כסף קניין עבד עברי: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מאין תקציר עריכה |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| (8 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''האדון מקבל כסף תמורת עבד עברי''' {{מקור| | '''האדון מקבל כסף תמורת [[עבד עברי]]''' {{מקור|הסוגיא בקידושין יד:|כן}}'''.''' | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''במקורו''' הביאה הגמרא {{מקור| | '''במקורו''' הביאה הגמרא {{מקור|בבלי:קידושין יד:|כן}} ארבעה מקורות - אחד לכל סוג עבד: | ||
@ נמכר לעכו"ם - "ישיב גאולתו מכסף מקנתו" מלמד שנקנה בכסף {{מקור|ויקרא כה-נא|כן}}. | |||
@ אמה עבריה - "והפדה" {{מקור|שמות כא-ח|כן}}, שממנו נלמד דין גרעון כסף, ומוכח שנקנה בכסף, שאם לא כן ממה מגרע {{מקור|רש"י שם ד"ה שמגרעת פדיונה|כן}}. | |||
@ מכרוהו בית דין - "כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה" {{מקור|דברים טו-יב|כן}} - מקיש עברי לעבריה (שנלמד מאמה עבריה בהיקש). | |||
@ מוכר עצמו - גזירה שווה "שכיר" {{מקור|דברים טו-יח|כן}} "שכיר" {{מקור|ויקרא כה-מ|כן}}. | |||
והקשה הפני יהושע {{מקור|בבלי:קידושין יד:|כן}} מדוע צריך פסוקים לכך, וכן מדוע הגמרא מחלקת בין כל סוגי העבדים, והרי נאמר "כי תקנה" "וכי ימכור", וכל מקח וממכר הוא ע"י כסף. והקונטרסי שיעורים {{מקור|קידושין טו-א ד"ה וראיתי|כן}} תירץ ע"פ יסודו<ref>בחילוק בין קנייני עבד עברי לשאר הקניינים הארכנו בערך מוכר עצמו בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במהותו.</ref> שכל קניין עבד עברי הוא חידוש, שהרי קודם ההקנאה לא היה כלל עבד אלא בן חורין, ורק ע"י הקניין נעשה עבד (שלא כשאר הקניינים שהחפץ קיים גם קודם ההקנאה), ועוד, שגופו של העבד לא היה שייך לעבד עצמו קודם ההקנאה, שהרי האדם אינו בעלים על גופו (שלא כשאר קניינים שהחפץ שייך למוכר קודם ההקנאה). ולכן צריך פסוקים לחדש שכן נקנה בכסף, וכן צריך פסוק מיוחד לכל סוג עבד, שאל"כ לא היינו לומדים מסברא לשאר סוגי העבדים, שהרי חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו. | |||
והקשה הפני יהושע {{מקור| | |||
| שורה 20: | שורה 16: | ||
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | [[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | ||
[[קטגוריה:עבדות]] | |||
גרסה אחרונה מ־12:48, 5 בספטמבר 2012
|
|
הגדרה[עריכה]
האדון מקבל כסף תמורת עבד עברי (הסוגיא בקידושין יד:).
מקור וטעם[עריכה]
במקורו הביאה הגמרא (קידושין יד:) ארבעה מקורות - אחד לכל סוג עבד:
- נמכר לעכו"ם - "ישיב גאולתו מכסף מקנתו" מלמד שנקנה בכסף (ויקרא כה-נא).
- אמה עבריה - "והפדה" (שמות כא-ח), שממנו נלמד דין גרעון כסף, ומוכח שנקנה בכסף, שאם לא כן ממה מגרע (רש"י שם ד"ה שמגרעת פדיונה).
- מכרוהו בית דין - "כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה" (דברים טו-יב) - מקיש עברי לעבריה (שנלמד מאמה עבריה בהיקש).
- מוכר עצמו - גזירה שווה "שכיר" (דברים טו-יח) "שכיר" (ויקרא כה-מ).
והקשה הפני יהושע (קידושין יד:) מדוע צריך פסוקים לכך, וכן מדוע הגמרא מחלקת בין כל סוגי העבדים, והרי נאמר "כי תקנה" "וכי ימכור", וכל מקח וממכר הוא ע"י כסף. והקונטרסי שיעורים (קידושין טו-א ד"ה וראיתי) תירץ ע"פ יסודו[1] שכל קניין עבד עברי הוא חידוש, שהרי קודם ההקנאה לא היה כלל עבד אלא בן חורין, ורק ע"י הקניין נעשה עבד (שלא כשאר הקניינים שהחפץ קיים גם קודם ההקנאה), ועוד, שגופו של העבד לא היה שייך לעבד עצמו קודם ההקנאה, שהרי האדם אינו בעלים על גופו (שלא כשאר קניינים שהחפץ שייך למוכר קודם ההקנאה). ולכן צריך פסוקים לחדש שכן נקנה בכסף, וכן צריך פסוק מיוחד לכל סוג עבד, שאל"כ לא היינו לומדים מסברא לשאר סוגי העבדים, שהרי חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ בחילוק בין קנייני עבד עברי לשאר הקניינים הארכנו בערך מוכר עצמו בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במהותו.