יעלה ויבוא: הבדלים בין גרסאות בדף
| (16 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{חלונית | |||
| ניקוד = כן | |||
| כותרת = יעלה ויבוא נוסח אשכנזי | |||
| תוכן = אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא יַגִּיעַ יֵרָאֶה וְיֵרָצֶה יִשָּׁמַע יִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ וּפִקְדוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶּךָ וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ | |||
לִפְלֵטָה לְטוֹבָה לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם: | |||
{{מקור|בראש חודש:}} 'רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ' {{מקור|בפסח:}} 'חַג הַמַּצּוֹת' {{מקור|בשבועות:}} 'חַג הַשָּׁבוּעוֹת' {{מקור|בסוכות:}} 'חַג הַסֻּכּוֹת' {{מקור|בשמיני עצרת:}} 'הַשְּׁמִינִי חַג הָעֲצֶרֶת' {{מקור|בראש השנה:}} 'הַזִּכָּרוֹן הַזֶה' | |||
זָכְרֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָּקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים | |||
חוּס וְחָנֵּנוּ, וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה | |||
| מקור = נוסח אשכנז | |||
}} | |||
[[יעלה ויבוא]] היא תוספת ל[[עמידה]] ול[[ברכת המזון]], שמוסיפים בימים בהם מקריבים קורבנות מוסף כגון [[ראש חודש]], ברגלים, ב[[ראש השנה]] וב[[יום הכיפורים]]. | |||
==מקור== | |||
הגמרא {{#makor-new:שבת כד א|בבלי-שבת|כד|א}} קובעת כי {{ציטוטון|ימים שיש בהם קורבן כגון ראשי חודשים וחול המועד ערבית ושחרית ומנחה, מתפלל שמונה עשרה ואומר מעין המאורע בעבודה, ואם לא אמר מחזירין אותו}}. [[רש"י]] מפרש שהתוספת נמצאת בברכת רצה מכיוון שההזכרה כוללת בתוכה בקשת רחמים על ישראל ועל ירושלים להשיב את העבודה למקומה. ככל הנראה, בימי המועדים בהם מזכירים את הקורבנות אותם היה עלינו להקריב, מרגישים יותר את חסרון המקדש ולכן מבקשים על בנייתו המחודשת. | |||
==השוכח להזכיר== | |||
בגמרא {{#makor-new:שבת כד א|בבלי-שבת|כד|א}} נפסק כי מי ששכח לומר יעלה ויבוא חייב לחזור על תפילתו, ונחלקו הראשונים בסיבת הדבר. מדברי התוספות {{#makor-new:שבת כד א|ראשונים-תוספות-שבת|כד|א}} משמע שמי שהתפלל ללא תוספת ההזכרה יצא ידי חובת תפילתו, אך עדיין לא יצא ידי חובת הזכרת המאורע. לדבריהם, מכיוון שהאדם לא יכול להזכיר את המאורע שלא כחלק מתפילתו- עליו לשוב ולהתפלל על מנת להזכיר את המאורע. מנגד, חכמי פרובינציא {{הערה|תלמידי רבינו יונה יח,א}} הסבירו כי הזכרת המאורע היא חלק בלתי נפרד מהתפילה בימי החגים, וממילא מי ששכח להזכיר יעלה ויבוא לא יצא ידי חובת תפילה כלל ועל כן עליו לחזור ולהתפלל. | |||
נפקא מינה בין השיטות השונות תהיה באדם ששכח להזכיר יעלה ויבוא במנחה של ראש חודש ונזכר בכך רק כאשר הגיע זמן ערבית. לשיטת חכמי פרובינציא, מכיוון שלא יצא ידי חובת תפילת מנחה עליו להתפלל פעמיים ערבית כדין מי ששכח להתפלל ועליו להתפלל [[תפילת תשלומין]]. מנגד, לשיטת התוספות, מכיוון שיצא ידי חובת תפילתו, ובתפילת ערבית כבר עבר זמן ראש החודש והוא כבר לא יזכיר את המאורע, אין תועלת בכך שיתפלל ערבית פעמיים. להלכה, הדבר נשאר בספק וממילא מי ששכח יעלה ויבוא במנחה של ראש חודש ונזכר רק בזמן תפילת ערבית יתפלל פעמיים ערבית בתורת נדבה. במידה ומדובר בערבית של שבת בה אין להתפלל תפילת נדבה {{הערה|משום שאין מקריבים בשבת קורבנות נדבה עיין שו"ע קז,א}} לא יתפלל פעמיים {{#makor-new:אורח חיים קח יא|שולחן-ערוך-אורח-חיים|קח|יא}}. | |||
ב[[ | ==פרטי דין הנזכר באמצע תפילתו== | ||
מי ששכח להוסיף יעלה ויבוא בברכת רצה ונזכר בכך רק לאחר שסיים את הברכה, אם נזכר מיד בסוף הברכה- יאמר שם יעלה ויבוא ולאחר מכן ימשיך לברכת מודים. אם כבר התחיל בברכת מודים אך נזכר לפני שעקר רגליו בסוף תפילתו- יחזור לתחילת ברכת רצה וימשיך כסדר התפילה הרגיל {{#makor-new:אורח חיים תכב ב|שולחן-ערוך-אורח-חיים|תכב|ב}}. אמנם, במידה ונזכר ששכח להוסיף יעלה ויבוא רק לאחר שסיים את ברכת רצה, עליו לחזור לראש התפילה, מלבד השוכח בערבית של ראש חודש כמובא להלן. | |||
===שכח בערבית ראש חודש=== | |||
מי ששכח להוסיף יעלה ויבוא בערבית של ראש חודש ונזכר בכך רק לאחר שאמר שם ה' של סיום ברכת רצה- אינו חוזר לברכת רצה ואף אינו צריך לחזור על תפילתו במידה ועקר רגליו. ה[[שולחן ערוך]] הסביר דין זה בכך שמכיוון שאין מקדשים את החודש בלילה אין צורך לחזור. ה[[משנה ברורה]] הסביר שדין זה חל אף ביום השני של ראש החודש משום שהוא רק ספק ראש חודש שהרי אם היום הראשון של ראש החודש היה מקודש הוא היה הופך ליום חול. | |||
מנגד, ה[[פני יהושע]] (ברכות ל:) הקשה על פירוש זה מכך שבגמרא {{#makor-new:ראש השנה כד א|בבלי-ראש-השנה|כד|א}} נפסק שאין צורך לקדש את החודש ביום טוב השני משום שהוא כבר מקודש בידי שמיים וממילא אין דינו ספק ראש חודש. לכן,הוא פירש כי חכמים תיקנו להשוות את דין יום הראשון של ראש חודש ליומו השני על מנת שלא יבואו לזלזל ביום הראשון של ראש חודש במידה ויראו שדינו קל משל היום השני. | |||
==יעלה ויבוא בברכת המזון== | |||
כשם שמוסיפים יעלה ויבוא בתפילה כך מוסיפים גם בברכת המזון כחלק מברכת ההודאה, לפני [[ברכת בונה ירושלים]]. כשחלה באותו יום גם [[שבת]] מוסיפים [[רצה]] לפני "יעלה ויבוא", ש"תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם". הטעם למקומה ב[[ברכת המזון]] בברכת בונה ירושלים הוא משום שבשניהם יש בקשה על [[ירושלים]], ושניהם על העתיד. | |||
===השוכח להזכיר בברכה=== | |||
שכח לומר יעלה ויבוא בברכת המזון ונזכר קודם שהתחיל את ברכת בונה ירושלים, בראש חודש יאמר שם בנוסח זה: | |||
"ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון" | |||
ואם חל בשבת, אומר "שנתן שבתות למנוחה וראשי חדשים לזיכרון". | |||
ואם שכח ביום טוב אומר: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים לישראל לששון ולשמחה את יום חג פלוני הזה ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים" | |||
ואם חל בשבת אומר "שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית וימים טובים לששון ולשמחה את יום חג פלוני הזה ברוך אתה ה' מקדש השבת וישראל והזמנים" {{#makor-new:אורח חיים קפח א|שולחן-ערוך-אורח-חיים|קפח|א}} | |||
אם נזכר רק לאחר שהתחיל את הברכה הרביעית, דינו הוא כך: כל סעודה שחייב לאוכלה כגון סעודות [[שבת]] ו[[יום טוב]], צריך לחזור ולברך שנית, וסעודה שאינה חובה אינו צריך לשוב ולברך. | |||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה: תפילה]] | [[קטגוריה: תפילה]] | ||
גרסה אחרונה מ־23:33, 13 במרץ 2021
|
|
יעלה ויבוא נוסח אשכנזי
|
|---|
|
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא יַגִּיעַ יֵרָאֶה וְיֵרָצֶה יִשָּׁמַע יִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ וּפִקְדוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶּךָ וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ לִפְלֵטָה לְטוֹבָה לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם: בראש חודש: 'רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ' בפסח: 'חַג הַמַּצּוֹת' בשבועות: 'חַג הַשָּׁבוּעוֹת' בסוכות: 'חַג הַסֻּכּוֹת' בשמיני עצרת: 'הַשְּׁמִינִי חַג הָעֲצֶרֶת' בראש השנה: 'הַזִּכָּרוֹן הַזֶה' זָכְרֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָּקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵּנוּ, וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה |
| נוסח אשכנז |
יעלה ויבוא היא תוספת לעמידה ולברכת המזון, שמוסיפים בימים בהם מקריבים קורבנות מוסף כגון ראש חודש, ברגלים, בראש השנה וביום הכיפורים.
מקור[עריכה]
הגמרא שבת כד א קובעת כי "ימים שיש בהם קורבן כגון ראשי חודשים וחול המועד ערבית ושחרית ומנחה, מתפלל שמונה עשרה ואומר מעין המאורע בעבודה, ואם לא אמר מחזירין אותו". רש"י מפרש שהתוספת נמצאת בברכת רצה מכיוון שההזכרה כוללת בתוכה בקשת רחמים על ישראל ועל ירושלים להשיב את העבודה למקומה. ככל הנראה, בימי המועדים בהם מזכירים את הקורבנות אותם היה עלינו להקריב, מרגישים יותר את חסרון המקדש ולכן מבקשים על בנייתו המחודשת.
השוכח להזכיר[עריכה]
בגמרא שבת כד א נפסק כי מי ששכח לומר יעלה ויבוא חייב לחזור על תפילתו, ונחלקו הראשונים בסיבת הדבר. מדברי התוספות שבת כד א משמע שמי שהתפלל ללא תוספת ההזכרה יצא ידי חובת תפילתו, אך עדיין לא יצא ידי חובת הזכרת המאורע. לדבריהם, מכיוון שהאדם לא יכול להזכיר את המאורע שלא כחלק מתפילתו- עליו לשוב ולהתפלל על מנת להזכיר את המאורע. מנגד, חכמי פרובינציא [1] הסבירו כי הזכרת המאורע היא חלק בלתי נפרד מהתפילה בימי החגים, וממילא מי ששכח להזכיר יעלה ויבוא לא יצא ידי חובת תפילה כלל ועל כן עליו לחזור ולהתפלל.
נפקא מינה בין השיטות השונות תהיה באדם ששכח להזכיר יעלה ויבוא במנחה של ראש חודש ונזכר בכך רק כאשר הגיע זמן ערבית. לשיטת חכמי פרובינציא, מכיוון שלא יצא ידי חובת תפילת מנחה עליו להתפלל פעמיים ערבית כדין מי ששכח להתפלל ועליו להתפלל תפילת תשלומין. מנגד, לשיטת התוספות, מכיוון שיצא ידי חובת תפילתו, ובתפילת ערבית כבר עבר זמן ראש החודש והוא כבר לא יזכיר את המאורע, אין תועלת בכך שיתפלל ערבית פעמיים. להלכה, הדבר נשאר בספק וממילא מי ששכח יעלה ויבוא במנחה של ראש חודש ונזכר רק בזמן תפילת ערבית יתפלל פעמיים ערבית בתורת נדבה. במידה ומדובר בערבית של שבת בה אין להתפלל תפילת נדבה [2] לא יתפלל פעמיים אורח חיים קח יא.
פרטי דין הנזכר באמצע תפילתו[עריכה]
מי ששכח להוסיף יעלה ויבוא בברכת רצה ונזכר בכך רק לאחר שסיים את הברכה, אם נזכר מיד בסוף הברכה- יאמר שם יעלה ויבוא ולאחר מכן ימשיך לברכת מודים. אם כבר התחיל בברכת מודים אך נזכר לפני שעקר רגליו בסוף תפילתו- יחזור לתחילת ברכת רצה וימשיך כסדר התפילה הרגיל אורח חיים תכב ב. אמנם, במידה ונזכר ששכח להוסיף יעלה ויבוא רק לאחר שסיים את ברכת רצה, עליו לחזור לראש התפילה, מלבד השוכח בערבית של ראש חודש כמובא להלן.
שכח בערבית ראש חודש[עריכה]
מי ששכח להוסיף יעלה ויבוא בערבית של ראש חודש ונזכר בכך רק לאחר שאמר שם ה' של סיום ברכת רצה- אינו חוזר לברכת רצה ואף אינו צריך לחזור על תפילתו במידה ועקר רגליו. השולחן ערוך הסביר דין זה בכך שמכיוון שאין מקדשים את החודש בלילה אין צורך לחזור. המשנה ברורה הסביר שדין זה חל אף ביום השני של ראש החודש משום שהוא רק ספק ראש חודש שהרי אם היום הראשון של ראש החודש היה מקודש הוא היה הופך ליום חול.
מנגד, הפני יהושע (ברכות ל:) הקשה על פירוש זה מכך שבגמרא ראש השנה כד א נפסק שאין צורך לקדש את החודש ביום טוב השני משום שהוא כבר מקודש בידי שמיים וממילא אין דינו ספק ראש חודש. לכן,הוא פירש כי חכמים תיקנו להשוות את דין יום הראשון של ראש חודש ליומו השני על מנת שלא יבואו לזלזל ביום הראשון של ראש חודש במידה ויראו שדינו קל משל היום השני.
יעלה ויבוא בברכת המזון[עריכה]
כשם שמוסיפים יעלה ויבוא בתפילה כך מוסיפים גם בברכת המזון כחלק מברכת ההודאה, לפני ברכת בונה ירושלים. כשחלה באותו יום גם שבת מוסיפים רצה לפני "יעלה ויבוא", ש"תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם". הטעם למקומה בברכת המזון בברכת בונה ירושלים הוא משום שבשניהם יש בקשה על ירושלים, ושניהם על העתיד.
השוכח להזכיר בברכה[עריכה]
שכח לומר יעלה ויבוא בברכת המזון ונזכר קודם שהתחיל את ברכת בונה ירושלים, בראש חודש יאמר שם בנוסח זה: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון"
ואם חל בשבת, אומר "שנתן שבתות למנוחה וראשי חדשים לזיכרון".
ואם שכח ביום טוב אומר: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים לישראל לששון ולשמחה את יום חג פלוני הזה ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים"
ואם חל בשבת אומר "שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית וימים טובים לששון ולשמחה את יום חג פלוני הזה ברוך אתה ה' מקדש השבת וישראל והזמנים" אורח חיים קפח א
אם נזכר רק לאחר שהתחיל את הברכה הרביעית, דינו הוא כך: כל סעודה שחייב לאוכלה כגון סעודות שבת ויום טוב, צריך לחזור ולברך שנית, וסעודה שאינה חובה אינו צריך לשוב ולברך.