מחצית השקל: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 2: שורה 2:
חובת נתינת מחצית השקל למקדש בכל שנה בחודש אדר לצורך קרבנות ציבור. חייב כל אדם מישראל, בזמן שבית המקדש קיים, ליתן מחצית השקל בכל שנה לצורך קרבנות ציבור: תמידים, מוספים, עומר, שתי הלחם, לחם הפנים ועוד. מגבית השקלים התחילה בכל שנה בראש חודש אדר, שכן בראש חודש ניסן כבר היו מתחילים להביא את קרבנות הציבור מן השקלים החדשים.
חובת נתינת מחצית השקל למקדש בכל שנה בחודש אדר לצורך קרבנות ציבור. חייב כל אדם מישראל, בזמן שבית המקדש קיים, ליתן מחצית השקל בכל שנה לצורך קרבנות ציבור: תמידים, מוספים, עומר, שתי הלחם, לחם הפנים ועוד. מגבית השקלים התחילה בכל שנה בראש חודש אדר, שכן בראש חודש ניסן כבר היו מתחילים להביא את קרבנות הציבור מן השקלים החדשים.


==הנוהג היום==
==מקור המצווה==
התורה בפרשת כי תשא מצווה על נתינת מחצית השקל כתרומה לבניית המשכן: {{ציטוטון| זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש, עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה'.. העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל}}<ref>שמות ל,יג-טו</ref>.


כיום, תורמים כסף זכר למחצית השקל ולאחר מכן מחלקים אותו לעניים וכדומה. יש שנוהגים לתרום שלוש מטבעות {{מקור|ששמן מחצית|כן}}, כי בפרשת תרומה {{מקור|שמות ל, יא_טז|כן}} מוזכרת המילה "תרומה" שלוש פעמים. את הכסף תורמים בבית הכנסת בתענית אסתר לאחר תפילת מנחה או בליל פורים לפני קריאת המגילה. נהוג שאב תורם "מחצית השקל" עבור בניו הקטנים, וכל מי שהתחיל לתרום עבור בניו לא יפסיק, אלא יתרום בכל שנה ושנה (להלן הרמב"ם).
הרמב"ן על התורה <ref>שמות ל,טו</ref> כתב כי נתינת מחצית השקל כוללת שתי מצוות: מצוות עשה לתת מחצית השקל, ומצוות לא תעשה שלא להרבות על הנתינה. לעומתו, הרמב"ם <ref>ספר המצוות קעא</ref> קבע שנתינת מחצית השקל נחשבת כמצוות עשה בלבד <ref>והרמב"ן לא השיג עליו שם בספר המצוות וייתכן שחזר בו ממניה זו עקב כך שלא ראה כן בשאר מוני המצוות כמו רומז לכך בסוף פירושו שם.</ref>. היראים לא מנה כלל את מחצית השקל כמצווה, וייתכן שלא ראה בה מצווה בפני עצמה, אלא כהכשר למצוות קורבנות התמיד והמוספים.


==זיהוי השקל==
על אף שרוב הראשונים למדו מצווה זו מפרשת כי תשא, הגר"א <ref>פירוש אדרת אליהו על התורה</ref> כתב שאין המצווה נלמדת מהפסוקים ממש, שהרי הם מדברים על הנתינה בהקשר מניית בני ישראל, אלא זו הלכה למשה מסיני והסמיכוה חכמים על הפסוק.


ה[[רמב"ם]] בהלכות שקלים מפרט מה היה ערכו של השקל בזמנו: שֶׁקֶל הַנֶּאֱמָר בְּכָל מָקוֹם בַּתּוֹרָה; וּמִשְׁקָלוֹ, שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים שְׂעוֹרָה. וּכְבָר הוֹסִיפוּ חֲכָמִים עָלָיו, וְעָשׂוּ מִשְׁקָלוֹ כְּמִשְׁקַל הַמַּטְבֵּעַ הַנִּקְרָא סֶלַע בִּזְמָן בַּיִת שֵׁנִי; וְכַמָּה הוּא מִשְׁקַל הַסֶּלַע, שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּע וּשְׁמוֹנִים שְׂעוֹרָה בֵּינוֹנִיּוֹת.(סעיף ב'). ובסעיף ה' הוא משלים:"מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, זוֹ מִצְוָתָהּ--שֶׁיִּתֵּן מַחֲצִית מַטְבֵּעַ שֶׁלְּאוֹתוֹ הַזְּמָן, אַפִלּוּ הָיָה אוֹתוֹ מַטְבֵּעַ גָּדוֹל מִשֶּׁקֶל הַקֹּדֶשׁ; וּלְעוֹלָם אֵינוּ שׁוֹקֵל פָּחוּת מֵחֲצִי הַשֶּׁקֶל שֶׁהָיָה בִּימֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ,''' שֶׁהָיָה מִשְׁקָלוֹ מֵאָה וְשִׁשִּׁים שְׂעוֹרָה'''.
==דיני המצווה==
מצוות נתינת מחצית השקל חלה על כל זכר מבני ישראל מעל גיל 20. נשים, עבדים כנענים וקטנים מתחת לגיל 20 פטורים מהמצווה אך אם נתנו מעצמם- מקבלים מהם, ובתנאי שייתנו את השקלים במתנה גמורה. ערך השקל הינו 320 שעורות כסף וממילא ערך מחציתו הוא 160 שעורות כסף <ref>רמב"ם (הלכות שקלים א,ה</ref>.


והוא מוסיף פרטים בתורת המטבע: " סֶלַע הָיָה אַרְבָעָה דֵּינָרִין, וְהַדֵּינָר שֵׁשׁ מָעִין; וּמְעָה, הִיא הַנִּקְרֵאת בִּימֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ גֵּרָה, וּמְעָה הָיְתָה שְׁנֵי פֻּנְדְּיוֹנִין; וּפֻנְדְּיוֹן שְׁנֵי אֵיסָרִין, וּפְרוּטָה אַחַת מִשְּׁמוֹנָה בְּאֵיסָר. נִמְצָא מִשְׁקַל הַמְּעָה, וְהִיא הַגֵּרָה, שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שְׂעוֹרוֹת; וּמִשְׁקַל הָאֵיסָר אַרְבַּע שְׂעוֹרוֹת, וּמִשְׁקַל הַפְּרוּטָה חֲצִי שְׂעוֹרָה.
נחלקו הפוסקים במשקל השעורה. לשיטת הגאונים כל שעורה היא 0.044 גרם וממילא מחצית השקל תהיה כ7 גרם כסף, מאידך לשיטת הגר"ח נאה והחזו"א משקל כל שעורה הוא 0.05 גרם וממילא משקל מחצית השקל הינו 8 גרם כסף<ref>מדות ושיעורי תורה (עמ' שצו-שצז)</ref>.


וְעוֹד מַטְבֵּעַ אַחֵר הָיָה שָׁם, שֶׁהָיָה מִשְׁקָלוֹ שְׁתֵּי סְלָעִים, וְהוּא הַנִּקְרָא דַּרְכּוֹן. וְאֵלּוּ הַמַּטְבֵּעוֹת כֻּלָּן שֶׁאָמַרְנוּ וּבֵאַרְנוּ מִשְׁקַל כָּל אֶחָד מֵהֶן, הֶן שֶׁמְּשַׁעֲרִין בָּהֶן בְּכָל מָקוֹם; וּכְבָר בֵּאַרְנוּם, כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶהְיֶה צָרִיךְ לְפָרַשׁ מִשְׁקָלָם בְּכָל מָקוֹם.
==גביית הכסף בימי המקדש==
בזמן בית המקדש, היו קונים ממחצית השקל את קורבנות הציבור ומא' אדר היו שליחי בית דין מכריזים בכל ערי ישראל להזכיר על השקלים הגבייה התחילה דווקא בתאריך זה, מכיוון שמא' ניסן התחילו להביא את הקורבנות מן השקלים החדשים, והיה צורך לאסוף את הכסף עד אז. מט"ו אדר ואילך, היו מגיעים חלפני כספים לכל ערי ישראל ותובעים בנחת את כספי מחצית השקל ללא כפיה. מכ"ה אדר התחילו לשבת במקדש ולקחו משכונות מכל המחויב לשלם ולא שילם<ref>משנה שקלים א,ג ופירוש הרמב"ם למשנה</ref>.  


ומסיים:"בִּזְמָן שֶׁהָיָה הַמַּטְבֵּעַ שֶׁלַּזְּמָן דַּרְכּוֹנוֹת, הָיָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁלּוֹ סֶלַע; וּבִזְמָן שֶׁהָיָה הַמַּטְבֵּעַ סְלָעִים, הָיָה כָּל אִישׁ נוֹתֵן בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁלּוֹ חֲצִי הַסֶּלַע, שְׁהוּא שְׁנֵי דֵּינָרִין; וּבִזְמָן שֶׁהָיָה הַמַּטְבֵּעַ חֲצִי הַסֶּלַע, הָיָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל אוֹתוֹ חֲצִי הַסֶּלַע. וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁקְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, פָּחוּת מֵחֲצִי שֶׁקֶל שֶׁלַּתּוֹרָה."
==הפטורים מהמצווה==
כמובא לעיל, נשים עבדים כנענים וקטנים פטורים מן המצווה.
===חיוב כהנים במחצית השקל===
במשנה <ref>שקלים א,ד</ref> נחלקו רבי יהודה ורבן יוחנן בן זכאי האם גם כהנים חייבים בנתינת מחצית השקל. להלכה נפסקה דעתו של רבן יוחנן בן זכאי שהכהנים חייבים במצווה, אלא שאין מחייבים אותם לתרום (ממשכנים אותם) בין משום דרכי שלום (שלא יריבו הכהנים אלו עם אלו) ובין אם מפני דרך הכבוד (שחולקים להם כבוד כמקריבי הקורבנות)<ref>גירסא זו מופיעה בירושלמי על המשנה</ref>.


==חובת המצווה==
==חיוב נשים מחצית השקל===
המשנה בשקלים (א,ג) קובעת שנשים פטורות ונחלקו המפרשים במקור פטור זה. [[רבי עובדיה מברטנורא]] מפרש שזה נלמד מהפסוק "ונתנו איש כופר נפשו" ודורשים איש ולא אשה. לעומתו, הרמב"ם מפרש שזה משום שמקור הציווי הוא ממפקד בני ישראל, ונשים לא היו בכלל המפקד. [[המאירי]] בפירושו על המשנה מסביר שפטור הנשים ממחצית השקל נובע מכך שזו מצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות ממנה. מזה ששאר הראשונים לא פירשו שהמצווה מוגדרת כמצוות עשה שהזמן גרמא, ייתכן שסברו שאכן אין זמן מסוים לנתינת מחצית השקל, אלא מהתורה מצווה לתת בכל שנה (כדברי הרמב"ם) ורק חכמים תיקנו זמנים מסוימים לכך.


הרמב"ם גם דן מי חייב במצווה:'''כּוֹהֲנִים לְוִיִּים וְיִשְׂרְאֵלִיִּים וְגֵרִים וַעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים.'''. פטורים מהתשלום:נשים, עבדים וקטנים, " וְאִם נָתְנוּ - מְקַבְּלִין מֵהֶם." קָטָן שֶׁהִתְחִיל אָבִיו לִתֵּן עָלָיו מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, שׁוּב אֵינוּ פּוֹסֵק, אֵלָא נוֹתֵן עָלָיו בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, עַד שֶׁיַּגְדִּיל וְיִתֵּן עַל עַצְמוֹ.  אֲבָל הַגּוֹיִים שֶׁנָּתְנוּ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, אֵין מְקַבְּלִין מֵהֶם. 


המצווה בתוקפה רק " וּבִזְמָן שֶׁהַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, נוֹתְנִין אֶת הַשְּׁקָלִים, בֵּין בָּאָרֶץ, בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ; וּבִזְמָן שְׁהוּא חָרֵב, אַפִלּוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָן נוֹהֲגִין."
==מנהג נתינת מחצית השקל בימינו==
כיום, תורמים כסף זכר למחצית השקל ולאחר מכן מחלקים אותו לעניים וכדומה. על אף שהמנהג מובא בש"ס ואף לא ברמב"ם ובשו"ע, הוא מקובל כיום כחיוב גמור. הראשונים שהביאו מנהג זה היו ראשוני אשכנז כמרדכי<ref>(מגילה סימן תשעז</ref> וכן בתשב"ץ קטן<ref>סימן קעג תלמידו של המהר"ם ונפסק בהגהות הרמ"א (תרצד,א).</ref> בעוד בקהילות הספרדים המנהג מובא רק בדברי האחרונים כמטה יהודה<ref>סימן תרצד </ref> ולאחריו בדברי כף החיים<ref>תרצד, כב שהביא שכן נהגו באיזמיר</ref>.


המועד להכרזה היה  בְּאֶחָד בַּאֲדָר, מְשַׁמְּעִין עַל הַשְּׁקָלִים, כְּדֵי שֶׁיָּכִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁלּוֹ, וְיִהְיֶה עֲתִיד לִתֵּן.  
יש שנוהגים לתרום שלוש מטבעות {{מקור|ששמן מחצית|כן}}, כי בפרשת תרומה {{מקור|שמות ל, יא_טז|כן}} מוזכרת המילה "תרומה" שלוש פעמים. את הכסף תורמים בבית הכנסת בתענית אסתר לאחר תפילת מנחה או בליל פורים לפני קריאת המגילה. נהוג שאב תורם "מחצית השקל" עבור בניו הקטנים, וכל מי שהתחיל לתרום עבור בניו לא יפסיק, אלא יתרום בכל שנה ושנה (להלן הרמב"ם).


ואפילו נקבעו סדרי הגביה:
==טעם המנהג==
*  בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ, יֵשְׁבוּ הַשֻּׁלְחָנִיִּין בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה, וְתוֹבְעִין בְּנַחַת; כָּל מִי שֶׁיִּתֵּן לָהֶם, יְקַבְּלוּ מִמֶּנּוּ, וּמִי שֶׁלֹּא נָתַן, אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לִתֵּן.  
בטעם המנהג מביאים הראשונים את דברי מסכת סופרים חז"ל במסכת סופרים על החשיבות בנתינת מעות מחצית השקל דווקא בחודש אדר<ref>פרק כא הלכה ד</ref>: {{ציטוטון| למה באחד באדר משמיעין על השקלים שהיה צפוי וגלוי לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן הרשע לשקול כיכרותיו על ישראל, לפיכך הקדים ואמר למשה שיהיו שקלי ישראל קודמין לשקלי המן}}<ref>דברים אלו הובאו גם בשם ריש לקיש במסכת מגילה יג ע"ב</ref>.  
* בַּחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ, יֵשְׁבוּ בַּמִּקְדָּשׁ לִגְבּוֹת,
*  וּמִכָּאן וְאִלַּךְ, כּוֹפִין אֶת מִי שֶׁלֹּא נָתַן עַד שֶׁיִּתֵּן; וְכָל מִי שֶׁלֹּא יִתֵּן--מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ, וְלוֹקְחִין עֲבוֹטוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ, וְאַפִלּוּ כְּסוּתוֹ.


אבל יש גם יוצאים מהכלל:" כָּל מִי שְׁאֵינוּ חַיָּב בַּשְּׁקָלִים--אַף עַל פִּי שֶׁדַּרְכּוֹ לִתֵּן, אוֹ הוּא עֲתִיד לִתֵּן--אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ. וְאֵין מְמַשְׁכְּנִין אֶת הַכּוֹהֲנִים לְעוֹלָם, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם; אֵלָא כְּשֶׁיִּתְּנוּ, מְקַבְּלִין מֵהֶן, וְתוֹבְעִין אוֹתָן, עַד שֶׁיִּתְּנוּ."
==למי נותנים את המעות==
ה[[מהרי"ל]]<ref>וכן הובא בכף החיים תרצד</ref> הביא שבזמנו נהגו העשירים לתת פעמיים מחצית השקל- פעם אחת את שווי מחצית השקל למי שרצה לעלות לארץ ישראל, ואת שלושת חצאי המטבעות נהגו לחלק כצדקה לעניים בפורים.


זיהוי מחצית השקל נעשה לפי מטבעות עתיקים שנמצאו. על בסיסן גם [[מדינת ישראל]] הטביעה מטבעות.
ערוך השולחן<ref>תרצד, ח</ref> הביא שיש שנהגו לתת את הזכר למחצית השקל לתיקון בית הכנסת, כמו שנתנו לתיקון בית המקדש בתרומה לבדק הבית. ופוסק שבימינו, מכיוון שממילא מדובר רק במנהג, ניתן לתרום את המעות לכל דבר.


==מחצית השקל לפי המטבעות==
==מחצית השקל לפי המטבעות==
 
זיהוי מחצית השקל נעשה לפי מטבעות עתיקים שנמצאו. על בסיסן גם [[מדינת ישראל]] הטביעה מטבעות.
<gallery widths="180px" heights="150px" perrow="3">
<gallery widths="180px" heights="150px" perrow="3">
תמונה:JUDAEA_Half_Sheke.jpg|חצי שקל מימי [[המרד הגדול]] שנת 67/68. ה[[כתב עברי עתיק|כיתוב]] - מצד אחד (ימין) "ירושלים הקדושה". מצד שני - האותיות "שב" שפירושם "השנה השנייה למרד", ומסביב -"חצי השקל" - ויקישיתוף תרם:cng
תמונה:JUDAEA_Half_Sheke.jpg|חצי שקל מימי [[המרד הגדול]] שנת 67/68. ה[[כתב עברי עתיק|כיתוב]] - מצד אחד (ימין) "ירושלים הקדושה". מצד שני - האותיות "שב" שפירושם "השנה השנייה למרד", ומסביב -"חצי השקל" - ויקישיתוף תרם:cng
שורה 47: שורה 53:
* מצד אחד - כתובת '''שקל ישראל''' - עם צנצנת [[פרשת המן|ה"מן" (משוער)]].
* מצד אחד - כתובת '''שקל ישראל''' - עם צנצנת [[פרשת המן|ה"מן" (משוער)]].
* מצד שני - אותיות ברורות - המובן פחות -"מטה אהרון הפורח"
* מצד שני - אותיות ברורות - המובן פחות -"מטה אהרון הפורח"
==סיפורו של הרמב"ן==


==לקריאה נוספת==
==לקריאה נוספת==

גרסה מ־20:13, 3 במרץ 2019

ערך זה עוסק בחובת נתינת מחצית השקל לביהמ"ק. אם התכוונתם לפירוש על ספר מגן אברהם, עיינו בערך רבי שמואל הלוי קעלין.

חובת נתינת מחצית השקל למקדש בכל שנה בחודש אדר לצורך קרבנות ציבור. חייב כל אדם מישראל, בזמן שבית המקדש קיים, ליתן מחצית השקל בכל שנה לצורך קרבנות ציבור: תמידים, מוספים, עומר, שתי הלחם, לחם הפנים ועוד. מגבית השקלים התחילה בכל שנה בראש חודש אדר, שכן בראש חודש ניסן כבר היו מתחילים להביא את קרבנות הציבור מן השקלים החדשים.

מקור המצווה

התורה בפרשת כי תשא מצווה על נתינת מחצית השקל כתרומה לבניית המשכן: " זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש, עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה'.. העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל"[1].

הרמב"ן על התורה [2] כתב כי נתינת מחצית השקל כוללת שתי מצוות: מצוות עשה לתת מחצית השקל, ומצוות לא תעשה שלא להרבות על הנתינה. לעומתו, הרמב"ם [3] קבע שנתינת מחצית השקל נחשבת כמצוות עשה בלבד [4]. היראים לא מנה כלל את מחצית השקל כמצווה, וייתכן שלא ראה בה מצווה בפני עצמה, אלא כהכשר למצוות קורבנות התמיד והמוספים.

על אף שרוב הראשונים למדו מצווה זו מפרשת כי תשא, הגר"א [5] כתב שאין המצווה נלמדת מהפסוקים ממש, שהרי הם מדברים על הנתינה בהקשר מניית בני ישראל, אלא זו הלכה למשה מסיני והסמיכוה חכמים על הפסוק.

דיני המצווה

מצוות נתינת מחצית השקל חלה על כל זכר מבני ישראל מעל גיל 20. נשים, עבדים כנענים וקטנים מתחת לגיל 20 פטורים מהמצווה אך אם נתנו מעצמם- מקבלים מהם, ובתנאי שייתנו את השקלים במתנה גמורה. ערך השקל הינו 320 שעורות כסף וממילא ערך מחציתו הוא 160 שעורות כסף [6].

נחלקו הפוסקים במשקל השעורה. לשיטת הגאונים כל שעורה היא 0.044 גרם וממילא מחצית השקל תהיה כ7 גרם כסף, מאידך לשיטת הגר"ח נאה והחזו"א משקל כל שעורה הוא 0.05 גרם וממילא משקל מחצית השקל הינו 8 גרם כסף[7].

גביית הכסף בימי המקדש

בזמן בית המקדש, היו קונים ממחצית השקל את קורבנות הציבור ומא' אדר היו שליחי בית דין מכריזים בכל ערי ישראל להזכיר על השקלים הגבייה התחילה דווקא בתאריך זה, מכיוון שמא' ניסן התחילו להביא את הקורבנות מן השקלים החדשים, והיה צורך לאסוף את הכסף עד אז. מט"ו אדר ואילך, היו מגיעים חלפני כספים לכל ערי ישראל ותובעים בנחת את כספי מחצית השקל ללא כפיה. מכ"ה אדר התחילו לשבת במקדש ולקחו משכונות מכל המחויב לשלם ולא שילם[8].

הפטורים מהמצווה

כמובא לעיל, נשים עבדים כנענים וקטנים פטורים מן המצווה.

חיוב כהנים במחצית השקל

במשנה [9] נחלקו רבי יהודה ורבן יוחנן בן זכאי האם גם כהנים חייבים בנתינת מחצית השקל. להלכה נפסקה דעתו של רבן יוחנן בן זכאי שהכהנים חייבים במצווה, אלא שאין מחייבים אותם לתרום (ממשכנים אותם) בין משום דרכי שלום (שלא יריבו הכהנים אלו עם אלו) ובין אם מפני דרך הכבוד (שחולקים להם כבוד כמקריבי הקורבנות)[10].

חיוב נשים מחצית השקל=

המשנה בשקלים (א,ג) קובעת שנשים פטורות ונחלקו המפרשים במקור פטור זה. רבי עובדיה מברטנורא מפרש שזה נלמד מהפסוק "ונתנו איש כופר נפשו" ודורשים איש ולא אשה. לעומתו, הרמב"ם מפרש שזה משום שמקור הציווי הוא ממפקד בני ישראל, ונשים לא היו בכלל המפקד. המאירי בפירושו על המשנה מסביר שפטור הנשים ממחצית השקל נובע מכך שזו מצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות ממנה. מזה ששאר הראשונים לא פירשו שהמצווה מוגדרת כמצוות עשה שהזמן גרמא, ייתכן שסברו שאכן אין זמן מסוים לנתינת מחצית השקל, אלא מהתורה מצווה לתת בכל שנה (כדברי הרמב"ם) ורק חכמים תיקנו זמנים מסוימים לכך.


מנהג נתינת מחצית השקל בימינו

כיום, תורמים כסף זכר למחצית השקל ולאחר מכן מחלקים אותו לעניים וכדומה. על אף שהמנהג מובא בש"ס ואף לא ברמב"ם ובשו"ע, הוא מקובל כיום כחיוב גמור. הראשונים שהביאו מנהג זה היו ראשוני אשכנז כמרדכי[11] וכן בתשב"ץ קטן[12] בעוד בקהילות הספרדים המנהג מובא רק בדברי האחרונים כמטה יהודה[13] ולאחריו בדברי כף החיים[14].

יש שנוהגים לתרום שלוש מטבעות (ששמן מחצית), כי בפרשת תרומה (שמות ל, יא_טז) מוזכרת המילה "תרומה" שלוש פעמים. את הכסף תורמים בבית הכנסת בתענית אסתר לאחר תפילת מנחה או בליל פורים לפני קריאת המגילה. נהוג שאב תורם "מחצית השקל" עבור בניו הקטנים, וכל מי שהתחיל לתרום עבור בניו לא יפסיק, אלא יתרום בכל שנה ושנה (להלן הרמב"ם).

טעם המנהג

בטעם המנהג מביאים הראשונים את דברי מסכת סופרים חז"ל במסכת סופרים על החשיבות בנתינת מעות מחצית השקל דווקא בחודש אדר[15]: " למה באחד באדר משמיעין על השקלים שהיה צפוי וגלוי לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן הרשע לשקול כיכרותיו על ישראל, לפיכך הקדים ואמר למשה שיהיו שקלי ישראל קודמין לשקלי המן"[16].

למי נותנים את המעות

המהרי"ל[17] הביא שבזמנו נהגו העשירים לתת פעמיים מחצית השקל- פעם אחת את שווי מחצית השקל למי שרצה לעלות לארץ ישראל, ואת שלושת חצאי המטבעות נהגו לחלק כצדקה לעניים בפורים.

ערוך השולחן[18] הביא שיש שנהגו לתת את הזכר למחצית השקל לתיקון בית הכנסת, כמו שנתנו לתיקון בית המקדש בתרומה לבדק הבית. ופוסק שבימינו, מכיוון שממילא מדובר רק במנהג, ניתן לתרום את המעות לכל דבר.

מחצית השקל לפי המטבעות

זיהוי מחצית השקל נעשה לפי מטבעות עתיקים שנמצאו. על בסיסן גם מדינת ישראל הטביעה מטבעות.


המטבעות שהיו נפוצות היו בעלי תבליטים שונים. אחד הטיפוסים :

  • מצד אחד - כתובת שקל ישראל - עם צנצנת ה"מן" (משוער).
  • מצד שני - אותיות ברורות - המובן פחות -"מטה אהרון הפורח"

לקריאה נוספת

  • זאב ח' ארליך (ז'אבו), "צנצנת המן" ב"שקלי גרליץ", מקור ראשון, 6 פברואר 2009
  1. שמות ל,יג-טו
  2. שמות ל,טו
  3. ספר המצוות קעא
  4. והרמב"ן לא השיג עליו שם בספר המצוות וייתכן שחזר בו ממניה זו עקב כך שלא ראה כן בשאר מוני המצוות כמו רומז לכך בסוף פירושו שם.
  5. פירוש אדרת אליהו על התורה
  6. רמב"ם (הלכות שקלים א,ה
  7. מדות ושיעורי תורה (עמ' שצו-שצז)
  8. משנה שקלים א,ג ופירוש הרמב"ם למשנה
  9. שקלים א,ד
  10. גירסא זו מופיעה בירושלמי על המשנה
  11. (מגילה סימן תשעז
  12. סימן קעג תלמידו של המהר"ם ונפסק בהגהות הרמ"א (תרצד,א).
  13. סימן תרצד
  14. תרצד, כב שהביא שכן נהגו באיזמיר
  15. פרק כא הלכה ד
  16. דברים אלו הובאו גם בשם ריש לקיש במסכת מגילה יג ע"ב
  17. וכן הובא בכף החיים תרצד
  18. תרצד, ח