ויקישיבה:מיזמים/תורנית/ריבית: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (טיפול בתבנית מקור) |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
תוספת על סכום ההלוואה שהמלווה לוקח מן הלווה כתמורה על ההלוואה. | |||
בספר ויקרא {{מקור| | בספר ויקרא {{מקור|כח, לו-לז|כן}} נאמר: "וכי ימוך אחיך ומטה ידו והחזקת בו גר ותושב וחי עמך. אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלקיך וחי אחיך עמך. את כספך לא תתן לו בנשך, ובמרבית לא תתן אכלך. אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים". | ||
"נשך" - "ריבית שהיא כנשיכת נחש, שנושך חבורה קטנה ברגלו, ואינו מרגיש, ופתאום הוא מבצבץ ונופח עד קדקדו, כך ריבית אינו מרגיש ואינו ניכר, עד שהריבית עולה ומחסרו ממון הרבה" {{מקור| | "נשך" - "ריבית שהיא כנשיכת נחש, שנושך חבורה קטנה ברגלו, ואינו מרגיש, ופתאום הוא מבצבץ ונופח עד קדקדו, כך ריבית אינו מרגיש ואינו ניכר, עד שהריבית עולה ומחסרו ממון הרבה" {{מקור|רש"י בפירושו על התורה, שמות כב, א|כן}}. | ||
"משורשי המצוה, כי האל הטוב חפץ בישוב עמו אשר בחר, ועל כן ציוה להסיר מכשול מדרכם, לבל יבלע האחד חיל {{מקור| | "משורשי המצוה, כי האל הטוב חפץ בישוב עמו אשר בחר, ועל כן ציוה להסיר מכשול מדרכם, לבל יבלע האחד חיל {{מקור|רכוש|כן}} חבירו, מבלי שירגיש בעצמו, עד שימצא ביתו ריקן מכל טוב, כי כן דרכן של ריבית, וידוע הדבר, ומפני זה נקרא נשך" {{מקור|ספר החינוך, מצוה סח|כן}}. | ||
חז"ל הרחיבו את איסור ריבית כדי ליצור סייג לאיסור התורה: "אמר רב נחמן: כללא דריביתא: כל אגר נטר ליה - אסור". כלומר: "אם בשביל המתנת מעותיו, נותן לו שכר, בין אם דרך הלוואה או דרך מכר או שכירות - אסור, אלא שאם הוא דרך מקח, הוא מדרבנן, וזהו אבק ריבית" {{מקור| | חז"ל הרחיבו את איסור ריבית כדי ליצור סייג לאיסור התורה: "אמר רב נחמן: כללא דריביתא: כל אגר נטר ליה - אסור". כלומר: "אם בשביל המתנת מעותיו, נותן לו שכר, בין אם דרך הלוואה או דרך מכר או שכירות - אסור, אלא שאם הוא דרך מקח, הוא מדרבנן, וזהו אבק ריבית" {{מקור|טור יורה דעה סימן קסא|כן}}. ביאור הדברים: אף אם נוצר חוב לא מחמת הלוואה אלא בכל צורה אחרת, כגון בקניה באשראי המקובלת כיום, אסורה תוספת הריבית. במקרה כגון זה, הופך המוכר למעשה למלווה הכסף, על ידי כך שהוא מקבל את התשלום במועד מאוחר, ולכן אסור למוכר לקבל תוספת אחוזים עבור המתנתו לתשלום. | ||
בילקוט שמעוני {{מקור| | בילקוט שמעוני {{מקור|יחזקאל שעה|כן}} מובא: "מתים שהחיה יחזקאל - שישים ריבוא, וכולם עמדו על רגליהם חוץ מאיש אחד. אמר לו הנביא: ריבון העולמים מה טיבו של זה האיש? אמר לו: בנשך נתן ותרבית לקח, וחי לא יחיה". | ||
במדרש תנחומא {{מקור| | במדרש תנחומא {{מקור|משפטים טו|כן}} מובא: "המלווה בריבית, אין הקב"ה נושא ונותן בדינו, אלא פוסק את דינו מיד". | ||
במדרש רבה {{מקור| | במדרש רבה {{מקור|שמות לא, ו|כן}} מובא: "וחי לא יחיה - אמר הקב"ה: מי שחיה בריבית בעולם הזה, לא יחיה לעולם הבא". | ||
בירושלמי {{מקור| | בירושלמי {{מקור|בבא מציעא פרק ה הלכה ח|כן}} מובא: "כל המלווה בריבית, כופר בעיקר". הליכותיו של יהודי מבוססים על אמונה בהשגחה פרטית. המלווה בריבית, הרי הוא כופר בעיקר, כי חושב הוא שכוחו ועוצם ידו מצליחות את דרכו ומעשירות אותו. הוא זוקף את הצלחתו המסחרית לחריצותו וכושרו. מחשבות אלה הן כפירה בעיקר. ועל כן עונשו "לא יחיה לעולם הבא". איש כזה אין לו חלק בחיי נצח. | ||
גרסה אחרונה מ־12:37, 5 בספטמבר 2012
|
|
תוספת על סכום ההלוואה שהמלווה לוקח מן הלווה כתמורה על ההלוואה.
בספר ויקרא (כח, לו-לז) נאמר: "וכי ימוך אחיך ומטה ידו והחזקת בו גר ותושב וחי עמך. אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלקיך וחי אחיך עמך. את כספך לא תתן לו בנשך, ובמרבית לא תתן אכלך. אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים".
"נשך" - "ריבית שהיא כנשיכת נחש, שנושך חבורה קטנה ברגלו, ואינו מרגיש, ופתאום הוא מבצבץ ונופח עד קדקדו, כך ריבית אינו מרגיש ואינו ניכר, עד שהריבית עולה ומחסרו ממון הרבה" (רש"י בפירושו על התורה, שמות כב, א).
"משורשי המצוה, כי האל הטוב חפץ בישוב עמו אשר בחר, ועל כן ציוה להסיר מכשול מדרכם, לבל יבלע האחד חיל (רכוש) חבירו, מבלי שירגיש בעצמו, עד שימצא ביתו ריקן מכל טוב, כי כן דרכן של ריבית, וידוע הדבר, ומפני זה נקרא נשך" (ספר החינוך, מצוה סח).
חז"ל הרחיבו את איסור ריבית כדי ליצור סייג לאיסור התורה: "אמר רב נחמן: כללא דריביתא: כל אגר נטר ליה - אסור". כלומר: "אם בשביל המתנת מעותיו, נותן לו שכר, בין אם דרך הלוואה או דרך מכר או שכירות - אסור, אלא שאם הוא דרך מקח, הוא מדרבנן, וזהו אבק ריבית" (טור יורה דעה סימן קסא). ביאור הדברים: אף אם נוצר חוב לא מחמת הלוואה אלא בכל צורה אחרת, כגון בקניה באשראי המקובלת כיום, אסורה תוספת הריבית. במקרה כגון זה, הופך המוכר למעשה למלווה הכסף, על ידי כך שהוא מקבל את התשלום במועד מאוחר, ולכן אסור למוכר לקבל תוספת אחוזים עבור המתנתו לתשלום.
בילקוט שמעוני (יחזקאל שעה) מובא: "מתים שהחיה יחזקאל - שישים ריבוא, וכולם עמדו על רגליהם חוץ מאיש אחד. אמר לו הנביא: ריבון העולמים מה טיבו של זה האיש? אמר לו: בנשך נתן ותרבית לקח, וחי לא יחיה".
במדרש תנחומא (משפטים טו) מובא: "המלווה בריבית, אין הקב"ה נושא ונותן בדינו, אלא פוסק את דינו מיד".
במדרש רבה (שמות לא, ו) מובא: "וחי לא יחיה - אמר הקב"ה: מי שחיה בריבית בעולם הזה, לא יחיה לעולם הבא".
בירושלמי (בבא מציעא פרק ה הלכה ח) מובא: "כל המלווה בריבית, כופר בעיקר". הליכותיו של יהודי מבוססים על אמונה בהשגחה פרטית. המלווה בריבית, הרי הוא כופר בעיקר, כי חושב הוא שכוחו ועוצם ידו מצליחות את דרכו ומעשירות אותו. הוא זוקף את הצלחתו המסחרית לחריצותו וכושרו. מחשבות אלה הן כפירה בעיקר. ועל כן עונשו "לא יחיה לעולם הבא". איש כזה אין לו חלק בחיי נצח.