ויקישיבה:מיזמים/תורנית/עדים: הבדלים בין גרסאות בדף

"עדים" - אנשים שנוכחו בשעת מאורע מסויים, והם יכולים לאשר דברים או עובדות שראו; "עדות" - דברי העדים, ידיעות שהעדים מוסרים בבית הדין מכל מה שראו.

אדם היודע עדות לחברו, וחברו תובע ממנו לבוא ולהעיד על כך בבית הדין, הוא חייב לבוא ולהעיד. על כך נאמר בתורה (ויקרא ה): "והוא עד או ראה או ידע, אם לא יגיד ונשא עוונו".

עד שחייב להעיד בבית הדין, והוא כובש את עדותו ואינו מעיד - פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים.

החיוב להעיד קיים רק במקרים שיש בהם תועלת מהעדות, כלומר, שהעדות יכולה להיות קבילה בבית הדין והדיינים יפעלו על פיה לחייב את הנידון או לזכותו וכדומה.

העד חייב לומר אך ורק עדות אמיתית. עד שמעיד עדות שקר - עובר בלאו מן התורה, שנאמר: "לא תענה ברעך עד שקר".

עדות מתקבלת בבית הדין רק כאשר העד מעיד שהוא ראה בעצמו את המקרה. עד המעיד שאדם אחר סיפר לו שהוא ראה את המקרה - עדותו פסולה. פסול זה נקרא: "עד מפי עד".

כמו כן, אין עדות קבילה בבית הדין, אלא כאשר היא מושמעת מפי העדים, אבל כאשר העדות נקראת מן הכתב - העדות פסולה. פסול זה נקרא: "מפיהם - ולא מפי כתבם".

שטר עם חתימת עדים או עם כתב ידו של הנידון, מועיל בדיני ממונות, אם הוא נעשה בהתאם לכל כללי ההלכה של כתיבת שטר. השטר קביל בבית הדין ואפשר לחייב על פיו את הנידון לשלם.

קרובים פסולים לעדות. הפסול קיים גם כאשר ברור שהם דוברים אמת.

קרובים פסולים לעדות בין כשהם קרובים לאחד מבעלי הדין - לתובע או לנתבע - ובין כשהם קרובים זה לזה או לאחד הדיינים.

הקרובים הפסולים לעדות הם, עד דרגת "שלישי בראשון", כדלהלן: שני אחים הם "ראשון בראשון" ופסולים. שני בניהם (כלומר, שני בני דודים) הם "שני בשני" ופסולים. סבא ונכדו הם "שני בראשון" ופסולים. אביו של הסבא והנין שלו הם "ראשון בשלישי" וכשרים. יש פוסקים הפוסלים לעדות גם קירבה של "שלישי בראשון". איש ואשתו הם "ראשון בראשון" ופסולים. בנה, אביה או אחיה של האשה בעדות על הבעל, או בנו, אביו או אחיו של הבעל בעדות על האשה, הם "שני בראשון" ופסולים.

עוד מן הפסולים לעדות:

רשע, מלווה בריבית או גזלן - פסולים לעדות.

"משחק בקוביה" - מי שמשחק במשחקי מזל, אם זהו עיסוקו היחיד, הרי הוא פסול לעדות.

"מפריח יונים" - מי שמפריח יונים לשם תחרות, ומי שיונתו קדמה ליונת חברו, זוכה בכסף שהתערבו עליו. ויש מפרשים: אדם שמצפצף ליונים במטרה למשוך את היונים אליו - פסול לעדות.

קטן - פסול לעדות עד שימלאו לו שלוש עשרה שנים ויצמחו לו לפחות שתי שערות במקום הערוה.

שוטה - פסול לעדות. גם מי שדעתו נטרפה עליו והיא משובשת תמיד בענין אחד, הרי הוא פסול.

אדם השומע ואינו מדבר (אילם), או אדם המדבר ואינו שומע (חרש), הרי הם פסולים לעדות.