סבוראים
|
|
הסבוראים או רבנן סבוראי היו חכמים שפעלו בבבל לאחר חתימת התלמוד הבבלי. ומהווים תקופת מעבר בהשתלשלות התורה מהאמוראים לגאונים.
תקופת הסבוראים
ישנה מחלוקת בין החוקרים על ארכ של תקופה זו. בעל "סדר תנאים ואמוראים", רב שרירא גאון ועוד חוקרים, תקופת הסבוראים הסתיימה בשנת 540 למניינם, עם מותם על רב עינא ראש ישיבת סורא ורב סימונא ראש ישיבת פומבדיתא. לעומתם, סובר הראב"ד הראשון ב"ספר הקבלה" כי תקופה זו נמשכה עד למחצית המאה השביעית לספירה הנוצרית, עם פטירת רב ששנא, ראש ישיבת סורא.
פועלם התורני
כותב רב שרירא גאון (רש"ג) באגרתו (מתורגם): "אף שהוראה לא היתה (שכן סוף ההוראה- רבינא ורב אשי) היו פירושים וסברות קרובים להוראה, ונקראו רבותינו אלו "רבנן סבוראי". וכל מה שהיה תלוי ועמד, פירשוהו".
ובאמת, רוב תורתם של הסבוראים היה בביאור והסבר דברי האמוראים, ופחות בחידוש משל עצמם. רש"ג מציין כי אפילו חלק מהכרעותיהם נכנסו לתלמוד עצמו (למשל: תבנית:מקרו- ג ב, וכן עוד קטעים שצוינו על ידי ראושנים שונים).
בידינו לא נותרו הרבה משמותיהם כיוון שמאמריהם שנכנסו לתלמוד נכנסו ללא ציון שמם.