יישוב ארץ ישראל: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ (←שלטון רעוע) |
|||
| שורה 131: | שורה 131: | ||
== מצות ה[[ציבור]] והיחיד == | == מצות ה[[ציבור]] והיחיד == | ||
כותב הרמב"ן {{מקור|( | כותב הרמב"ן {{מקור|(בהוספותיו לספר המצוות שם)}}: | ||
:"ו{{מקור|[מצוה]}} זו היא שהחכמים קורין אותה {{מקור|(}}{{מקור|משנה:סוטה ח ז$סוטה פ"ח מ"ז}}{{מקור|)}}: '[[מלחמת מצוה]]'. וכך אמרו בגמר [[מסכת סוטה|סוטה]] {{מקור|בבלי:סוטה מד ב$דף מד ע"ב|כן}}: 'אמר [[רב יהודה]] מלחמת [[יהושע בן נון|יהושע]] [[כיבוש|לכבוש]] דברי הכל חובה, מלחמת [[דוד המלך|דוד]] להרווחה דברי הכל רשות'... | :"ו{{מקור|[מצוה]}} זו היא שהחכמים קורין אותה {{מקור|(}}{{מקור|משנה:סוטה ח ז$סוטה פ"ח מ"ז}}{{מקור|)}}: '[[מלחמת מצוה]]'. וכך אמרו בגמר [[מסכת סוטה|סוטה]] {{מקור|בבלי:סוטה מד ב$דף מד ע"ב|כן}}: 'אמר [[רב יהודה]] מלחמת [[יהושע בן נון|יהושע]] [[כיבוש|לכבוש]] דברי הכל חובה, מלחמת [[דוד המלך|דוד]] להרווחה דברי הכל רשות'... | ||
:...נצטוינו אנחנו לבוא בארץ ולכבוש המדינות ולהושיב בה שבטינו. וכן אחרי הכריתנו את {{מקור|[שבעת]}} [[שבעת העמים|העממים הנזכרים]] אם רצו אחר כן [[שבט|שבטינו]] לעזוב את הארץ ולכבוש להם את ארץ [[שנער]] או את ארץ [[אשור]] וזולתם מן המקומות אינם רשאין. שנצטוינו בכיבושה ובישיבתה. | :...נצטוינו אנחנו לבוא בארץ ולכבוש המדינות ולהושיב בה שבטינו. וכן אחרי הכריתנו את {{מקור|[שבעת]}} [[שבעת העמים|העממים הנזכרים]] אם רצו אחר כן [[שבט|שבטינו]] לעזוב את הארץ ולכבוש להם את ארץ [[שנער]] או את ארץ [[אשור]] וזולתם מן המקומות אינם רשאין. שנצטוינו בכיבושה ובישיבתה. | ||
| שורה 141: | שורה 141: | ||
רואים מדברי הרמב"ן, שהבין שבכלל מצוה יש גם מצוה על היחיד לדור בארץ, אפילו בזמן גלות (שאין שלטון יהודי על הארץ) - לא פקע החיוב לדור בה. | רואים מדברי הרמב"ן, שהבין שבכלל מצוה יש גם מצוה על היחיד לדור בארץ, אפילו בזמן גלות (שאין שלטון יהודי על הארץ) - לא פקע החיוב לדור בה. | ||
=== מצות כיבוש הארץ בזמן הזה === | |||
==== מדינת ישראל כמימוש המצוה הכללית ==== | |||
{{ערך מורחב|ערך=[[מדינת ישראל]]}} | |||
הרב אליעזר מלמד (שם): | |||
:...בעת הכרזת המדינה, זכה עם ישראל אחר אלפיים שנות גלות לחזור ולקיים את מצוות ישוב הארץ. שעל ידי הכרזת המדינה והחלת הריבונות על חלקים מארץ ישראל, התחלנו לקיים את המצווה שהארץ תהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת. שכל זמן שארץ ישראל תחת ריבונות של עם זר, אפילו אם יגורו בה יהודים רבים, אף שכל אחד ואחד מקיים בישיבתו בארץ מצווה פרטית, מכל מקום את עיקר המצווה, שהיא מצווה כללית של ישוב הארץ אין מקיימים. ורק על ידי החלת ריבונות ישראלית על ארץ ישראל זוכים אנו לקיים את מצוות ישוב הארץ. | |||
:וכן מצינו שתקנו חכמים, שכל הרואה ערי יהודה בחורבנן, יאמר: "ערי קדשך היו מדבר" ויקרע את בגדו. והכלל הוא שאפילו אם רוב תושבי אותן הערים הם יהודים, כל זמן שהשלטון ביד גויים הרי הן נחשבות חרבות, וקורעים על ראייתן. ואם היו תחת ריבונות ישראל, אפילו אם רוב תושביהם גויים, אין הן נחשבות חריבות ואין קורעים על ראייתן (בית יוסף וב"ח או"ח תקסא, מ"ב תקסא, ב). | |||
:וכך הרב צבי יהודה קוק זצ"ל היה מדגיש שביום העצמאות זכינו לקיים את מצוות ישוב הארץ. ופעם במסיבת יום העצמאות בישיבת מרכז הרב דרש אחד הרבנים הגאונים, שיש ערך גדול להקמת המדינה, שמאז הקמתה התרבו הישיבות, ויותר קל לשומרי תורה לקיים במדינת ישראל מצוות, לפיכך יש לשמוח ולהודות לה' על הקמת המדינה. ומורנו ורבנו הרב צבי יהודה לא רווה נחת מדברים אלו, וכשהגיע זמנו לדבר חזר והדגיש שעצם הקמת המדינה הוא הדבר הגדול, שהוא עצמו קיום אחת המצוות הגדולות שבתורה. ומתוך כך בודאי יתקיימו עוד מצוות, שמצווה גוררת מצווה. לסיכום, הקמת המדינה היא ערך לעצמו ולא רק אמצעי לקיום מצוות אחרות. ולא זו בלבד, אלא שהקמת המדינה והפרחת השממות היא ראשית צמיחת גאולתנו. | |||
:ויש להדגיש כי במשך דורות רבים מחמת האונס לא יכולנו לקיים המצווה, שלא היה לנו צבא וכלי נשק שיאפשרו לנו לכבוש את ארצנו ולקיים בה שלטון. נמצא כי הקמת הכח הצבאי של ישראל לפני הקמת המדינה, וביצורו וביסוסו בהקמת צה"ל, מאפשרים לנו לקיים המצווה. אם כן עצם קיומו של הצבא הוא אמצעי הכרחי לקיום מצוות ישוב הארץ, בנוסף למצווה של הצלת ישראל מיד שונאיהם. וכך יהיה עד שיגיעו ימים מתוקנים, ותתקיים נבואת ישעיהו (ב, ב-ד): והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, ונישא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים. והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית א-להי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם. ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים, וכיתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. | |||
ועי' סולו המסילה עמ' ט-י. | |||
| שורה 160: | שורה 175: | ||
ויש שהוסיפו ראיה לדבר, שכן התירו [[אמירה לנכרי]] בכדי לקנות בית בארץ ישראל {{מקור|וכנ"ל|כן}}, ודין זה נוהג גם בזמן שאין שלטון יהודי בארץ ישראל, ומוכח שמצות יישוב הארץ של היחיד נוהגת גם בזמן גלות מהתורה {{מקור|(}}[[הרב צבי יהודה הכהן קוק|הרצי"ה קוק]] {{מקור|זצ"ל, לנתיבות ישראל, מהדו' תשל"ט, ח"א עמ' קכ-קכב; ועי' שו"ת באהלה של תורה, ל}}[[הרב יעקב אריאל]] {{מקור|שליט"א, ח"א, סי' ד ענף ג, עמ' 77-79 שביסס ראיה זו)}}. | ויש שהוסיפו ראיה לדבר, שכן התירו [[אמירה לנכרי]] בכדי לקנות בית בארץ ישראל {{מקור|וכנ"ל|כן}}, ודין זה נוהג גם בזמן שאין שלטון יהודי בארץ ישראל, ומוכח שמצות יישוב הארץ של היחיד נוהגת גם בזמן גלות מהתורה {{מקור|(}}[[הרב צבי יהודה הכהן קוק|הרצי"ה קוק]] {{מקור|זצ"ל, לנתיבות ישראל, מהדו' תשל"ט, ח"א עמ' קכ-קכב; ועי' שו"ת באהלה של תורה, ל}}[[הרב יעקב אריאל]] {{מקור|שליט"א, ח"א, סי' ד ענף ג, עמ' 77-79 שביסס ראיה זו)}}. | ||
=== גדרי מצות יישוב הארץ הכללית === | === גדרי מצות יישוב הארץ הכללית === | ||
| שורה 193: | שורה 210: | ||
בדומה לזה, כותב [[הרב משה צוריאל]] שליט"א [http://www.yeshiva.org.il/midrash/Shiur.asp?id=4810 במאמרו]<ref>ניתן למצא את המאמר גם [http://new.katif.net/jewish.php?page=177 בלינק].</ref>: | בדומה לזה, כותב [[הרב משה צוריאל]] שליט"א [http://www.yeshiva.org.il/midrash/Shiur.asp?id=4810 במאמרו]<ref>ניתן למצא את המאמר גם [http://new.katif.net/jewish.php?page=177 בלינק].</ref>: | ||
:"היו שהסבירו כי מצוות הכיבוש מוטלת רק על הציבור, שהם בני כיבוש. אבל לכאורה זה לא נכון. כי בכל מקום ומקום שהאדם זורע ונוטע, או מֵקים לו בית, הוא מציל את הארץ מן השממה. ומעשה זה נכלל בתחילת חלק ראשון מדבריו, שהוא "והורשתם". ויותר מזה, באותו מקום שהיהודי דר, ממילא הנכרי איננו דר שם, ובזה גם הוציא את המקום ההוא מידי זולתנו. ובזה הרי גם היחיד מקיים, באופן מצומצם, את מצות הכיבוש". | :"היו שהסבירו כי מצוות הכיבוש מוטלת רק על הציבור, שהם בני כיבוש. אבל לכאורה זה לא נכון. כי בכל מקום ומקום שהאדם זורע ונוטע, או מֵקים לו בית, הוא מציל את הארץ מן השממה. ומעשה זה נכלל בתחילת חלק ראשון מדבריו, שהוא "והורשתם". ויותר מזה, באותו מקום שהיהודי דר, ממילא הנכרי איננו דר שם, ובזה גם הוציא את המקום ההוא מידי זולתנו. ובזה הרי גם היחיד מקיים, באופן מצומצם, את מצות הכיבוש". | ||