חגר: הבדלים בין גרסאות בדף

שורה 5:

פיסח הוא לשון המקרא למי שהוא נכה רגלים או צולע<ref>{{מקור|תנ"ך:ויקרא כא יח$ויקרא כא, יח}}; {{מקור|תנ"ך:שמואל ב ט יג$שמואל ב ט, יג}}; {{מקור|איוב כט טו}}. וראה {{מקור|תנ"ך:שמואל ב ד ד$שמואל ב ד, ד}}, הפעולה היא להיפסח.</ref>. כיוון שהחיגר נראה כמדלג, הוא נקרא פיסח, שהוא לשון דילוג, כמו 'אשר פסח על בתי בני ישראל'<ref>{{מקור|שמות יב כז}}.</ref>, או 'פוסחים על שתי הסעפים'<ref>{{מקור|תנ"ך:מלכים א יח כא$מלכים א יח, כא}}. וראה ב{{מקור|פרשנות-תנ"ך:רמב"ן דברים ב כג$רמב"ן דברים ב, כג}}, בשם המכילתא, על תיקרי ופסחתי אלא ופסעתי, מלשון פסיעה ודילוג, בחילוף אותיות חי"ת בעי"ן.</ref>.

חיגר הוא התרגום הארמי לפיסח בלשון הקודש<ref>ראה תרגום אונקלוס ותרגום יונתן ויקרא כא יח; דברים טו כא.</ref>. פירוש חיגר, שהוא מתנענע ומתנדנד אילך ואילך<ref>ספר השורשים להרד"ק, ע' חגר.</ref>, ואולי הוא מלשון 'חג', שמסתובב. יש מי שכתב, שחגר בחילוף אותיות הוא חרג, והיינו שחיגר הוא מי שרגלו חורגת ממקומה, ולכן הוא צולע<ref>ראה רש"י תהילים יח מו, בשם דונש.</ref>. יש לציין כי גם פגמים אחרים נקראים בלשון תרגום חיגר, כגון 'כבד פה וכבד לשון'<ref>שמות ד י, תרגום ירושלמי חגר פום חגר ממלל.</ref>, וכן 'ערל שפתים'<ref>שמות ו יב, תרגום חגר ממלל.</ref>. בלשון המקרא מצינו את השורש 'חגר' במובן של קשירת חגורה למותנים<ref>ראה שמות יב יא, שם כט ט, שמו"א כה יג.</ref>, וזאת אולי בגלל שחיגר נפגע בגובה המותנים, השאילו מושג זה לחגורה.

חיגר הוא התרגום הארמי לפיסח בלשון הקודש<ref>ראה תרגום אונקלוס ותרגום יונתן <makor>ויקרא כא יח;</makor> דברים טו כא.</ref>. פירוש חיגר, שהוא מתנענע ומתנדנד אילך ואילך<ref>ספר השורשים להרד"ק, ע' חגר.</ref>, ואולי הוא מלשון 'חג', שמסתובב. יש מי שכתב, שחגר בחילוף אותיות הוא חרג, והיינו שחיגר הוא מי שרגלו חורגת ממקומה, ולכן הוא צולע<ref>ראה רש"י תהילים יח מו, בשם דונש.</ref>. יש לציין כי גם פגמים אחרים נקראים בלשון תרגום חיגר, כגון 'כבד פה וכבד לשון'<ref><makor>שמות ד י,</makor> תרגום ירושלמי חגר פום חגר ממלל.</ref>, וכן 'ערל שפתים'<ref><makor>שמות ו יב,</makor> תרגום חגר ממלל.</ref>. בלשון המקרא מצינו את השורש 'חגר' במובן של קשירת חגורה למותנים<ref>ראה <makor>שמות יב יא,</makor> שם כט ט, שמו"א כה יג.</ref>, וזאת אולי בגלל שחיגר נפגע בגובה המותנים, השאילו מושג זה לחגורה.

יש שכתבו, שהיינו חיגר והיינו פיסח, אלא שחיגר לשון חכמים, ופיסח לשון תורה<ref>שד"ח, מע' חי"ת כלל קכ, בשם שושנים לדוד.</ref>. אך לעומתם רבו המפרשים שחילקו בין חיגר לפיסח<ref>וכפי שמשמע במשנה פאה ח ט, שמופיע גם חיגר וגם פיסח.</ref>, והנפקא מינה בהגדרות החיגר והפיסח היא, למשל, כשצריך לכתוב בגט סימן למגרש יוסף בן שמעון החיגר או הפיסח<ref>ראה בפת"ש אבהע"ז סי' קלו סק"ח; תוס' רעק"א, פאה ח ט.</ref> - יש אומרים, שחיגר הוא שאין לו רגלים<ref>כן כתב הא"ע משלי כו כז, וכן משמע מהרמב"ן עה"ת ויקרא כא כ.</ref>, ופיסח צולע על צידו האחד, ויש לו רגלים אלא שאינו יכול ללכת כשאר בני אדם, והוא מדלג<ref>קהלת יעקב לרי"ט אלגזי, לשון חכמים אות רמא.</ref>, ולעומתם יש שכתבו שחיגר יש לו רגל, אלא שניתק ממקום חיבורו בירך<ref>רש"י ומהרש"א, סנהדרין קה א; רשב"ם עה"ת בראשית לב כט.</ref>; יש אומרים, שחיגר הוא מי שיכול לחזור ולהתרפא, ופיסח אינו יכול לחזור ולהתרפא<ref>שד"ח שם, בשם בית דוד.</ref>; יש שכתבו, שחיגר הוא ברגל אחת, ופיסח בשתי רגלים<ref>תויו"ט ותפא"י פאה ח ט. וראה בתוס' רעק"א שם.</ref>; יש שכתב, שפיסח היינו שאינו יכול להלך כלל אף בצליעה, וכל כוח הילוכו ניטל ממנו<ref>שד"ח שם, בשם שו"ת מבעל טיב גיטין.</ref>; יש שכתבו, שחיגר הוא מי שנולד כך ממעי אמו, ופיסח שנעשה כך לאחר מכן, כגון שנשברו רגליו<ref>שד"ח שם, בשם נחמד למראה; לחם שמים להיעב"ץ על פאה ח ט. וראה בנידון בפתח הדביר, ח"ב סי' רכה אות טז, ובאנציקלופדיה תלמודית, כרך יב, ע' חגר, הע' 12.</ref>; יש מי שכתב, שפיסח אינו יכול ללכת כלל אלא בעזרת קביים, בין שהוא ממעי אמו ובין שהוא בידי אדם, בין ברגל אחת ובין בשתי רגלים, והחיגר הוא שהולך ברגלו, אלא שאחת קצרה ואחת ארוכה, וכופף קומתו לצד אחד בהילוכו<ref>לחם שמים שם, בפירוש ב, ובמור וקציעה סי' רכה. וראה באנציקלופדיה תלמודית שם הע' 13, מה שהקשה על כך.</ref>; ויש מי שכתב, שפיסח כולל גם ברגל אחת, גם בשתי רגלים, וגם מתולדה<ref>מלבי"ם, ויקרא כא יח. וראה עוד על חיגר ופיסח בשו"ת מבעל טיב גיטין סי' ה.</ref>.

יש שכתבו, שהיינו חיגר והיינו פיסח, אלא שחיגר לשון חכמים, ופיסח לשון תורה<ref>שד"ח, מע' חי"ת כלל קכ, בשם שושנים לדוד.</ref>. אך לעומתם רבו המפרשים שחילקו בין חיגר לפיסח<ref>וכפי שמשמע במשנה פאה ח ט, שמופיע גם חיגר וגם פיסח.</ref>, והנפקא מינה בהגדרות החיגר והפיסח היא, למשל, כשצריך לכתוב בגט סימן למגרש יוסף בן שמעון החיגר או הפיסח<ref>ראה בפת"ש אבהע"ז סי' קלו סק"ח; תוס' רעק"א, פאה ח ט.</ref> - יש אומרים, שחיגר הוא שאין לו רגלים<ref>כן כתב הא"ע <makor>משלי כו כז,</makor> וכן משמע מהרמב"ן עה"ת <makor>ויקרא כא כ.</makor></ref>, ופיסח צולע על צידו האחד, ויש לו רגלים אלא שאינו יכול ללכת כשאר בני אדם, והוא מדלג<ref>קהלת יעקב לרי"ט אלגזי, לשון חכמים אות רמא.</ref>, ולעומתם יש שכתבו שחיגר יש לו רגל, אלא שניתק ממקום חיבורו בירך<ref>רש"י ומהרש"א, <makor>בבלי סנהדרין קה א;</makor> רשב"ם עה"ת <makor>בראשית לב כט.</makor></ref>; יש אומרים, שחיגר הוא מי שיכול לחזור ולהתרפא, ופיסח אינו יכול לחזור ולהתרפא<ref>שד"ח שם, בשם בית דוד.</ref>; יש שכתבו, שחיגר הוא ברגל אחת, ופיסח בשתי רגלים<ref>תויו"ט ותפא"י פאה ח ט. וראה בתוס' רעק"א שם.</ref>; יש שכתב, שפיסח היינו שאינו יכול להלך כלל אף בצליעה, וכל כוח הילוכו ניטל ממנו<ref>שד"ח שם, בשם שו"ת מבעל טיב גיטין.</ref>; יש שכתבו, שחיגר הוא מי שנולד כך ממעי אמו, ופיסח שנעשה כך לאחר מכן, כגון שנשברו רגליו<ref>שד"ח שם, בשם נחמד למראה; לחם שמים להיעב"ץ על פאה ח ט. וראה בנידון בפתח הדביר, ח"ב סי' רכה אות טז, ובאנציקלופדיה תלמודית, כרך יב, ע' חגר, הע' 12.</ref>; יש מי שכתב, שפיסח אינו יכול ללכת כלל אלא בעזרת קביים, בין שהוא ממעי אמו ובין שהוא בידי אדם, בין ברגל אחת ובין בשתי רגלים, והחיגר הוא שהולך ברגלו, אלא שאחת קצרה ואחת ארוכה, וכופף קומתו לצד אחד בהילוכו<ref>לחם שמים שם, בפירוש ב, ובמור וקציעה סי' רכה. וראה באנציקלופדיה תלמודית שם הע' 13, מה שהקשה על כך.</ref>; ויש מי שכתב, שפיסח כולל גם ברגל אחת, גם בשתי רגלים, וגם מתולדה<ref>מלבי"ם, <makor>ויקרא כא יח.</makor> וראה עוד על חיגר ופיסח בשו"ת מבעל טיב גיטין סי' ה.</ref>.

צולע הוא מי שהולך כפיסח<ref>בראשית לב לב; מיכה ד ו. וראה ברש"י סוכה נג א ד"ה איטלע, שמשמע שצולע הוא חיגר.</ref>. שורשו מלשון צלע = צד, היינו נוטה לצד אחד, מפאת חולשת הרגל הנגדית. יש מי שכתב, שפיסח וחיגר הוא תואר האיש, והוא שניכר במומו בעומדו, אפילו שלא בשעת הילוכו, וצולע הוא פעולה, היינו שהצליעה ניכרת רק בפעולת ההליכה<ref>ליקוטי שו"ת חת"ס, ח"ו סי' כא; העמק דבר, דברים טו כא.</ref>; ויש מי שכתב, שצולע הולך על צלע אחת, היינו צד אחד, כי נשמט ירכו, ואילו הפיסח מדלג<ref>מלבי"ם, ויקרא כא יח.</ref>.

צולע הוא מי שהולך כפיסח<ref><makor>בראשית לב לב;</makor> <makor>מיכה ד ו.</makor> וראה ברש"י <makor>בבלי סוכה נג א</makor> ד"ה איטלע, שמשמע שצולע הוא חיגר.</ref>. שורשו מלשון צלע = צד, היינו נוטה לצד אחד, מפאת חולשת הרגל הנגדית. יש מי שכתב, שפיסח וחיגר הוא תואר האיש, והוא שניכר במומו בעומדו, אפילו שלא בשעת הילוכו, וצולע הוא פעולה, היינו שהצליעה ניכרת רק בפעולת ההליכה<ref>ליקוטי שו"ת חת"ס, ח"ו סי' כא; העמק דבר, דברים טו כא.</ref>; ויש מי שכתב, שצולע הולך על צלע אחת, היינו צד אחד, כי נשמט ירכו, ואילו הפיסח מדלג<ref>מלבי"ם, <makor>ויקרא כא יח.</makor></ref>.

שפי <ref>במדבר כג ג.</ref>, הוא חיגר ברגל אחת<ref>סוטה י א.</ref>, והוא מלשון ארמי ששף מדוכתיה<ref>רש"י שם ד"ה שפי.</ref>, היינו שנשמט ממקומו; שפיפון <ref>בראשית מט יז.</ref>, הוא חיגר בשתי רגליו<ref>סוטה שם.</ref>, והוא מלשון שפייה כפולה<ref>רש"י שם ד"ה שפיפון.</ref>.

שפי <ref><makor>במדבר כג ג.</makor></ref>, הוא חיגר ברגל אחת<ref><makor>בבלי סוטה י א.</makor></ref>, והוא מלשון ארמי ששף מדוכתיה<ref>רש"י שם ד"ה שפי.</ref>, היינו שנשמט ממקומו; שפיפון <ref><makor>בראשית מט יז.</makor></ref>, הוא חיגר בשתי רגליו<ref>סוטה שם.</ref>, והוא מלשון שפייה כפולה<ref>רש"י שם ד"ה שפיפון.</ref>.

נכה רגלים <ref>שמו"ב ד ד.</ref>, הוא חיגר כתוצאה מהכאה או חבלה<ref>מלבי"ם, ויקרא כא יח.</ref>, שכן 'נכה' הוא משורש הכה, כמו 'והפשתה והשערה נכתה'<ref>שמות ט לא.</ref>.

נכה רגלים <ref>שמו"ב ד ד.</ref>, הוא חיגר כתוצאה מהכאה או חבלה<ref>מלבי"ם, <makor>ויקרא כא יח.</makor></ref>, שכן 'נכה' הוא משורש הכה, כמו 'והפשתה והשערה נכתה'<ref><makor>שמות ט לא.</makor></ref>.

קיטע הוא מי שנקטעה רגלו, אלא אם כן נכתב קיטע וחיגר, שאז הכוונה לקיטע יד, היינו גידם<ref>רש"י ברכות נח ב ד"ה קטע.</ref>.

קיטע הוא מי שנקטעה רגלו, אלא אם כן נכתב קיטע וחיגר, שאז הכוונה לקיטע יד, היינו גידם<ref><makor>רש"י ברכות נח ב</makor> ד"ה קטע.</ref>.

== רקע מדעי==

שורה 33:

אישים מצינו מספר אישים שהיו צולעים, נכי רגלים, או חיגרים:

נח יצא צולע מן התיבה, לאחר שהכישו הארי<ref>תנחומא, נח ט. וראה רש"י קהלת ט ב.</ref>; יעקב צלע לאחר מאבקו עם המלאך<ref>בראשית לב לב.</ref>, וכשהגיע לשכם נרפא מצליעתו<ref>שבת לג ב, וברש"י שם.</ref>; בלעם היה חיגר ברגל אחת<ref>סוטה י א.</ref>; שמשון היה חיגר בשתי רגליו<ref>סוטה שם.</ref>; מפיבשת היה נכה רגלים, אחרי שהאומנת הפילה אותו<ref>שמו"ב ד ד.</ref>. יש מי שכתב, שנכותו הקשה והמתמדת, שהצריכה אותו להיות מאוכלי שולחנו של המלך דוד<ref>שם ט יג.</ref>, והתקשה אפילו לרכב על החמור<ref>שם יט כז.</ref>, נבעה מפגיעה בחוט השדרה על רקע של חבלה בחוליות עמוד השדרה בגין הנפילה בגיל הצעיר<ref>פרויס, עמ' 230.</ref>; אסא המלך חלה את רגליו לעת זיקנתו<ref>מל"א טו כג.</ref>, היינו שאחזתו פודגרא<ref>סוטה י א. וראה ע' מחלות הע' 169 ואילך, על מחלה זו. וראה עוד ברד"ק שמו"ב ג כט מחזיק בפלך.</ref>; פרעה, שהיה בימי המלך יאשיהו, היה נכה<ref>מל"ב כג כט. ובתרגום יונב"ע 'חגירא', וכן במו"ק כח ב.</ref>; נחום איש גמזו היה קיטע בשתי רגליו<ref>תענית כא א.</ref>; לוי צלע כשהראה דרך הקידה<ref>סוכה נג א. וראה בראשית רבה, לט יח. וראה עוד בתענית כה א ובתוס' שם ד"ה הא, סיבה נוספת לכך שלוי היה חיגר.</ref>; רבי יהושע בן לוי היה צולע<ref>בראשית רבה עח ח.</ref>; שמעון אחי-אמו של רבי טרפון היה חיגר, ותקע בחצוצרות בשעת הקהל<ref>ירושלמי מגילה א י.</ref>.

נח יצא צולע מן התיבה, לאחר שהכישו הארי<ref>תנחומא, נח ט. וראה <makor>רש"י קהלת ט ב.</makor></ref>; יעקב צלע לאחר מאבקו עם המלאך<ref><makor>בראשית לב לב.</makor></ref>, וכשהגיע לשכם נרפא מצליעתו<ref><makor>בבלי שבת לג ב,</makor> וברש"י שם.</ref>; בלעם היה חיגר ברגל אחת<ref><makor>בבלי סוטה י א.</makor></ref>; שמשון היה חיגר בשתי רגליו<ref>סוטה שם.</ref>; מפיבשת היה נכה רגלים, אחרי שהאומנת הפילה אותו<ref>שמו"ב ד ד.</ref>. יש מי שכתב, שנכותו הקשה והמתמדת, שהצריכה אותו להיות מאוכלי שולחנו של המלך דוד<ref>שם ט יג.</ref>, והתקשה אפילו לרכב על החמור<ref>שם יט כז.</ref>, נבעה מפגיעה בחוט השדרה על רקע של חבלה בחוליות עמוד השדרה בגין הנפילה בגיל הצעיר<ref>פרויס, עמ' 230.</ref>; אסא המלך חלה את רגליו לעת זיקנתו<ref>מל"א טו כג.</ref>, היינו שאחזתו פודגרא<ref><makor>בבלי סוטה י א.</makor> וראה ע' מחלות הע' 169 ואילך, על מחלה זו. וראה עוד ברד"ק שמו"ב ג כט מחזיק בפלך.</ref>; פרעה, שהיה בימי המלך יאשיהו, היה נכה<ref>מל"ב כג כט. ובתרגום יונב"ע 'חגירא', וכן במו"ק כח ב.</ref>; נחום איש גמזו היה קיטע בשתי רגליו<ref><makor>בבלי תענית כא א.</makor></ref>; לוי צלע כשהראה דרך הקידה<ref><makor>בבלי סוכה נג א.</makor> וראה <makor>בראשית רבה, לט יח.</makor> וראה עוד בתענית כה א ובתוס' שם ד"ה הא, סיבה נוספת לכך שלוי היה חיגר.</ref>; רבי יהושע בן לוי היה צולע<ref><makor>בראשית רבה עח ח.</makor></ref>; שמעון אחי-אמו של רבי טרפון היה חיגר, ותקע בחצוצרות בשעת הקהל<ref><makor>ירושלמי מגילה א י.</makor></ref>.

בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו נעשה ונשמע, לא היו בהם חיגרים<ref>ויקרא רבה יח ד. וראה גם בבמדבר רבה ז א; תנחומא יתרו ח.</ref>.

בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו נעשה ונשמע, לא היו בהם חיגרים<ref><makor>ויקרא רבה יח ד.</makor> וראה גם בבמדבר רבה ז א; תנחומא יתרו ח.</ref>.

לעתיד לבוא עומדים החיגרים במומם, ואחר כך מתרפאים<ref>סנהדרין צא א. וראה רש"י פסחים סח סוע"א.</ref>.

לעתיד לבוא עומדים החיגרים במומם, ואחר כך מתרפאים<ref><makor>בבלי סנהדרין צא א.</makor> וראה רש"י פסחים סח סוע"א.</ref>.

התקנים - מצינו מספר התקנים לשימושו של החיגר והקיטע:

מקל<ref>כגון טושו"ע או"ח שא יז. ובלשון המקרא 'מחזיק בפלך' (רש"י שמו"ב ג כט).</ref>; קביים, שהם רגלים תותבות מעץ, שיש מהם פשוטים, שעליהם נשענת השוק הקטועה<ref>שבת סה ב. וראה תוס' שם ד"ה הקיטע.</ref>, ויש מורכבים יותר, שחוקקים בהם בית קיבול, וממלאים אותו בצמר גפן ובבגדים רכים להניח את השוק עליו<ref>שבת סו א. וראה רש"י שם ד"ה ואם.</ref>; סמוכות, שהם חתיכות עור ששם הקיטע תחת שוקיו, כאשר הוא דורך עליהם בהליכתו<ref>שבת שם, וברש"י שם ד"ה סמוכות.</ref>; כסא של קיטע<ref>שבת שם.</ref>.

מקל<ref>כגון טושו"ע או"ח שא יז. ובלשון המקרא 'מחזיק בפלך' (רש"י שמו"ב ג כט).</ref>; קביים, שהם רגלים תותבות מעץ, שיש מהם פשוטים, שעליהם נשענת השוק הקטועה<ref><makor>בבלי שבת סה ב.</makor> וראה תוס' שם ד"ה הקיטע.</ref>, ויש מורכבים יותר, שחוקקים בהם בית קיבול, וממלאים אותו בצמר גפן ובבגדים רכים להניח את השוק עליו<ref><makor>בבלי שבת סו א.</makor> וראה רש"י שם ד"ה ואם.</ref>; סמוכות, שהם חתיכות עור ששם הקיטע תחת שוקיו, כאשר הוא דורך עליהם בהליכתו<ref>שבת שם, וברש"י שם ד"ה סמוכות.</ref>; כסא של קיטע<ref>שבת שם.</ref>.

עבודה חיגר בדרך כלל עובד בעבודות קלות. אם הוא חיגר ברגל אחת הוא עובד כשומר שדה קישואים, ואם הוא חיגר בשתי רגליו הוא עובד כשומר הפתח, ובכל מקרה שכרו נמוך מאד<ref>תוספתא ב"ק ט א. וראה בסמ"ע סי' תכ סק"כ.</ref>.

עבודה חיגר בדרך כלל עובד בעבודות קלות. אם הוא חיגר ברגל אחת הוא עובד כשומר שדה קישואים, ואם הוא חיגר בשתי רגליו הוא עובד כשומר הפתח, ובכל מקרה שכרו נמוך מאד<ref>תוספתא <makor>ב"ק ט א.</makor> וראה בסמ"ע סי' תכ סק"כ.</ref>.

== פרטי דינים==

בדיני מקח וממכר החיגר הרי הוא כבריא לכל דבריו במקחו, בממכרו ובמתנותיו, ואינו יכול לחזור בו<ref>רמב"ם, זכיה ומתנה ח א. וראה במ"מ שם, ובספר הירושלמי המבואר, לאאמו"ר, הערות וחידושים, חגיגה פ"א אות ב.</ref>.

בדיני מקח וממכר החיגר הרי הוא כבריא לכל דבריו במקחו, בממכרו ובמתנותיו, ואינו יכול לחזור בו<ref>רמב"ם, זכיה ומתנה ח א. וראה במ"מ שם, ובספר הירושלמי המבואר, לאאמו"ר, הערות וחידושים, <makor>בבלי חגיגה פ"א אות ב.</makor></ref>.

במצוות החיגר חייב בכל המצוות, פרט למצוות שאינו יכול לבצען מפאת נכותו, או שהתורה מיעטה אותו בפירוש.

ברכת 'אשר הכין מצעדי גבר' חיובו של החיגר בברכת 'אשר הכין מצעדי גבר', תלוי במחלוקת הראשונים אם ברכות השחר ניתקנו דווקא בשעה שנהנה מהם<ref>ראה רא"ש ברכות פ"ט סי' כג; שו"ע או"ח מו ח. וראה עוד בע' עִוֵּר, הע' 211.</ref>, ואזי החיגר לא יברך ברכה זו, או שניתקנו על סדר העולם<ref>רמ"א או"ח מו ח; ערוה"ש שם יג.</ref>, וגם החיגר חייב בברכה זו<ref>ראה הירושלמי המבואר, הערות וחידושים, חגיגה פ"א אות ב.</ref>.

ברכת 'אשר הכין מצעדי גבר' חיובו של החיגר בברכת 'אשר הכין מצעדי גבר', תלוי במחלוקת הראשונים אם ברכות השחר ניתקנו דווקא בשעה שנהנה מהם<ref>ראה <makor>רא"ש ברכות פ"ט סי' כג;</makor> <makor>שו"ע או"ח מו ח.</makor> וראה עוד בע' עִוֵּר, הע' 211.</ref>, ואזי החיגר לא יברך ברכה זו, או שניתקנו על סדר העולם<ref>רמ"א או"ח מו ח; ערוה"ש שם יג.</ref>, וגם החיגר חייב בברכה זו<ref>ראה הירושלמי המבואר, הערות וחידושים, <makor>בבלי חגיגה פ"א אות ב.</makor></ref>.

שליח ציבור המשותק ברגליו ומרותק לכסא גלגלים יכול לשמש כשליח ציבור, אף על פי שצריך לשבת בתפילה ובקריאת התורה<ref>הרב ע. בצרי, תחומין, ד, תשמ"ג, עמ' 455.</ref>.

שורה 57:

כהן בנשיאת כפיים כהן שאין לו רגלים, והולך ברגלים תותבות, ואין מומו ניכר כשהולך במנעליו, אם אינו יכול להסיר מנעליו, יכול לעלות לדוכן עם הנעלים; ואם אפשר לו להסיר את מנעליו, יעלה לדוכן עם נעלי גומי ללא שרוכים<ref>שו"ת אגרות משה, חאו"ח ח"ב סי' לב.</ref>.

ברכות ראיה הרואה חיגר או קיטע, אם נעשה כן לאחר הלידה, מברך ברוך דיין האמת, ואם נולד כן ממעי אמו, מברך ברוך משנה הבריות<ref>ברכות נח ב; ירושלמי ברכות ט א; רמב"ם ברכות י יב; טושו"ע או"ח רכה ט. ובראבי"ה ברכות סי' קמו, בשם הירושלמי מהפך הגירסא, אך בירושלמי שלפנינו הוא כמו בבבלי. וראה עוד בהגה' רעק"א או"ח סי' רכה ס"ט, ובשו"ת באר משה ח"ב סי' קיב אות ז.</ref>, ויש מי שכתב, שאף חיגר ברגלו האחת דינו כן<ref>אבודרהם, הל' ברכות שער ח.</ref>. יש הסבורים, שדין זה הוא דווקא אם מצטער על כך<ref>שו"ת הראב"ד סי' רב; טושו"ע רכה ט; מ"ב שם סקכ"ז. וראה בדברי חמודות ברכות פ"ט אות לב.</ref>, ויש מי שחולק<ref>ראה מאירי ברכות נח ב.</ref>.

ברכות ראיה הרואה חיגר או קיטע, אם נעשה כן לאחר הלידה, מברך ברוך דיין האמת, ואם נולד כן ממעי אמו, מברך ברוך משנה הבריות<ref><makor>בבלי ברכות נח ב;</makor> <makor>ירושלמי ברכות ט א;</makor> <makor>רמב"ם ברכות י יב;</makor> טושו"ע או"ח רכה ט. ובראבי"ה ברכות סי' קמו, בשם הירושלמי מהפך הגירסא, אך בירושלמי שלפנינו הוא כמו בבבלי. וראה עוד בהגה' רעק"א או"ח סי' רכה ס"ט, ובשו"ת באר משה ח"ב סי' קיב אות ז.</ref>, ויש מי שכתב, שאף חיגר ברגלו האחת דינו כן<ref>אבודרהם, הל' ברכות שער ח.</ref>. יש הסבורים, שדין זה הוא דווקא אם מצטער על כך<ref><makor>שו"ת הראב"ד סי' רב; טושו"ע רכה</makor> ט; מ"ב שם סקכ"ז. וראה בדברי חמודות <makor>בבלי ברכות פ"ט אות לב.</makor></ref>, ויש מי שחולק<ref>ראה <makor>מאירי ברכות נח ב.</makor></ref>.

שבת חיגר שאינו יכול ללכת בלי מקל, מותר לו לצאת במקלו בשבת, אבל אם אפשר לו ללכת זולתו, ואינו משתמש במקל אלא לעזר, אסור לצאת בשבת<ref>טושו"ע או"ח שא יז.</ref>, והיינו דווקא במקום שאין עירוב, אבל במקום שיש עירוב מותר לצאת במקלו, אפילו לעזר בלבד<ref>שמירת שבת כהלכתה, פי"ח סי"ג.</ref>.

שורה 71:

אין כל היתר להפעיל בשבת מנוע חשמלי להסעת העגלה<ref>שמירת שבת כהלכתה, שם.</ref>, אבל אם העגלה החשמלית מופעלת באופן מיוחד בשבת על ידי מפסק גרמא, או מופעלת בשעה מסויימת על ידי שעון שבת, והנכה רק משחרר את הבלמים, מותר לצאת איתה לשם מצווה, כגון לתפילה בציבור, אך רק במקום שיש בו עירוב, ומשום חשש מראית עין יש לחבר לעגלה שלט המודיע ברבים שהוא נוסע בהיתר עם מנוע מיוחד לשבת<ref>שולחן שלמה ח"א סי' שא סקי"ג@; במראה הבזק, ח"ד סי' לח-לט.</ref>.

גירושין האיש שנקטעה רגלו לאחר שנשא אשה, ולא רצתה אשתו לישב עמו, אין כופים אותו להוציאה, אלא אם רצתה תשב, ואם לאו דינה כמורדת<ref>כתובות עז א; רמב"ם אישות כה יא; טושו"ע אבהע"ז קנד ד.</ref>, אבל אם נקטעו שתי רגליו, כופים אותו להוציאה<ref>רמ"א שם.</ref>. ואם היה חיגר לפני הנישואין, אין כופים אותו להוציאה<ref>באה"ט שם סקי"א.</ref>.

גירושין האיש שנקטעה רגלו לאחר שנשא אשה, ולא רצתה אשתו לישב עמו, אין כופים אותו להוציאה, אלא אם רצתה תשב, ואם לאו דינה כמורדת<ref><makor>בבלי כתובות עז א;</makor> <makor>רמב"ם אישות כה יא;</makor> טושו"ע אבהע"ז קנד ד.</ref>, אבל אם נקטעו שתי רגליו, כופים אותו להוציאה<ref>רמ"א שם.</ref>. ואם היה חיגר לפני הנישואין, אין כופים אותו להוציאה<ref>באה"ט שם סקי"א.</ref>.

חיגרת נחשבת כמום באשה<ref>ראה תענית ד א; כתובות יז א. וראה בשו"ת מהרש"ם ח"ב סי' רכה, בענין משודכת עם רגל מעץ.</ref>.

חיגרת נחשבת כמום באשה<ref>ראה <makor>בבלי תענית ד א;</makor> <makor>בבלי כתובות יז א.</makor> וראה בשו"ת מהרש"ם ח"ב סי' רכה, בענין משודכת עם רגל מעץ.</ref>.

ייבום היה היבם חיגר, יש סוברים שאינו חולץ, ונכון להחמיר כשיש שם יבם אחר שיכול לחלוץ לה, אבל כשאין שם אלא הוא, הרי זה חולץ לה לכתחילה<ref>כנה"ג אבהע"ז סי' קסט, בסדר חליצה אות מה.</ref>. נקטעה רגלו מעל הברך, לדברי הכל חליצתה פסולה; נקטעה רגלו מן הברך ולמטה - יש אומרים, שחליצתה כשרה<ref>שו"ע אבהע"ז קסט לה דעה ב. וראה בשיטות הראשונים באנציקלופדיה תלמודית, כרך טו, ע' חליצה, עמ' תרלט, והע' 357. וראה עוד בהרחבה בדיני קיטע לחליצה בשו"ת רעק"א סי' צח; שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"ב סי' סט-עא.</ref>; יש הסבורים, שאף אם נקטעה רגלו מן הברך ולמטה חליצתה פסולה<ref>מאירי יבמות קב א; ב"י אבהע"ז קסט, בדעת הרמב"ם.</ref>; ויש שכתבו, שאינו חולץ במקום שאר אחים, אבל כשאין שם אח אחר, הרי זה חולץ<ref>שו"ת עזרת כהן סי' קט, בדעת המאירי.</ref>; יש הסבורים, שעל היבם לייבם את האשה ולהוציאה אחר כך בגט<ref>ראה בירור שאלה זו באריכות בשו"ת שרידי אש, ח"ג סי' מט, בדעת גדולי האחרונים - שבות יעקב, בית מאיר, חת"ס, הגר' חיים עוזר גרודזנסקי, וכן כתב באו"ז סי' תרסה, בשם ריב"ן.</ref>. אכן, אם היבם הוא פוקר, ויש חשש לבעילת זנות ולחילול השם, יש לייעץ לחלוץ בשתי רגליו, בימין ובשמאל<ref>שו"ת שרידי אש, שם. וכתב שם, שהסכימו לעצה זו הגרי"א הרצוג, הגרצ"פ פרנק, והגרמ"י ברייש. וראה עוד בכתבי הגרי"י וויינברג, סי' לח-מ.</ref>. יש מי שכתב, שבחיגר מתחת לברך טוב לעשות המנעל במקום הכריתה של הגדם, וזה עדיף על עשיית מנעל על קב הקיטע<ref>שו"ת שרידי אש, ח"ג סי' קכא. וראה עוד בעניין יבם קיטע במאמרו של הרב מ. נהרי, תחומין, כא, תשס"א, עמ' 404 ואילך.</ref>.

ייבום היה היבם חיגר, יש סוברים שאינו חולץ, ונכון להחמיר כשיש שם יבם אחר שיכול לחלוץ לה, אבל כשאין שם אלא הוא, הרי זה חולץ לה לכתחילה<ref>כנה"ג אבהע"ז סי' קסט, בסדר חליצה אות מה.</ref>. נקטעה רגלו מעל הברך, לדברי הכל חליצתה פסולה; נקטעה רגלו מן הברך ולמטה - יש אומרים, שחליצתה כשרה<ref><makor>שו"ע אבהע"ז קסט לה</makor> דעה ב. וראה בשיטות הראשונים באנציקלופדיה תלמודית, כרך טו, ע' חליצה, עמ' תרלט, והע' 357. וראה עוד בהרחבה בדיני קיטע לחליצה בשו"ת רעק"א סי' צח; שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"ב סי' סט-עא.</ref>; יש הסבורים, שאף אם נקטעה רגלו מן הברך ולמטה חליצתה פסולה<ref><makor>מאירי יבמות קב א;</makor> ב"י אבהע"ז קסט, בדעת הרמב"ם.</ref>; ויש שכתבו, שאינו חולץ במקום שאר אחים, אבל כשאין שם אח אחר, הרי זה חולץ<ref>שו"ת עזרת כהן סי' קט, בדעת המאירי.</ref>; יש הסבורים, שעל היבם לייבם את האשה ולהוציאה אחר כך בגט<ref>ראה בירור שאלה זו באריכות בשו"ת שרידי אש, ח"ג סי' מט, בדעת גדולי האחרונים - שבות יעקב, בית מאיר, חת"ס, הגר' חיים עוזר גרודזנסקי, וכן כתב באו"ז סי' תרסה, בשם ריב"ן.</ref>. אכן, אם היבם הוא פוקר, ויש חשש לבעילת זנות ולחילול השם, יש לייעץ לחלוץ בשתי רגליו, בימין ובשמאל<ref>שו"ת שרידי אש, שם. וכתב שם, שהסכימו לעצה זו הגרי"א הרצוג, הגרצ"פ פרנק, והגרמ"י ברייש. וראה עוד בכתבי הגרי"י וויינברג, סי' לח-מ.</ref>. יש מי שכתב, שבחיגר מתחת לברך טוב לעשות המנעל במקום הכריתה של הגדם, וזה עדיף על עשיית מנעל על קב הקיטע<ref>שו"ת שרידי אש, ח"ג סי' קכא. וראה עוד בעניין יבם קיטע במאמרו של הרב מ. נהרי, תחומין, כא, תשס"א, עמ' 404 ואילך.</ref>.

היתה היבמה קיטעת, ואינה יכולה לעמוד בשעת החליצה, אף לסוברים שהיבמה צריכה לעמוד, חולצת לכתחילה בישיבה<ref>רש"י יבמות קו א ד"ה ישיבתה. וראה בביאור הגר"א אבהע"ז סי' קסט סקמ"ד.</ref>.

היתה היבמה קיטעת, ואינה יכולה לעמוד בשעת החליצה, אף לסוברים שהיבמה צריכה לעמוד, חולצת לכתחילה בישיבה<ref><makor>רש"י יבמות קו א</makor> ד"ה ישיבתה. וראה בביאור הגר"א אבהע"ז סי' קסט סקמ"ד.</ref>.

כהן בעבודה במקדש כהן שהוא חיגר, בין ברגל אחת או בשתי רגלים, הרי הוא בעל מום, ופסול לעבודה<ref>ויקרא כא יח; תו"כ אמור פרשה ג; ירושלמי מגילה א י; רמב"ם ביאת המקדש ז ט. וראה בע' כהן, הע' 179 ואילך.</ref>.

כהן בעבודה במקדש כהן שהוא חיגר, בין ברגל אחת או בשתי רגלים, הרי הוא בעל מום, ופסול לעבודה<ref><makor>ויקרא כא יח;</makor> תו"כ אמור פרשה ג; <makor>ירושלמי מגילה א י;</makor> <makor>רמב"ם ביאת המקדש ז ט.</makor> וראה בע' כהן, הע' 179 ואילך.</ref>.

בן סורר ומורה היה אביו חיגר, או אמו חיגרת, אין בנם נעשה בן סורר ומורה<ref>סנהדרין עא א; רמב"ם ממרים ז י.</ref>. יש מי שכתב, שדין זה הוא לאו דווקא במי שאין הוריו יכולים ללכת כלל, אלא אף מי שהוריו הולכים שפי, אינו נעשה בן סורר ומורה<ref>מאירי, סנהדרין שם.</ref>, והטעם: מפני שיש בהם אכזריות<ref>שו"ת חות יאיר סוסי' קסז.</ref>.

בן סורר ומורה היה אביו חיגר, או אמו חיגרת, אין בנם נעשה בן סורר ומורה<ref><makor>בבלי סנהדרין עא א;</makor> <makor>רמב"ם ממרים ז י.</makor></ref>. יש מי שכתב, שדין זה הוא לאו דווקא במי שאין הוריו יכולים ללכת כלל, אלא אף מי שהוריו הולכים שפי, אינו נעשה בן סורר ומורה<ref>מאירי, סנהדרין שם.</ref>, והטעם: מפני שיש בהם אכזריות<ref>שו"ת חות יאיר סוסי' קסז.</ref>.

מפותה / אנוסה המפותה או האנוסה, שרצתה היא ואביה שתינשא למפתה או לאונס, אפילו היתה חיגרת, כופים אותו לשאת אותה לאשה, ואינו יכול להוציאה לרצונו לעולם<ref>ספרי דברים כב יט; כתובות לט א; רמב"ם נערה בתולה א ג; טושו"ע אבהע"ז קעז ג.</ref>.

מפותה / אנוסה המפותה או האנוסה, שרצתה היא ואביה שתינשא למפתה או לאונס, אפילו היתה חיגרת, כופים אותו לשאת אותה לאשה, ואינו יכול להוציאה לרצונו לעולם<ref>ספרי <makor>דברים כב יט;</makor> <makor>בבלי כתובות לט א;</makor> <makor>רמב"ם נערה בתולה א ג;</makor> טושו"ע אבהע"ז קעז ג.</ref>.

מלחמה חיגר שחסרה לו רגל, אינו יוצא למלחמה<ref>ילקוט שמעוני, דברים יט כא; רש"י דברים כ א. וראה הירושלמי המבואר, לאאמו"ר, חגיגה, הערות וחידושים אות ב.</ref>.

מלחמה חיגר שחסרה לו רגל, אינו יוצא למלחמה<ref>ילקוט שמעוני, <makor>דברים יט כא;</makor> <makor>רש"י דברים כ א.</makor> וראה הירושלמי המבואר, לאאמו"ר, חגיגה, הערות וחידושים אות ב.</ref>.

סוטה בדין אשה סוטה, אם היתה היא חיגרת, או שהיה בעלה חיגר, אינה ראויה לשתות מי המרים, אלא יוצאת בלא כתובה<ref>סוטה כז א-ב; רמב"ם סוטה ב ב-ג.</ref>.

ראיה חיגר, אפילו ברגלו האחת, פטור מן הראיה<ref>חגיגה ג א; רמב"ם חגיגה ב א. וראה בלח"מ שם, שהרמב"ם שינה את מקור הפטור ממה שכתבה הגמרא.</ref>, וכן בעל קביים, היינו שחתכו את רגליו, ונתנו קב בסוף מקום הקטיעה, פטור מן הראיה<ref>חגיגה שם. וראה בשו"ת הגרי"א הרצוג, חאו"ח ח"א סי' טו אות ב.</ref>. וכן מי שהיה חיגר ביום הראשון ונתרפא בשני, פטור מן הראיה<ref>חגיגה ט א, מחלוקת; רמב"ם חגיגה ב ח. וראה במנ"ח מ' תפט.</ref>. יש מי שנסתפק, אם הפטור מקרבן ראיה הוא דווקא לשלוח את הקרבן, אבל אם נכנס החיגר לעזרה ביום-טוב, ייתכן שיתחייב בקרבן ראיה<ref>מנ"ח מ' תצ.</ref>.

ראיה חיגר, אפילו ברגלו האחת, פטור מן הראיה<ref><makor>בבלי חגיגה ג א;</makor> <makor>רמב"ם חגיגה ב א.</makor> וראה בלח"מ שם, שהרמב"ם שינה את מקור הפטור ממה שכתבה הגמרא.</ref>, וכן בעל קביים, היינו שחתכו את רגליו, ונתנו קב בסוף מקום הקטיעה, פטור מן הראיה<ref>חגיגה שם. וראה בשו"ת הגרי"א הרצוג, חאו"ח ח"א סי' טו אות ב.</ref>. וכן מי שהיה חיגר ביום הראשון ונתרפא בשני, פטור מן הראיה<ref><makor>בבלי חגיגה ט א,</makor> מחלוקת; <makor>רמב"ם חגיגה ב ח.</makor> וראה במנ"ח מ' תפט.</ref>. יש מי שנסתפק, אם הפטור מקרבן ראיה הוא דווקא לשלוח את הקרבן, אבל אם נכנס החיגר לעזרה ביום-טוב, ייתכן שיתחייב בקרבן ראיה<ref>מנ"ח מ' תצ.</ref>.

הקהל טף חיגר חייבים להביאו למצות הקהל, כי החיוב הוא על המביאים<ref>מנ"ח מ' תריב.</ref>.

קרבן פסח יש שמשמע מדבריהם, שחיגר פטור מקרבן פסח<ref>תוס' פסחים ג ב ד"ה מאליה.</ref>, אך חלקו על דבריהם<ref>מל"מ קרבן פסח א א; מנ"ח מ' ה סק"ז.</ref>.

קרבן פסח יש שמשמע מדבריהם, שחיגר פטור מקרבן פסח<ref><makor>תוס' פסחים ג ב</makor> ד"ה מאליה.</ref>, אך חלקו על דבריהם<ref>מל"מ קרבן פסח א א; מנ"ח מ' ה סק"ז.</ref>.

כניסה לעזרה קיטע לא נכנס בכסא ובסמוכות שלו לעזרה<ref>שבת סו א. וראה במל"מ בית הבחירה ז ב, ובתויו"ט שבת ו ח, שהרמב"ם לא הביא דינים אלו. וראה בס' מים חיים, ובס' הר המוריה על הל' בית הבחירה פ"ז אות ג, מה שיישב את הרמב"ם.</ref>.

כניסה לעזרה קיטע לא נכנס בכסא ובסמוכות שלו לעזרה<ref><makor>בבלי שבת סו א.</makor> וראה במל"מ בית הבחירה ז ב, ובתויו"ט <makor>בבלי שבת ו ח,</makor> שהרמב"ם לא הביא דינים אלו. וראה בס' מים חיים, ובס' הר המוריה על הל' בית הבחירה פ"ז אות ג, מה שיישב את הרמב"ם.</ref>.

טומאת קביים קביים של קיטע, שיש בהם בית קיבול, הרי הם מקבלים טומאה, וגם טומאת מדרס<ref>שבת סו א; רמב"ם כלים כה יט.</ref>.

טומאת קביים קביים של קיטע, שיש בהם בית קיבול, הרי הם מקבלים טומאה, וגם טומאת מדרס<ref><makor>בבלי שבת סו א;</makor> <makor>רמב"ם כלים כה יט.</makor></ref>.

דיין חיגר פסול להיות דיין בסנהדרין<ref>ירושלמי סנהדרין ח ה. וראה בבלי סנהדרין לו ב, ורמב"ם סנהדרין ב ו, שהדיינים צריכים להיות מנוקים מכל מומי הגוף.</ref>, ופסול לשמש כדיין בעגלה ערופה<ref>ירושלמי סנהדרין ח ה.</ref>, ופסול כדיין לסדר הגט<ref>שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"ב סי' צג.</ref>, ולכתחילה פסול הוא גם לסדר חליצה<ref>רמ"א אבהע"ז סי' קסט, בסדר חליצה ס"א.</ref>, אבל בדיעבד אין לפסול דיין חיגר לסדר חליצה<ref>שו"ת מלמד להועיל ח"ג סי' נב.</ref>, אבל אין דיין חיגר פסול בדיני ממונות<ref>הירושלמי המבואר לאאמו"ר, חגיגה, הערות וחידושים אות ב.</ref>.

דיין חיגר פסול להיות דיין בסנהדרין<ref><makor>ירושלמי סנהדרין ח ה.</makor> וראה <makor>בבלי סנהדרין לו ב,</makor> ורמב"ם <makor>בבלי סנהדרין ב ו,</makor> שהדיינים צריכים להיות מנוקים מכל מומי הגוף.</ref>, ופסול לשמש כדיין בעגלה ערופה<ref><makor>ירושלמי סנהדרין ח ה.</makor></ref>, ופסול כדיין לסדר הגט<ref>שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"ב סי' צג.</ref>, ולכתחילה פסול הוא גם לסדר חליצה<ref>רמ"א אבהע"ז סי' קסט, בסדר חליצה ס"א.</ref>, אבל בדיעבד אין לפסול דיין חיגר לסדר חליצה<ref>שו"ת מלמד להועיל ח"ג סי' נב.</ref>, אבל אין דיין חיגר פסול בדיני ממונות<ref>הירושלמי המבואר לאאמו"ר, חגיגה, הערות וחידושים אות ב.</ref>.

קרבן בהמה בהמה חיגרת היא בעלת מום, ופסולה למזבח<ref>מלאכי א ח; רמב"ם ביאת המקדש ז ט.</ref>.

קרבן בהמה בהמה חיגרת היא בעלת מום, ופסולה למזבח<ref><makor>מלאכי א ח;</makor> <makor>רמב"ם ביאת המקדש ז ט.</makor></ref>.

תשלומי כפל, ד' וה' הגונב את הקיטעת או את החיגרת, וטבח ומכר, משלם תשלומי כפל, ארבעה וחמישה, כמו גונב שה בריא<ref>ב"ק עח ב; רמב"ם גנבה ב ט.</ref>.

תשלומי כפל, ד' וה' הגונב את הקיטעת או את החיגרת, וטבח ומכר, משלם תשלומי כפל, ארבעה וחמישה, כמו גונב שה בריא<ref><makor>ב"ק עח ב;</makor> רמב"ם גנבה ב ט.</ref>.

בדיני רגל שנקטעה מחיים ראה ערך [[אברים ורקמות]]

חגר: הבדלים בין גרסאות בדף

תפריט ניווט

חיפוש