מילון הראי"ה:שם (שמו של כבוד המלכות)

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־14:03, 27 באוגוסט 2012 מאת Yeshivaorgil bot (שיחה | תרומות) (העברת מילון הראי"ה למרחב השם המתאים)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש



ערך זה עוסק בשם (שמו של כבוד המלכות). אם התכוונתם למשמעות אחרת, עיינו בערך שם (פירושונים).

שם השי"ת

תעודתה הכללית של כללות המציאות, שאין אנו יכולים כלל לבטא את ענינה, יען כי ממנה נכיר את יוצרה [עפ"י ע"ר א רפו]. השגת עצם רצונו התכליתי והדבקות בזה [מ"ש רמז].

השי"ת

תכלית כל תקוה [מ"א א א].

שם ד'

- רוממות התכלית הכללית [ע"א ב ז יח].

שם

התכלית העצמית [שם ג א יג].

שם השם הנקרא על שם האצילות

- האידיאלים הנשגבים ונחמדים מעולם עד העולם [ע"ה קלח].

שם ד'

פעלו והדרו ודרכיו הכוללים [ע"ר א תה־ו (ע"א ב 330)]. גילוי הרצון שלא ע"פ סדר הסיבות, ע"ד הנפלאות [עפ"י מ"ש שנח].

השם המקודש

ההתפשטות המקודשה שבאה מתוך הרום הנעלה בעזוז פלאיו [ע"ר א ריח].

השם של הקודש

- המקור החפצי, המעולה ביסוד קדושת בחינת הרצון הנקדש, שממנו נובע כל מה שיש לו יחש למהותה של מגמת ההויה [ע"ר א ר].

"שמו הגדול"

[1]- החפץ החבוי בחביון רז מחשבת הקדש העליונה, <שרק בהגמר כל העלוי יתכן לומר שבא השם הגדול לידי גלויו> [ע"ר א קצט].

השם הגדול

המגמה הכללית החובקת את כל המציאות כולה מראשית עד אחרית [ע"ר א קטו].

שמו הגדול יתעלה

הנהגתו [ע"א א א נג].

השם הגדול הכולל כל

הקבוץ הכללי של כל ההזרחות וקשר הכחות בכל מלא העולמים, בחומר וברוח, במוסר ובחברה [אג' א רלא].

שם ד'

- אותן ההבעות הנותנות דחיפה לביטויינו לקרא בשם קדשו [ע"ר ב עט]. מגמתה העליונה של התורה, האידיאל האלהי של שעשועיה של תורה, ביושר התכליתי של קדושת כל ההויה, ואושרו העליון [ע"ר א ס]. קדושת אור התורה, מקור החיים, יסוד השלום שמו של הקב"ה, שאך בו יושע ישראל לעולמים [שם ב רי]. אור ד' השוכן בנו, השורה באומה כולה, התורה והמצוות, חוקי־ד' ומשפטיו על ישראל [א' קלו].

שם ד' אדון הברית

- מקום גזעה ומעון אור חייה של הנפש [ע"א ג א סב].

השלום האמת והצדק והחיים [אג' א שסג]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, קריאה בשם ד'. ושם, רוממות שם ד'. ושם, לא ידעו את שם ד'. ע"ע מחשבת שם־ד'. ע' במדור זה, השם ית'. שם ד' - שם הקדוש הכולל כל, והמחיה כל, מקור הכל [ע"ר א קנ].

השי"ת שמו

מקור החיים [פנ' פא].

אור שם ד'

מקור חיי ישראל [אג' ב ריא]. שם ד' המיוחד לישראל - הקדושה העליונה האלהית, השולטת על כל החקים שבטבע, והעומדת ממעל לכל הגבלה וגדר [ע"ר א רכא]. ע"ע קדושה, הקדושה התלויה בשם השם ית'. ע' במדור זה, השם ית'. ושם, י־ה־ו־ה.

הערות שוליים

  1. ע' במדור זה, שם, "שמו".