מורח ודאין: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(יצירת ערך מהספר האנציקלופדיה התורנית המרוכזת) |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| (6 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
מסימניו של מלך המשיח: מריח ודן, ככתוב {{מקור| | מסימניו של מלך המשיח: מריח ודן, ככתוב {{מקור|ישעיה יא, ג|כן}}: "והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח".בגמרא {{מקור|סנהדרין צג, ב|כן}} מסופר, כי בר כוזיבא אמר להם לחכמים: אני משיח! אמרו לו: במשיח כתוב: "והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט", דהיינו שמריח ודן; נראה אם אתה מריח ודן. כיון שראו שאינו מריח ודן - הרגוהו<ref> ברם, בירושלמי (תענית פ"ד ה"ה) ובאיכה רבתי (פרשה ב אות ה) מובא, שבר כוזיבא נהרג על ידי נחש. וברמב"ם (הלכות תענית פ"ה ה"ג) מובא, שבר כוזיבא "נפל ביד הגויים". ובמקום אחר כתב הרמב"ם (בהלכות מלכים פי"א ה"ג): "ודימה הוא (רבי עקיבא) וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות..". ואמנם הראב"ד (שם) השיג על הרמב"ם מכח דברי הגמרא בסנהדרין, שבר כוזיבא היה אומר אנא הוא מלכא משיחא ושלחו חכמים לבודקו אם הוא עומד במבחן המופת של "מורח ודאין" אם לא, וכיון שלא עמד - הרגוהו.</ref>.ראה עוד ערך: [[גואל]]. | ||
==הערות שוליים== | |||
<references /> | |||
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | |||
[[קטגוריה:תורנית מרוכזת]] | |||
גרסה אחרונה מ־13:48, 5 בספטמבר 2012
|
|
מסימניו של מלך המשיח: מריח ודן, ככתוב (ישעיה יא, ג): "והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח".בגמרא (סנהדרין צג, ב) מסופר, כי בר כוזיבא אמר להם לחכמים: אני משיח! אמרו לו: במשיח כתוב: "והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט", דהיינו שמריח ודן; נראה אם אתה מריח ודן. כיון שראו שאינו מריח ודן - הרגוהו[1].ראה עוד ערך: גואל.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ ברם, בירושלמי (תענית פ"ד ה"ה) ובאיכה רבתי (פרשה ב אות ה) מובא, שבר כוזיבא נהרג על ידי נחש. וברמב"ם (הלכות תענית פ"ה ה"ג) מובא, שבר כוזיבא "נפל ביד הגויים". ובמקום אחר כתב הרמב"ם (בהלכות מלכים פי"א ה"ג): "ודימה הוא (רבי עקיבא) וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות..". ואמנם הראב"ד (שם) השיג על הרמב"ם מכח דברי הגמרא בסנהדרין, שבר כוזיבא היה אומר אנא הוא מלכא משיחא ושלחו חכמים לבודקו אם הוא עומד במבחן המופת של "מורח ודאין" אם לא, וכיון שלא עמד - הרגוהו.