לא מצא חן בעיני החליט לתקן המעוות על ידי איום על חיי הרב ואכן כך עשה הרב כאשר ראה זאת לא שט ליבו לדבריו ועמד בעוז כנגדו באומרו לו שאם ירצה יעזור לו להשתלב בתפקיד אחר אבל בתור שוחט לא. לאחר סיום תפקידו במצרים שב הרב לארץ והחל לשמש כדיין בפתח תקווה בראשותו של הרב כץ ולאחר מכן עבר לשמש כדיין בירושלים בעודו משמש בתפקיד זה החל מוסר שיעורים לקהל בעלי בתים השיעורים התנהלו ברמה גבוה על סדר השלחן ערוך כך שהספיק לסיים עם בעלי בתים העובדים לצורך פרנסת את כל ארבעת חלקי השלחן ערוך באותו הזמן החל מסתופף סביבו קהל רב של תומכים אך מאידך בעקבות פירסום פסקיו ברבים אשר חלקם היו חלוקים עם דעת גאון עוזנו ותפארתנו רבן של כל בני הגולה רבי יוסף חיים מבבל הנודע בכינוי הבן איש חי החל לצבור לעצמו קהל מתנגדים המתנגדים ראו בחריפות את תעוזתו של הרב לפרסם פסקיו ברבים וחלקם החלו מציקים לו ומצרים לו מאוד הדבר העיק על נפש הרב כפי שהעיד לימים בהקדמת ספרו טהרת הבית אולם מרן הבן איש חי נגלה לרב בחלום והורה לו להמשיך ולעסוק בעבודתו שכן עבודת קודש היא ורצויה היא בשמים עוד מסופר שישב פעם הרב ועסק בתורותו באחד מבתי הכנסיות בירושלים דאז וכאשר שמו לב לדבר מספר ממתנגדיו החלו מציקים לו ומפריעים אותו באותה העת נכח בבית הכנסת הגאון רבי אפרים הכהן (אביו של רבי שלום הכהן ראש ישיבת פורת יוסף [הכותל]) מתלמידי הבן איש חי כאשר ראה את מעשיהם הרעים של אותה קבוצה מחה בהם בחריפות הגדולה באומרו שאין להם רשות להציק לרב חלילה שכן מדובר בגדול דור של ממש. שנים לאחר מכן הוצע לרב את משרת הרב הראשי לתל אביב יפו לצידו של הרב האשכנזי באותה העת ההחלטה לא היתה קלה על הרב שכן הציבור בירושלים נזקק לו במתן שיעוריו מידי יום הרב פנה להיוועץ ברבותיו הגדולים שהורו לו לקבל את התפקיד בטענה שהשפעתו שם תהא רבה יותר ושם נזקקים לו יותר בעקבות החלטת רבותיו הרב קיבל את ההצעה ועבר לכהן כרבה של תל אביב יפו אולם פרידתו מירושלים לא ארכה שנים רבים לאחר שנים מספר הוא שב אך הפעם כראשון לציון והרב הראשי לישראל במסגרת זו פעל עשר שנים (בקבות חוק שחוקק באותה תקופה האוסר על ראשון לציון להמשיך בתפקידו למעלה מעשר שנים) על אף עוזבו את התפקיד רישמית קהל מרעיתו אשר נהר אחריו האותם שנים לא יכל להפרד ממנו ועל כן המשיך לכהן כראשון לציון אף שלא באופן רישמי וכך הוא מכהן עד היום הזה.
משפחתו
הרב עובדיה היה נשוי לרבנית מרגלית ע"ה, לבית פטאל, בתו של חכם אברהם פטאל זצ"ל. היו להם אחד עשר ילדים:
בניו:
- הרב יעקב יוסף שליט"א, ראש מוסדות "חזון יעקב", ורב שכונת גבעת משה בירושלים.
- הרב אברהם יוסף שליט"א, רבה של עיה"ק חולון ת"ו.
- הרב יצחק יוסף שליט"א, ראש ישיבת "חזון עובדיה" ומחבר הספרים "ילקוט יוסף", "עין יצחק", "שלחן המערכת" ועוד.
- הרב דוד יוסף שליט"א, רבה של שכונת "הר-נוף", ראש בית המדרש "יחוה דעת", ומחבר הספרים "הלכה ברורה".
- הרב משה יוסף שליט"א, ראש בד"ץ "בית יוסף".
חתניו:
- הרב בר שלום שליט"א, חבר בית הדין הגדול.
- הרב צ'יקוטאי שליט"א, מרבני העיר מודיעין.
- הרב מרדכי טולידאנו שליט"א, דיין בירושלים.
- הרב אהרן בוטבול שליט"א, ראש ישיבת לוית חן לשעבר, ראש בית ההוראה הליכות עולם ורב העיר מודיעין עילית.
בת נוספת נפטרה בצעירותה.
דרך פסיקתו
הגאון הרב עובדיה יוסף פוסק על פי רוב כדברי "מרן" - רבי יוסף קארו זצ"ל, בעל השלחן ערוך. על פי שיטתו, הספרדים קיבלו עליהם את פסקי רבי יוסף קארו, בין להקל ובין להחמיר. כמו כן, מרן ז"ל, שהתגורר בארץ ישראל, נחשב למרא דאתרא של ארץ ישראל, "מרא דארעא דישראל", ועל כן הספרדים (ולדעת הרב הרב עובדיה שליט"א, גם המרוקאים והתימנים) הדרים בא"י חייבים לנהוג כשיטת מרן, אף אם נהגו לפסוק כאחרונים אחרים. בספריו ובספרי בניו ניתן למצוא הרחבה בנושא זה, עם מקורות רבים. בנו, הרב יצחק יוסף- חיבר ספר על כללי קבלת הוראות מרן, הנקרא "עין יצחק".
אעפ"י שדרכו של הגאון הרב עובדיה נוטה, להקל אין זאת מחשיבה חופשית, אלא כולה אמונה על כללי הפסיקה שבכל דור כמו שהאריך בהקדמה לח"א של שו"ת יביע אומר ובהקדמה לספר הליכות עולם ח"א שאין לנו לבדות סברות מליבנו אלא ללכת תמיד בעקבות גדולי עולם שקדמו לנו ולחזק את כל סברא ע"י יתדות רבות ועמוקות מספרי הפסיקה הרבים וכמו שהעיר בהסכמתו לספר "מנחת אשר" ש"מה טוב היה אם היה מעטר ספרו מספרי השו"ת" וכל כולו בענוות צדק וחכמת אמת סולל להורות שיש עיקר הדין ויש חומרא והגדרה זו הולמתו על כל פסקיו.
מפסקיו
- בספר "אוצר דינים לאשה ולבת" (פרק ס' אות ד' בהערה, מהדורת תשס"ה עמ' תשפ"ה): של בנו הרב יצחק יוסף, הביא פסק הלכה מאביו המתיר לאשה ללכת בלי גרביים "ובתשובה כתב יד לאאמו"ר שליט"א האריך בזה, והעלה דבוודאי ראוי ונכון לכתחילה ללבוש גרביים בכל אופן, ומכל מקום המקילות בזה מסיבה שהיא, יש להן על מה לסמוך".
- התיר לשמוע שירת אשה דרך רדיו או תקליט וכדומה, כשהשומע אינו מכירה: (שו"ת יביע אומר א או"ח ו) וביביע אומר ט או"ח קח& מקום אחר (יבי"א ט או"ח קח אות מ"ג) חזר והתיר גם למי שראה תמונתה: "ומה שכתבתי שם שאם ראה אותה בתמונה גם כן אסור, אינו מוכרח, שיש לומר דהא דאמרינן בתענית (בבלי תענית ה ב) האומר רחב רחב מיד נקרי, "ביודעה ומכירה", זהו רק כשראה אותה בחיים חיותה במלוא קומתה, וכ"כ הגאון רבי יוסף חיים בספר בן יהוידע (תענית ה:), שאם ראה אותה בצורה ותמונה בלבד, אין לחוש. ואף לגבי השומע קולה, והכירה בתמונה בלבד, אין לחוש".
- התיר בשעת הדחק ללמד בנים ובנות יחד, עד גיל תשע: "ראוי להחמיר בדבר כל שיש אפשרות להקים בית ספר נפרד, הא לאו הכי יש להקל בשעת הדחק בקטנים וקטנות ללמדם במחלקה אחת, וכל זה בקטנים ביותר שאין להם יצה"ר כל כך. אבל בילדים שהם עכ"פ למעלה מגיל תשע בוודאי שיש להחמיר בכל אופן" (יביע אומר ד אה"ע ד).
- התיר לאשה נשואה לגלות משערות ראשה כאצבע אחת או שתיים: "הנשים הנוהגות היתר בדבר אין מזניחין אותן ויש להן על מה שיסמוכו". וכן כתב בנו הרב יצחק יוסף בספר "אוצר דינים" (עמ' תשע"ז בהערה): "לעניין שיעור השיער שמותר מן הדין לגלות מלפנים על הפדחת או הצדעיים, מרן אאמו"ר שליט"א מורה ובא שהוא כשיעור ב' אצבעות לערך (כארבעה ס"מ), ונכון יותר כשיעור אצבע אחת בלבד" (יביע אומר ד ג).
- התיר לרווקות ללכת בשער סתור (שאינו אסוף): "וראיתי להישועות יעקב... אף שהמג"א כתב לאסור בסתורות, העולם נהגו להקל ויש להן על מה שיסמוכו. ע"ש. ופוק חזי מאי עמא דבר, שאפי' אצל החרדים לדבר ה' הבתולות הולכות בפירוע ראש ובשערות סתורות. ולכאורה יש לומר שאף המג"א יודה להקל במקום שנהגו היתר בדבר" (יביע אומר שם).
- התיר לנשים אלמנות וגרושות ללבוש פאה נכרית ככיסוי הראש: "עכ"פ כאן [בפאה נכרית] שאף בנשואות יש מקילים, גם ברה"ר, בגרושה או אלמנה מיהא יש להקל, ובפרט במקום צורך גדול שהדבר נוגע לעבודתה ופרנסתה" (יביע אומר שם).
ספריו
"יביע אומר" - שו"ת בעשרה חלקים, על ארבעת חלקי השולחן ערוך.
"יחווה דעת" - שו"ת בששה חלקים, על פי תכנית רדיו ששודרה בעבר עם הרב בימי שישי.
"חזון עובדיה" - ספרי הלכה על חגים ומועדים [שו"ת בדיני חג הפסח - שני חלקים; הגדה של פסח; פורים; ט"ו בשבט וברכות; ימים נוראים, שבת [ג' חלקים], יום טוב, תעניות, אבלות, פרוזבול ועוד].
"הליכות עולם" - הערות מורחבות על ספר "בן איש חי" וספר "עוד יוסף חי", שמונה חלקים.
"לוית חן" - הלכות שבת.
"ענף עץ אבות" - על מסכת אבות.
"טהרת הבית" - הלכות נדה, שלושה חלקים.
"מאור ישראל" - על הש"ס, רמב"ם ודרשות, ארבעה חלקים.
"משא עובדיה" - בהוצאת מוסד הרב קוק, דרשות שמסר במשך עשרות שנים בכינוס תורה שבעל פה.
| הקודם: הרב יצחק נסים |
הרב הראשי הספרדי | הבא: הרב מרדכי אליהו |
קישורים חיצוניים
- כתבתו של אבישי בן חיים במעריב, 'אין עוד מלבדו'
- שיעורי הרב באתר ישיבה
- [http://www.hydepark.co.il/topic.asp?topic_id=1703117&whichpage=3&forum_id=1364 דיון על דרכו הפסיקת של הרב עובדיה יוסף בהשוואה לדרכו של הרב שלמה זלמן אוירבך.
- על הרב יוסף באתר הרבנות הראשית לתל אביב
- שיטת בענין חגיגת בת מצוה.
- רשימת המאמרים של הרב עובדיה יוסף, באתר רמבי"ש