מוקצה מחמת איסור: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(מוקצה מחמת איסור הוא חפץ שהשימוש בו גורם בהכרח לעשיית מעשה אסור.) |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
דבר שהיה אסור להשתמש בו בכניסת השבת, הרי הוא מוקצה במשך כל השבת, גם אם סרה הסיבה שמחמתה אסור היה להשתמש בו בכניסת השבת. | |||
למשל: מגש שהיו עליו נרות דולקים בכניסת השבת, וכבר כבו הנרות, כיון שבכניסת השבת אסור היה להשתמש במגש {{מקור| | למשל: מגש שהיו עליו נרות דולקים בכניסת השבת, וכבר כבו הנרות, כיון שבכניסת השבת אסור היה להשתמש במגש {{מקור|כיון שהיה "בסיס לדבר האסור" - ע"ע|כן}} הרי הוא מוקצה לכל השבת, אף לאחר שכבו הנרות. וזה נקרא - "מיגו דאתקצאי לבין השמשות - אתקצאי לכולי יומא". | ||
גרסה מ־12:20, 5 בספטמבר 2012
|
|
דבר שהיה אסור להשתמש בו בכניסת השבת, הרי הוא מוקצה במשך כל השבת, גם אם סרה הסיבה שמחמתה אסור היה להשתמש בו בכניסת השבת.
למשל: מגש שהיו עליו נרות דולקים בכניסת השבת, וכבר כבו הנרות, כיון שבכניסת השבת אסור היה להשתמש במגש (כיון שהיה "בסיס לדבר האסור" - ע"ע) הרי הוא מוקצה לכל השבת, אף לאחר שכבו הנרות. וזה נקרא - "מיגו דאתקצאי לבין השמשות - אתקצאי לכולי יומא".
מוקצה מחמת איסור הוא חפץ שאי אפשר להשתמש בו בשבת, שכן השימוש בו גורם בהכרח לעשיית מעשה אסור. כך, לדוגמא, שמן שבנר הוא מוקצה מחמת איסור, שכן אי אפשר להשתמש בו מבלי לעבור על איסור כיבוי. גם סמרטוט רצפה רטוב מאוד הוא מוקצה מחמת איסור, שכן אחיזה בו גורמת בהכרח לסחיטתו.