מיקרופדיה תלמודית:אנן סהדי

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג שליט"א וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - דבר הברור לנו כל כך, שכאילו אנחנו עדים בדבר

כשאנו סומכים על אומדנא (ראה בערכו) או חזקה או מנהג, לקבוע על פיהם מציאות ידועה, אנו אומרים "אנן סהדי" שכך הוא.

לפעמים אומרים "אנן סהדי" לברר מעשה ידוע, ולפעמים לברר כונתו ורצונו של האדם.

בבירור המעשה

מספר דוגמאות לדבר:

בקדושין

  • השאיל לחברו טבעת לקדש בה את האשה, אף על פי שאין קדושין חלים בממון שאינו שלו, אנן סהדי שנתן לו באופן שיועיל, ואם אינו מועיל בלשון שאלה יהיה בתורת מתנה (רא"ש קדושין א כ).
  • המגרש את אשתו וראו עדים שנתייחדו, אנו אומרים: הם הם עדי יחוד הם הם עדי ביאה, וצריכה גט ממנו (ראה בערך אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות), כי אנן סהדי שכיון שגסים זה בזה ודאי בא עליה, ואין לך עדות ביאה גדולה מזו (רש"י גיטין פא ב ד"ה הן הן).
  • במקום שיש מנהג שרוב בני אדם מקדשים את האשה ואחר כך שולחים לה סבלונות, אם שלח לאשה סבלונות חוששים לקדושין, שאנן סהדי שקידשה, והוא חשש ברור כחזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכיוצא מהחזקות שאינן פוסקות ובאות מכח הרוב, שרוב בני אדם אין עושים אלא באופן זה (אור זרוע ח"א תשס; תרומת הדשן רז, בשמו).

כשאין עדים על היחוד, במגרש את אשתו ונתייחדו, אלא שכולם רואים שדרים כדרך כל הארץ; וכן כשאין עדים ששלח סבלונות, אלא שדרך כל בני המקום לשלוח סבלונות אחר קדושין - נחלקו הפוסקים:

  • יש אומרים שאף בזה אנו אומרים אנן סהדי (שיטה מקובצת כתובות עג ב, בשם הרא"ה, ושו"ת הריב"ש סי' ו בשמו);
  • ויש אומרים שכל שלא היו עדים על היחוד או על שילוח הסבלונות, אף על פי שגלוי וידוע לכל, אין אומרים אנן סהדי, שבקדושין צריכים עדים ממש לקיום המעשה של הקדושין (שו"ת הריב"ש שם; תרומת הדשן סי' רז, בשם ר"י ור"א ממיץ).

במתנה

הכותב נכסיו לאחר, ואחר כך לווה מעות, והכל רואים שאף על פי שכתב נכסיו לאחרים, הוא מוחזק בהם ונושא ונותן בהם, ומעולם לא יצאו מרשותו, אין במתנה זו ממש, לפי שידוע וניכר שלא גמר בלבו להקנות, אלא להבריח נכסיו מבעלי חובו, ואנן סהדי שאין לך אדם שיתן ממונו לאחרים, ויחזור הוא על הפתחים (שו"ת הרא"ש עח ג).

צורך בעדות

באנן סהדי אין צורך במשפטי העדות, ואין דנים בזה דין נמצא אחד מהם קרוב או פסול שכל העדות בטלה, ולכן בחופה הנעשית ברוב עם, שאנן סהדי שיש אומדנא שנעשו קדושין כדת משה וישראל, גם אם היו עדי הקדושין פסולים, עדות שאר הנמצאים מועילה להעיד על הקידושין (שו"ת חתם סופר אה"ע ח"א ק).

בבירור הכונה

אף על פי שדברים-שבלב אינם דברים, מכל מקום אם אנן סהדי שנתכוין במעשה שעשה לתנאי ידוע, הרי זה כאילו פירש, כגון:

  • מי שמכר נכסיו, ואמר בשעת המכר שמוכרם לפי שרצונו לעלות לארץ ישראל, אף על פי שלא התנה בתורת תנאי, מכל מקום אם אירע שלא יכול לעלות לארץ ישראל המכר בטל, שאנן סהדי שעל מנת כן מכר (תוספות קדושין מט ב ד"ה דברים).
  • ארבעה סוגי נדרים שהתירו חכמים בלא שאלה לחכם, משום שלא היה בדעתו על נדר (נדרים כ ב), אף על פי שדברים שבלב אינם דברים, מכל מקום התירו כאן, לפי שאנן סהדי שדעתו לכך, והרי זה כאילו פירש (תוספות שם כח א ד"ה במוכס).

במקום מיגו

כשם שאין אומרים מיגו במקום עדים, כך אין מיגו מועיל במקום אנן סהדי, כגון:

  • כשהמלוה אמר ללוה אל תפרעני אלא בעדים, אף על פי שיש ללוה מיגו, שאם רצה היה אומר פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים, שהיה נאמן, מכל מקום עכשיו כשאומר פרעתיך שלא בפני עדים, ואנן סהדי שאין הלוה עשוי לפרוע כן, אינו נאמן (בית יוסף חושן משפט ע ח; ש"ך שם ס"ק יא).
  • במקום שאנו אומרים שתיקה-כהודאה, אף על פי שאין אנו יודעים ששתק אלא על פיו של המתחייב, אין אומרים שיהיה נאמן במיגו, שהרי זה כמיגו במקום עדים, כי אנן סהדי ששתיקתו כהודאה (ש"ך חו"מ פא סק"ח).

הערות שוליים

  1. ב, עמ' ע2-עא2.