מיקרופדיה תלמודית:ח

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג שליט"א וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - האות השמינית מכ"ב אותיות של אלף-בית

צורתה בכלל

צורת אות ח מהאל"ף-בי"ת שבכתב אשורי (ראה ערכו) בכתיבת ספר תורה, תפילין ומזוזה (ראה ערך אותיות: צורתן), וכן בגט אשה (ראה ערך גט), מורכבת מגג ושתי ירכות (ראה שבת קד ב).

זהירות מדמיון לה"א

החי"ת דומה לה"א בכתיבתה (ראה ערך ה (א). רא"ש הלכות קטנות ספר תורה יב), ומהדברים שלמדים מהאמור וּכְתַבְתָּם (דברים ו ט) - שתהא כתיבה תמה, אמרו שלא יכתוב חי"תין ה"הין, ואם כתב - יגנז (שבת קג ב. וראה תשב"ץ א נ ונא), וכן אמרו: וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי (ויקרא כב לב), אם אתה עושה ח' ה' אתה מחריב את העולם, וְחִכִּיתִי לַה' (ישעיה ח יז), אם תחליף ח' לה' תחריב העולם (שיר השירים רבה ה).

  • יש מהראשונים מפרשים שלא ירחיק הרגל השמאלית מגג האות (רשב"א שבת שם ד"ה חיתי"ן; ר"ן על הרי"ף שם לז ב ד"ה ואמרי'. וראה רש"י גיטין פה ב ד"ה ולא לכתוב), ואפילו אם גם בה"א הרגל דבוקה בגג (ראה ערך ה (א)), מכל מקום הרגל של ח' עבה למעלה כמו באמצעיתה, ובה' ראשה משופה (תשב"ץ א נ. וראה להלן על רגל הח').
  • ויש מפרשים ששתי רגליה יהיו ארוכות זו כזו, שאם רגל שמאל קצרה, אפילו היא מחוברת היא כה' (ראה המיוחס לרשב"א מנחות כט ב ד"ה וקא בתירוץ א)[2].
  • ויש מפרשים שאפילו ירך הה' דבוקה, לא תהא ירך הח' באמצעיתה אלא בסוף הגג, (המיוחס לרשב"א שם בתירוץ ב; המיוחס לר"ן שבת קג ב ד"ה עיינין), שאם יוכנס הבריח לפנים מעוקץ הגג, אפילו שהיא דבוקה, אין זו ח' (המיוחס לרשב"א שם; מאירי שבת קד א, ובקרית ספר שם)[3].

וסופרים שלנו נוהגים לעשות הרגל לא בקצה הגג ממש, שהרי עושים אותה כמו זיין (ראה להלן. קסת הסופר ה בלשכת הסופר סק"י. ואצלנו רגל הה' תלויה).

זוית בימינה או עגול

יש מהראשונים שכתבו שהח' מהאותיות שיש להן זוית (אגור פה), ויש לה תגים מכאן ומכאן (מרדכי הלכות קטנות תתקנג).

ויש שכתבו שראשה עגול בצד ימין (אלפא ביתא בא"ב הראשון אות ח, והביאו בית יוסף לו[4]), ואין לעשות לה עוקץ לצד ימין (הגהות מיימוניות תפילין א יט. וראה להלן על רגל ימין), וכן פסקו אחרונים (שו"ע הרב או"ח לו; משנה ברורה שם אות ח; ערוך השלחן שם יג) לכתחילה (שו"ע הרב וערוך השלחן שם).

גודלה

הח' היא מרובעת, אורכה כרוחבה, ולכן יהיו הרגלים רחוקות זו מזו כעובי קולמוס (אלפא ביתא שם; מגן אברהם לו סק"ג), ואם האריך גגה - כגון שנזדמנה בסוף שיטה - פסולה, שאינה כשני זיי"נין (ראה להלן: גגה. בית יוסף שם, בשם ר"י אסכנדרוני; מגן אברהם שם, בשמו). וכתבו אחרונים שהדברים אמורים בח' שהגג למעלה כחטוטרת (ראה להלן, שם, דעת רבינו תם), אבל כשעשאה בגג רחב (ראה להלן, שם, דעת רש"י) כשר בדיעבד אף שאינה מרובעת (מגן אברהם שם: שו"ע הרב שם; משנה ברורה שם).

נפסקה ירכה

נפסקה ירך הח', ולא נשאר בה אלא כמלא יו"ד, די בכך (פרי מגדים בפתיחה לסימן לב; משנה ברורה לו אות ח), בין בירך הימנית ובין בשמאלית (משנה ברורה שם. וראה ערך אותיות).

גגה

שני ראשים

גג הח' כתבו ראשונים שצריך לעשות לו שני ראשים משני הצדדים (רשב"א שבת קג ב, ור"ן שם, וראה להלן על צורת אמצע הגג).

חטירה

סופרים המדייקים "מחטרים" את גג הח' (מנחות כט ב; טור יו"ד רעד), כלומר, חי הוא ברומו של עולם, שח' היינו חי (מנחות שם, ורש"י ד"ה חטרי), ובכך היו מבדילים יותר את הח' מה' (תשב"ץ א נא). יש מהראשונים סובר שלא עשו כך אלא בח' של 'אחד' בקריאת שמע (אור זרוע תקנב, בשם רבנו שמחה).

חוטרא

חטירה זו נחלקו ראשונים בפירושה:

  • יש מפרשים שהיא כעין מקל (רש"י שם; ערוך ערך חטר ב), שתרגומו של מקל הוא חוטרא (ראה אונקלוס בראשית ל לז. רא"ש בהלכות קטנות ספר תורה יב; הגהות מיימוניות תפילין א יט, בשם רש"י), והיינו שמגביהים רגל שמאל (תוספות שם ד"ה דחטריה ורא"ש שם, בשם רש"י), שבסוף הח' בצד שמאל יש למעלה כמין מקל (רא"ש שם), ונראה כמו ראש רגל שמאל (בית יוסף בשם ר"י אסכנדרוני; מגן אברהם סק"ג), אבל לא יעשה המקל ככתר על גגה, שכן אמרו שאין כתר לאות ח' (בית יוסף שם, בשם ר"י אסכנדרוני על פי אותיות דרבי עקיבא; מגן אברהם שם).
  • ויש מפרשים שעושים כמו תג למעלה באמצע הגג (מאירי בקרית ספר ב א, בדעת רש"י; תלמידי רבינו יונה על הרי"ף ברכות ז א ד"ה ובלבד), שאילו היה בסוף הגג היו קוראים לו תג ולא חוטר (מאירי שם).

כרי"ש ווי"ו

לדעתם כתבו אחרונים שגג הח' הוא גג רחב, והוא עם הירך בצורת ר' ו', או ו' וד' הפוכה (מור וקציעה לו בכתיבה ספרדית, ושם בשם הרדב"ז), או כמין ד' ומצד שמאל קו ישר עב מעט ובראשו דק, במקום שנוגע בגג (מור וקציעה שם, בשם קצת עושים בכתיבה ספרדית)[5].

חטוטרת

  • ויש חולקים וסוברים שחוטר הוא כמו חטוטרת של גמל, ובאמצע גגו של ח' הוא גבוה מעט כחטוטרת (רבינו תם בתוספות מנחות שם), שכן אמרו שאם נוטל גגו של ח' ייעשו שני זייני"ן (ראה לעיל. תוספות שם).

צורתה

  • החטוטרת יש שכתבו שתהיה באמצע הגג קבוצת דיו (מרדכי הלכות קטנות תתקנג), בלא שיהיה חלול באמצע אלא כעין גולם (שו"ת צמח צדק החדש יו"ד רה).
  • ויש שכתבו שיעשנה חלול, ובין שעשה כגולם, ובין שעשה חלול - כשר (צמח צדק שם).

שיפועה

שיפוע החטוטרת יש שעושים כעין גגי בתי ארץ ישראל שחלקים הם, רק קצת גבהות ושיפוע יש בהם לדחות מעליהם מי גשמים, ויש שעושים כגגי שאר ארצות שמשופעים יותר (מלבושי יום טוב לו. אבל המנהג אצלנו בשיפוע גמור).

עוביה

יש שכתבו שיש לעשותה לכל הפחות כפי עובי שאר האותיות, ולא כעושים אותה דקה מן הדקה כקורי העכביש (מהרי"ק חדשות לב)[6].

יש שכתבו שהחטוטרת שעל רגל ימין תהיה עבה, ושעל רגל שמאל דקה (שו"ע הרב לו).

כשני זייני"ן

לדעה זו עושים גג הח' כשני זייני"ן (אלפא ביתא שם), ולא יעשנה דלי"ת וזיי"ן (אלפא ביתא ובית יוסף שם; מגן אברהם סק"ג), אבל אינה צריכה תגין, כמו זיי"נין (ראה שו"ת רבי עקיבא איגר כא, וראה ערך תגין).

וכתבו אחרונים שבדיעבד כשר אם עשאו דלי"ת וזיי"ן, או בשני ו"וין, שלא נשתנתה צורת האות בכך (שו"ת נודע ביהודה קמא יו"ד עד, והביאו במשנה ברורה שם[7]).

יש שכתבו שעל פי הקבלה יש לעשות בתפילין רגל הימין כוי"ו ולא כזיי"ן (שו"ע הרב או"ח לו; ערוך השלחן שם יג; קסת הסופר ה).

כשתי הדעות

להלכה כתבו ראשונים שטוב לעשות כשתי הדעות, היינו גם חטוטרת וגם כעין מקל זקוף לצד שמאל (סמ"ק קנג; מרדכי שם; אגור פה; יראים השלם שצט; טור יו"ד רעד; בית יוסף או"ח לו, בשם ברוך שאמר (אלפא ביתא)), ואין בתוספת זו קלקול אות (יראים השלם שם).

לא מעכב

הסופרים הספרדיים לא היו עושים חטוטרת, אלא כתג בראש שמאל (היינו כשיטת רש"י, וראה בית יוסף בשם מצאתי כתוב)[8]. וכתבו ראשונים שבדיעבד כשר אף אם לא חטרו כלל לגג הח' - לא כחטוטרת ולא כמקל (מאירי שבת קד א; שו"ת הריב"ש קכ; תשב"ץ א נא; בית יוסף שם בשם מצאתי כתוב; משנה ברורה שם, בשם רבי עקיבא איגר[9]).

בגט

בגיטין אין עושים כלל חטירה (ריב"ש שם; תשב"ץ שם; מהרי"ק עב; גט פשוט קכה ס"ק לא (ב)), ואם בא לעשות מוחים בידו (סדר הגט פ).

עובי הגג

עשה הגג רחב ובאמצעו דק, כתבו אחרונים שכל שיש צורת ח' אין לפסול (שו"ת צמח צדק שם רו).

על אופן התיקון בתפילין, שפסול בהן שלא כסדרן, אם חוטרי הח' אינם נוגעים זה בזה, ראה ערך כתיבת סת"ם.

חי"תין מיוחדות

בתורה, נביאים וכתובים יש במקומות ידועים חי"תין בצורה מיוחדת: גדולות, קטנות, משונות ומנוקדות[10].

גדולות

  • ח' של חוּר כַּרְפַּס (אסתר א ו) גדולה (מדרש רבי עקיבא על אותיות גדולות; מסורה גדולה ריש דברי הימים; מחזור ויטרי עמוד 683 מכתיבת ר"י טוב עלם).
  • יש אומרים הח' של חַכְלִילִי (בראשית מט יב) גדולה (מדרש רבי עקיבא שם, בשם יש אומרים), ויש חולקים (ראה מנחת שי שם, ומסורה גדולה בראשית שם).
  • ויש אומרים הח' של וַיְחִי יַעֲקֹב (בראשית מז כח. מדרש רבי עקיבא שם בשם יש אומרים).

קטנות

ח' של חַף אָנֹכִי (איוב לג ט) קטנה (מדרש רבי עקיבא על אותיות קטנות; מחזור ויטרי עמוד 684 מכתיבת ר"י טוב עלם).

משונות

  • הח' של ויחר אף האמור במעשה העגל, יש מהראשונים שכתבו שכולה עקומה (מאירי בקרית ספר מאמר ב א: ויחר אף ה' במשה[11]), וכן ח' של חֲטָאָה (שמות לב כא), ושל מְחֹלֹת (שמות שם יט), ושל וְחָרָה אַף ה' (דברים יא יז. קרית ספר ב ב).
  • ויש שכתבו שהח' של וחרה ישפיל רגליו כלפי מטה ויהיה נמשך קצת (אלפא ביתא, ושם בא"ב אחר ח דוחרה מלופף).
  • ויש שכתבו שהח' של וחרה אף ה' נהגו לעשות חטוטרת אף הסופרים הספרדיים (ראה לעיל), שכדי שיסתלק חרון אף עשו אותה גבוהה למעלה (בית יוסף לו, בשם מצאתי כתוב).

על ראשונים שכתבו שהח' של אֶחָד (דברים ו ד) בלבד צריך חטירה, ראה לעיל: גגה.

יש שמנו שלשים ושבע חי"תין רחבות ("פתיא") בתורה (מחזור ויטרי עמוד 674, ושם עמוד 649 שהחי"ת של וחרה מהן, וראה בציורים).

נקודות

הח' של דֶרֶךְ רְחֹקָה (במדבר ט י) נקוד עליה (במדבר רבה ג; מנחת שי שם בשם אבות דרבי נתן).

הברתה

קרובה לה"א

ח' וה' דומות אף בקריאתן (רא"ש הלכות קטנות ספר תורה יב), ומפני ששתיהן מאותיות הגרון (ראה ספר יצירה ב ג, ופירוש רב סעדיה גאון שם), לכן הן מתחלפות זו בזו (ריטב"א מועד קטן ב א ד"ה מתני'. וראה ערך ה (א)). ויש שדרשו חכמים מילה הכתובה בח' ככתובה בה', כמו: צְחֹרוֹת (שופטים ה י), ודרשו: צהורות (עירובין נד ב).

דקדוק בהגייתה

יש בני אדם שקוראים חי"תין ה"הין (ראה מגילה כד ב)[12], ומפני שכשאומרים וְחִכִּיתִי לַה' (ישעיה ח יז) נמצאו מחרפים ומגדפים (ראה מגילה שם), שנראה כאומרים והכיתי (רש"י שם), לכן אין מורידים אותם לפני התיבה (תוספות שם ד"ה כשאתה; מגן אברהם נג ס"ק טו), אלא אם כן שכשמתכוונים לקרות הח' קוראים אותה על ידי טורח בטוב (תוספות שם), או כשאי אפשר באחר (תוספות בבא מציעא פו א ד"ה אחתינהו).

וכן לא ישא את כפיו כהן שקורא ח' כה', אלא אם כן כל בני עירו קוראים כך (שו"ת רדב"ז שצד; שו"ת מהרי"ט אהע"ז טז; מגן אברהם קכח ס"ק מו).

ואין להתפלא על הקוראים לח' ה' איך הם מתפללים כשמגיעים לנַפְשֵׁנוּ חִכְּתָה לַה' (תהלים לג כ), כי בוחן לבבות אינו שואל כי אם לב האדם, ומכיון שאינו יודע לדבר כענין מעלה עליו כאילו כיוון יפה (ספר חסידים יח), וכתבו בסידורים שמכל מקום ידגיש אדם הח' כשיגיע לנפשנו חכתה לה' (סידור ריעב"ץ ועוד). אבל אין לקרוא את הח' כמו כ' (ראה יוסף אומץ כא)[13].

הערות שוליים

  1. יב, טורים תמה - תנא.
  2. בספרי תורה קדומים מתימן רגל ימין קצרה (ראה ציור).
  3. וראה אנציקלופדיה תלמודית שם על צורת ה' לדעתם.
  4. הבית יוסף הביאו בשם "ברוך שאמר", למעשה שם הספר הוא אלפא ביתא ומחברו הוא רבי יום טוב ליפמן מיהלהויזען, מחבר ספר הנצחון ועוד. המובאות להלן יובאו בשם אלפא ביתא.
  5. וראה לעיל: צורתה בכלל, בשם תשב"ץ שלמעלה יהיה עב כמו באמצעיתו.
  6. בכתיבה הנפוצה היום עושים החטוטרת גבוהה ודקה ביותר, ואכן יש שעוררו על כך.
  7. אלא שכתב שאם אפשר לתקן יתקן, וראה שם אופן התיקון. וראה שם בשער הציון שהפרי מגדים מפקפק על הנודע ביהודה, אבל כמה אחרונים מסכימים לו.
  8. וגם הסופרים האשכנזים בעבר בתקופות שונות לא עשו דווקא כשיטת רבינו תם. כיום המקובל גם אצל הסופרים הספרדים וגם האשכנזים לעשות כשתי הדעות.
  9. אלא שכתב שאם אפשר בקל לתקן לעשות לה מקל יתקן שהרי זה כלכתחילה.
  10. היום לא נהוג לשנות ברוב מקומות אלו.
  11. ראה הערת המו"ל שאין פסוק כזה במעשה העגל, אלא בשליחות משה, שמות ד יד, וצריך לומר ויחר אף משה, שם לב יט, וכן הוא בקרית ספר שם ב כי תשא על פסוק זה: החי"ת מעוגלת והבריח השני ממנה עקומה.
  12. וראה מהרי"ל לקוטים ד"ה אמר מהר"י סגל שבני רינוס וכמה מדינות מדברים הברת הח' כמו ה.
  13. וכתב שארץ פולניה שנתיישבה בגדולים אחר אשכנז בדו ענין קריאת חי"תין מלבם. בימינו הספרדים והתימנים מבדילים בקריאתם בין הח' לכ'.