סוכות: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
(ניסוח קצר) |
||
| (20 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''חג הסוכות''' הוא השני מבין שלושת הרגלים, שהם: [[פסח]], [[סוכות]] ו[[שבועות]]. החג נחוג בימים ט"ו - כ"א בתשרי ונקרא "סוכות" על שם הסוכה שמצווה מהתורה לגור בה בסוכות. | |||
חג הסוכות הוא | ==שמות החג== | ||
לחג הסוכות יש ארבע שמות והם: | |||
*'''סוכות''' - {{ציטוטון|חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ}}{{הערה|דברים, ט"ז, י"ג}}. בגלל שצריך לגור ב[[סוכה]] כל ימי חג הסוכות: {{ציטוטון|בַּסֻּכֹּ֥ת תֵּשְׁב֖וּ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים כָּל־הָֽאֶזְרָח֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יֵשְׁב֖וּ בַּסֻּכֹּֽת׃ מגלְמַעַן֮ יֵדְע֣וּ דֹרֹֽתֵיכֶם֒ כִּ֣י בַסֻּכּ֗וֹת הוֹשַׁ֙בְתִּי֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּהוֹצִיאִ֥י אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י השם אֱלֹוקיכם׃}} | |||
*'''האסיף''' - {{ציטוטון|וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה}}{{הערה|שמות, כ"ג, ט"ז}}, מפני שבו מסיימים ליבש את הענבים ומכניסים אותם לאוצר, וכן מסיימים לאסוף את התבואה מן השדה. | |||
*'''חג''' - [[חז"ל]] קוראים לחג הסוכות גם בשם "חג". | |||
*'''זמן שמחתינו''' - שסוכות הוא זמן שבוא שמחים, למשל שב[[בית המקדש]] היו שמחים ב[[שמחת בית השואבה]]. | |||
==משמעות החג== | ==משמעות החג== | ||
| שורה 8: | שורה 13: | ||
במשנה מובא שבסוכות נידונים על המים. בזמן שבית המקדש היה קיים, היו שמחים בשמחת בית השואבה. בכל יום מימי החג, היו שואבים מים ממעין השילוח הסמוך לירושלים ומנסכים אותם על גבי המזבח. במסכת סוכה מתאר התלמוד את גודל וריבוי השמחה, עד שאמרו חכמים: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו". | במשנה מובא שבסוכות נידונים על המים. בזמן שבית המקדש היה קיים, היו שמחים בשמחת בית השואבה. בכל יום מימי החג, היו שואבים מים ממעין השילוח הסמוך לירושלים ומנסכים אותם על גבי המזבח. במסכת סוכה מתאר התלמוד את גודל וריבוי השמחה, עד שאמרו חכמים: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו". | ||
בימינו, יש הנוהגים להרבות בשירות ותשבחות בלילי חול המועד סוכות ולומר את חמשה עשר פרקי שיר המעלות שבספר תהלים {{ | בימינו, יש הנוהגים להרבות בשירות ותשבחות בלילי חול המועד סוכות ולומר את חמשה עשר פרקי שיר המעלות שבספר תהלים {{הערה|תהילים, פרקים ק"כ - קל"ד.}}, פרקים אלו היו נאמרים בבית המקדש בשמחת בית השואבה. | ||
===זמן החג בתשרי=== | |||
מכיוון שחג סוכות נחוג כזכר לסוכות בהם היו ישראל במדבר, רבים שאלו מדוע חג הסוכות הוא דווקא בתשרי ולא בניסן בחודשים בהם יצאו בני ישראל ממצרים?{{ש}} | |||
* '''היכר לסוכת מצווה'''- ה[[טור]]{{דרוש מקור}} הסביר שאם חג הסוכות היה נחוג באביב, לא היה ניכר שהסוכות נעשו לשם מצווה שהרי מקובל לשבת בסוכה בתקופת הקיץ של השנה. לכן הועבר חג הסוכות לתחילת החורף כך שיהיה ניכר שהישיבה היא לשם מצווה. | |||
* '''כנגד הגאווה'''- ה[[רשב"ם]]{{דרוש מקור}} מסביר כי מטרת החג בתשרי היא בשביל שהאדם יוכל להתמודד עם מידת הגאווה. לדבריו, בעת האסיף האדם העמל עלול להגיע לידי גאווה על כל עמלו ולכן מצווה התורה שייצא מחוץ לבית בעת הזו ושיזכור את בוראו. מסיבה זו יש האומרים שגם קוראים בחג את [[מגילת קהלת]]. | |||
* '''חזרת השכינה למחנה'''- ה[[גר"א]]{{הערה|בפירושו ל[[שיר השירים]],א, ה.}} מבאר שאנו חוגגים את חג הסוכות דווקא בתאריך ט"ו תשרי משום שבתאריך זה חזרו ענני הכבוד לשכון על העם. לאחר חטא העגל פסקו ענני הכבוד ולא חזרו עד שמשה שב וירד מהר סיני ביום הכיפורים והשכינה חזרה לשרות במחנה. כך שלשיטתו בחג הסוכות אנו חוגגים את חזרתו של הקב"ה אלינו. | |||
==מצוות ומנהגי החג== | |||
[[תמונה:Four minim2.jpg|250px|שמאל|ממוזער|יהודי נוטל ארבעת המינים]] | |||
חג הסוכות משופע במצוות רבות. את הפסוק: "שובע שמחות את פניך"{{הערה|תהלים, טז}}, דרשו חז"ל: אל תקרי שובע אלא שבע - אלו שבע המצוות, שהתורה ציוותה עלינו בחג הסוכות: א. סוכה; ב-ה. אתרוג, לולב, הדס וערבה {{מקור|ארבעת המינים|כן}}; ו. שלמי חגיגה; ז. שלמי שמחה. | |||
==מצוות החג== | |||
חג הסוכות משופע במצוות רבות. את הפסוק {{ | |||
לאחר תפילת שחרית אומרים את ה"הלל". במשך כל ימי חג הסוכות אומרים "הלל שלם", ללא דילוג {{מקור|שלא כבראש חודש שבו מדלגים על שני קטעים בהלל|כן}}. | לאחר תפילת שחרית אומרים את ה"הלל". במשך כל ימי חג הסוכות אומרים "הלל שלם", ללא דילוג {{מקור|שלא כבראש חודש שבו מדלגים על שני קטעים בהלל|כן}}. | ||
| שורה 24: | שורה 32: | ||
=== הושענות === | === הושענות === | ||
בכל יום מימי חג הסוכות נאמרות בקשות מיוחדות הנקראות "הושענות". שם זה נובע מהמלים "הושע נא" שעליהן חוזרים בנוסח אמירת ההושענות, ומבקשים בהן מה' שיושיענו. | בכל יום מימי חג הסוכות נאמרות בקשות מיוחדות הנקראות "הושענות". שם זה נובע מהמלים "הושע נא" שעליהן חוזרים בנוסח אמירת ההושענות, ומבקשים בהן מה' שיושיענו. | ||
על אף שאנו גורסים בתפילה אני '''והו''' הושיעה נא, בירושלמי גורסים '''והוא''' ומסבירים שהדבר מוסב על הפסוק "והוא אסור באזיקים" {{#makor-new:ירמיהו מ א|תנ"ך-ירמיהו|מ|א}}. ה[[ריטב"א]] מסביר שלפירושם "אני"- הכוונה לעם ישראל הנמצאים בצרה עמם שרוי גם הקב"ה כביכול כאשר הוא אסור עמם באזיקים. ממילא אנו מבקשים מה' שיוציא אותנו וגם אותו (שאסור עמנו) מצרותינו. [[רש"י]] {{הערה|{{#makor-new:סוכה מה א|ראשונים-רש"י-סוכה|מה|א}}}} הסביר בפירוש הביטוי "אני והו" שמדובר בשתי צירופים שהם חלק משמותיו של הקב"ה. הצירוף הראשון הוא '''אני''' ואילו הצירוף האצמעי (מתוך ה72) הוא '''והו'''. [[תוספות]] הקשה על רש"י מדוע אנו אומרים דווקא צירופים אלו מתוך כלל ה72 ותירצו כעין הירושלמי לעיל משום שהם כלולים בשתי הפסוקים- "ואני בתוך הגולה" ו"הוא אסור באזיקים". | |||
יש שנוהגים לומר את ה"הושענות" בסוף תפילת שחרית, מיד אחרי ה"הלל", ויש שנוהגים לאומרם רק אחרי תפילת מוסף. | יש שנוהגים לומר את ה"הושענות" בסוף תפילת שחרית, מיד אחרי ה"הלל", ויש שנוהגים לאומרם רק אחרי תפילת מוסף. | ||
| שורה 31: | שורה 41: | ||
האשכנזים נוהגים לומר הושענות אף בשבת חול המועד. בשבת זו ההושענות מתחילות במילים "אום נצורה כבבת". אמנם מנהג הספרדים שלא לומר הושענות בשבת חוה"מ. | האשכנזים נוהגים לומר הושענות אף בשבת חול המועד. בשבת זו ההושענות מתחילות במילים "אום נצורה כבבת". אמנם מנהג הספרדים שלא לומר הושענות בשבת חוה"מ. | ||
===מצוות ומנהגי חול המועד=== | ===מצוות ומנהגי חול המועד=== | ||
| שורה 37: | שורה 46: | ||
יש להיזהר שלא להקל בעשיית מלאכה בחול המועד, יותר ממה שמותר על פי ההלכה. חז"ל הדגישו מאוד את חומרתו של איסור עשיית מלאכה בחול המועד. במסכת אבות קובע רבי אלעזר המודעי, כי "המבזה את המועדות, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים - אין לו חלק לעולם הבא". דברי רבי אלעזר כוונו למי שמבזה את חולו של מועד, ונוהג בימים אלו כבימי חול רגילים. | יש להיזהר שלא להקל בעשיית מלאכה בחול המועד, יותר ממה שמותר על פי ההלכה. חז"ל הדגישו מאוד את חומרתו של איסור עשיית מלאכה בחול המועד. במסכת אבות קובע רבי אלעזר המודעי, כי "המבזה את המועדות, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים - אין לו חלק לעולם הבא". דברי רבי אלעזר כוונו למי שמבזה את חולו של מועד, ונוהג בימים אלו כבימי חול רגילים. | ||
===ארבעת המינים=== | |||
{{ערך מורחב|ערך=[[ארבעת המינים]]}} | |||
ארבעת המינים הם ארבעה מיני צומח שיש מצווה לטלם ולנענעם בחג הסוכות. התורה מצווה לקחת "פרי עץ הדר וכפת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל"{{הערה|ויקרא, כ"ג, מ'.}} ולמדו חכמים שכוונת התורה היא ל[[אתרוג]], [[לולב]], [[הדס]] ו[[ערבה]]. מהתורה, חיוב נטילת ארבעת המינים הוא רק ביום טוב הראשון של חג הסוכות, כאשר רק במקדש נטלו את המינים למשך כל החג, וחכמים הרחיבו את המצווה לכל שבעת ימי החג גם מחוץ למקדש. | |||
לוקחים אתרוג אחד, לולב אחד, 3 הדסים ו-2 ערבות. יש שמוסיפים לעטר את ארבעת המינים בהדסים נוספים (מנהג התימנים וחב"ד). אוגדים את המינים יחד (חוץ מהאתרוג). אוחזים את אגודת הלולב ביד שמאל ואת האתרוג כשהוא הפוך (העוקץ למעלה והפיטם למטה) ביד ימין ומברכים: {{ציטוטון|בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על נטילת לולב}}. | |||
הופכים את האתרוג, מצמידים ללולב ומנענעים. נהגו לנענע 3 פעמים לכל רוח ולמעלה ולמטה. | |||
את מקור המצווה אפשר לראות מפסוק זה: | |||
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם--שִׁבְעַת יָמִים|מקור=ויקרא, כ"ג, מ'.}}. | |||
[[הרמב"ם]] ב[[מורה נבוכים]]{{דרוש מקור|לא מקור מסיפק מדויק}} כותב שעניין [[ארבעת המינים]] הוא זכר לשמחה של עם ישראל שיצאו מהמדבר השומם אל [[ארץ ישראל]] שבה אילנות ונהרות. | |||
את [[ארבעת המינים]] מנענעים כל ימות הסוכות חוץ מימי שבת שבסוכות. | |||
===משירי החג=== | ===משירי החג=== | ||
הפיוט הנפוץ לחג הסוכות הוא הפיוט "סכה ולולב לעם סגולה"; הפיוט נתפשט בעיקר בקרב יוצאי ארצות ספרד וארצות המערב. פיוטים נוספים - "ושמחת בחגך, והיית אך שמח". | הפיוט הנפוץ לחג הסוכות הוא הפיוט "סכה ולולב לעם סגולה"; הפיוט נתפשט בעיקר בקרב יוצאי ארצות ספרד וארצות המערב. פיוטים נוספים - "ושמחת בחגך, והיית אך שמח". | ||
== | == האושפיזין == | ||
בסוכות מגיעים ל[[סוכה]] של כל אחד מ[[עם ישראל]]: [[אברהם]], [[יצחק]], [[יעקב]], [[יוסף]], [[משה]], [[אהרן]] ו[[דוד]] והם נקראים ה"אושפיזין". | |||
כל יום בסוכות מגיע מישהו אחד משבעתם. | |||
ביום הראשון [[אברהם אבינו]] וביום השני [[יצחק אבינו]] וביום השלישי [[יעקב אבינו]] וביום הרביעי [[יוסף]] וביום החמישי [[משה]] וביום השישי [[אהרן]] וביום השביעי והאחרון [[דוד המלך]]. | |||
== סדר החג == | |||
חג הסוכות ב[[ארץ ישראל]] הוא 7 ימים ובחו"ל חוגגים גם 7 ימים. | |||
===ארץ ישראל=== | |||
*'''היום הראשון''' - ביום הראשון של סוכות אסור לעשות כל מלאכה. | |||
*'''חול המועד של סוכות''' - הימים שבין יום טוב ראשון ליום טוב אחרון של חג הסוכות, ואפשר לעשות מלאכות, אולם יש מלאכות שאסור לעשות אותם בחול המועד. | |||
*'''הושענא רבה''' - הושענא רבה הוא היום השביעי והאחרון בסוכות. | |||
*'''שמחת תורה''' - היום שלאחר סוכות. ב[[שמחת תורה]] עושים סיום לכל התורה. | |||
===חו"ל=== | |||
*'''יום ראשון''' - אסור לעשות כל מלאכה. | |||
*'''יום שני''' - אסור לעשות כל מלאכה. | |||
*'''חול המועד של סוכות''' - הימים שבין שני ימי החג הראשונים לשני ימי החג האחרונים ואפשר לעשות מלאכות, אולם יש מלאכות שאסור לעשות אותם בחול המועד. | |||
*'''הושענא רבה''' - הושענא רבה הוא היום השביעי והאחרון בסוכות. | |||
*'''שמיני עצרת, שמחת תורה''' - בחו"ל אחרי [[הושענא רבה]] יש את [[שמיני עצרת]] ולאחר כך [[שמחת תורה]] וגם ב[[שמיני עצרת]] אסור לעשות כל מלאכה. ב[[שמחת תורה]] עושים סיום לכל התורה. בשמיני עצרת בחו"ל מתחילים להגיד בברכת השנים שבשמונה עשרה "משיב הרוח ומוריד הגשם". | |||
==שמיני עצרת, שמחת תורה== | |||
{{ערך מורחב|ערכים=[[שמיני עצרת]], [[שמחת תורה]]}} | |||
המקור לשמיני עצרת הוא מהתורה{{הערה|במדבר כ"ט, ל"ה}} שכתוב: "ביום השמיני עצרת תהיה לכם, כל מלאכת עבודה לא תעשו" וכמהו כן כתוב{{הערה|ויקרא כ"ג, ל"ו}}: "ביום השמיני מקרא קדש יהיה לכם והקרבתם אשה לה', עצרת היא, כל מלאכת עבודה לא תעשו". | |||
כמהו כן בשמיני עצרת מתחילים להגיד בתפילה "משיב הרוח ומוריד הגשם" בברכת השנים{{הערה|שעל הגשמים}}. | |||
שמיני עצרת ושמחת תורה אולם הם חגים נפרדים מסוכות אבל הם גם חלק מסוכות כחלק מ[[שלושת הרגלים]]. | |||
===סיום התורה=== | |||
ב[[שמחת תורה]] מסיימים את התורה ובה קוראים את הפרשה האחרונה, [[פרשת וזאת הברכה|וזאת הברכה]] ומזה מבינים למה קוראים לשמחת תורה בשם "שמחת תורה" כי שמחים ביום זה שסיימנו את כל התורה. | |||
===הקפות=== | |||
ב[[שמחת תורה]] (ו[[בחו"ל]] גם ב[[שמיני עצרת]]) עושים "[[הקפות]]", כלומר מקיפים את ה[[בית הכנסת]] אם ה[[ספר תורה]]. | |||
== סוכה == | |||
מצווה לשבת ב[[סוכה]], מקורו של המצווה הוא מ[[ספר ויקרא]]{{הערה|ויקרא, כ"ג, מ"ב - מ"ג.}} ושם כתוב ששבוע ימים (מ[[ט"ו בתשרי]] עד [[כ"א בתשרי]]) צריך לשבת ב[[סוכה]] וכל אחת בסוכתו וזאת בשביל שידעו הדורות הבאים שהשם הושיב את [[עם ישראל]] בסוכות. | |||
ביום הראשון של סוכות כשמקדש יברך "על ישיבה בסוכה" ו"שהחינו". | |||
=== זמן בניית הסוכה === | |||
[[רבי יעקב מולין]] וה[[רמ"א]] אומרים ש"המדקדקים מתחילים מיד במוצאי יום כיפור בעשיית הסוכה"{{הערה|ע"פ ה[[שולחן ערוך]], [[אורח חיים]], סימן תרכד, סעיף ה'.}}. | |||
=== גובה הסוכה === | |||
ראה: [[פרשני:בבלי:סוכה ב א|פרשני על מסכת סוכה]] | |||
במשנה מסכת סוכה{{הערה|משנה, סוכה, א, א}} כתוב שסוכה שהיא גבוהה מעשרים אמה היא פסולה ו[[רבי יהודה]] אומר שסוכה כזאת כשרה. | |||
== בבית המקדש == | |||
[[קובץ:שאיבת מים מהשילוח.png|ממוזער|שאיבת מים מהשילוח לניסוך המים]] | |||
===שמחת בית השואבה=== | |||
ב[[בית המקדש]] היו נהוג לעשות כל שנה בכל לילות חול המועד סוכות "[[שמחת בית השואבה]]" לרגל שאיבת המים ממעיין השילוח וניסוכם על גבי המזבח. | |||
ב[[מסכת סוכה]] כתוב שמרוב שהיה שמח בשמחת בית השואבה: "מי שלא ראה שמחה כזאת ([[שמחת בית השואבה]]) לא ראה שמחה כזאת מימו". | |||
===ניסוך המים=== | |||
בזמן ש[[בית המקדש]] היה קיים, כל יום בסוכות היו לוקחים מים מהשילוח ובזמן הקרבת [[קרבן התמיד]] של השחר היה יציקת מים על גבי המזבח וזה נקרא "ניסוך מים". | |||
בגמרא{{הערה|תענית, ב', ב'}} מובא כי [[רבי עקיבא]] דרש מצוה זו ממה שנאמר בפרשת קרבנות החג, ביום השישי{{הערה|במדבר כ"ט, ל"א}}: "ונסכיה" ודרש כי בשני ניסוכים הכתוב מדבר, אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין. [[רבי יהודה בן בתירא]] אף מוסיף רמז לדבר זה מכך שישנו ייתור בפסוקים נוספים בפרשייה זו היוצרים את המילה מים. ביום השני נאמר "ונסכיהם" (מ"ם יתירה), בשישי "ונסכיה" (יו"ד יתירה, שכן בכל שאר הימים נאמר "ונסכה"), ובשביעי - "כמשפטם" (מ"ם יתירה, שכן בכל שאר הימים נאמר כ"משפט"). | |||
===הערבה במקדש=== | |||
{{ערך מורחב|ערך=[[מצות ערבה במקדש]]}} | |||
חוץ ממצוות נטילת הלולב שאותה עושים אם [[ארבעת המינים]] היה בבית המקדש הראשון והשני עוד מצווה שהייתה משתמשים אם [[ערבה]]. | |||
ב[[משנה]]{{הערה|סוכה, ד', ה'}} כתוב איך היו מקיימים מצווה זאת: | |||
היו הולכים לעיר בשם "מוצא" ומשם היו מביאים ערבות והיו באים וזוקפים אותם (הערבות) על הצדדים של המזבח ו"ראשיהם כפופים על גבי המזבח. תקעו והריעו ותקעו.". | |||
בכל יום (מימי [[חול המועד]] סוכות) היו מקיפים את המזבח פעם אחת ואומרים: "אנא ה', הושיעה נא"{{הערה|תהילים, קי"ח, כ"ה}}, "אנא ה', הושיעה נא" ו[[רבי יהודה]] אומר שאומרים: "אני והוא הושיעה נא, אני והוא הושיעה נא" וכל יום מקיפים שבע פעמיים את המזבח. | |||
===הקהל=== | |||
לשנה שלאחר שנת השמיטה קוראים שנת "הקהל" והיא השנה שמתחילה את השמיטה הבאה. | |||
ביום השני של סוכות בשנת הקהל היו כל העם מגעים לשמוע את המלך קורא את הפרשיות האחרונות בתורה. | |||
מקור למצווה זה הוא מ[[ספר דברים]]{{הערה|דברים, ל"א, י"ב}}: {{ציטוטון|ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים במעד שנת השמטה בחג הסכות: בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלקיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם: הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת: ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ה' אלקיכם כל הימים אשר אתם חיים על האדמה אשר אתם עברים את הירדן שמה לרשתה}}. | |||
===קורבנות המוספים=== | |||
בזמן שב[[בית המקדש]] היה קיים כל אחד מישראל היה מביא [[קרבן מוסף]], וכתוב ב[[פרשת פנחס]]{{הערה|במדבר, כ"ט, י"ב-ל"ד}} במפורט איך צריך להיראות קרבן המוסף של סוכות. | |||
ביום הראשון מביאים 13 פרים, ארבע עשר כבשים ושני אילים וכל יום היה פוחת מספר הפרים. | |||
[[חז"ל]] אמרו שהיו סך הכל מביאים בסוכות 70 פרים ושבעים הפרים ו70 הפרים אם כנגד שבעים [[אומות העולם]]. | |||
===עלייה לרגל=== | |||
{{ערך מורחב|ערכים=[[שלושת הרגלים]], [[עלייה לרגל]]}} | |||
בזמן ש[[בית המקדש]] היה קיים היו ב[[פסח]], [[שבועות]] וסוכות עולים לבית המקדש. | |||
פסח שבועות וסוכות נקראים בשם "שלושת הרגלים" על זה שהם שלושת הזמנים שבהם [[עם ישראל]] היה עולה ל[[בית המקדש]] וחלקם ב"רגלים". | |||
ב[[תלמוד הירושלמי]]{{הערה|חגיגה, פ"א, ה"א.}} כתוב שהמצווה לעלות לבית המקדש היא לא רק להיכנס ל[[הר הבית]] אלה גם להיכנס ל[[העזרה|עזרה]]. | |||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
| שורה 60: | שורה 168: | ||
*[[שמחת תורה]] | *[[שמחת תורה]] | ||
*[[עליה לרגל]] | *[[עליה לרגל]] | ||
*[[ארבעת המינים]] | |||
*[[מסכת סוכה]] | |||
==קישורים חיצוניים== | |||
{{סוכות}} | |||
[[קטגוריה:סוכות | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:סוכות]] | |||
[[קטגוריה: ימים טובים]] | [[קטגוריה: ימים טובים]] | ||
גרסה אחרונה מ־06:43, 14 ביולי 2021
|
|
חג הסוכות הוא השני מבין שלושת הרגלים, שהם: פסח, סוכות ושבועות. החג נחוג בימים ט"ו - כ"א בתשרי ונקרא "סוכות" על שם הסוכה שמצווה מהתורה לגור בה בסוכות.
שמות החג[עריכה]
לחג הסוכות יש ארבע שמות והם:
- סוכות - "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ"[1]. בגלל שצריך לגור בסוכה כל ימי חג הסוכות: "בַּסֻּכֹּ֥ת תֵּשְׁב֖וּ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים כָּל־הָֽאֶזְרָח֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יֵשְׁב֖וּ בַּסֻּכֹּֽת׃ מגלְמַעַן֮ יֵדְע֣וּ דֹרֹֽתֵיכֶם֒ כִּ֣י בַסֻּכּ֗וֹת הוֹשַׁ֙בְתִּי֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּהוֹצִיאִ֥י אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י השם אֱלֹוקיכם׃"
- האסיף - "וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה"[2], מפני שבו מסיימים ליבש את הענבים ומכניסים אותם לאוצר, וכן מסיימים לאסוף את התבואה מן השדה.
- חג - חז"ל קוראים לחג הסוכות גם בשם "חג".
- זמן שמחתינו - שסוכות הוא זמן שבוא שמחים, למשל שבבית המקדש היו שמחים בשמחת בית השואבה.
משמעות החג[עריכה]
חג הסוכות מכונה "זמן שמחתנו".
במשנה מובא שבסוכות נידונים על המים. בזמן שבית המקדש היה קיים, היו שמחים בשמחת בית השואבה. בכל יום מימי החג, היו שואבים מים ממעין השילוח הסמוך לירושלים ומנסכים אותם על גבי המזבח. במסכת סוכה מתאר התלמוד את גודל וריבוי השמחה, עד שאמרו חכמים: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו".
בימינו, יש הנוהגים להרבות בשירות ותשבחות בלילי חול המועד סוכות ולומר את חמשה עשר פרקי שיר המעלות שבספר תהלים [3], פרקים אלו היו נאמרים בבית המקדש בשמחת בית השואבה.
זמן החג בתשרי[עריכה]
מכיוון שחג סוכות נחוג כזכר לסוכות בהם היו ישראל במדבר, רבים שאלו מדוע חג הסוכות הוא דווקא בתשרי ולא בניסן בחודשים בהם יצאו בני ישראל ממצרים?
- היכר לסוכת מצווה- הטור(דרוש מקור) הסביר שאם חג הסוכות היה נחוג באביב, לא היה ניכר שהסוכות נעשו לשם מצווה שהרי מקובל לשבת בסוכה בתקופת הקיץ של השנה. לכן הועבר חג הסוכות לתחילת החורף כך שיהיה ניכר שהישיבה היא לשם מצווה.
- כנגד הגאווה- הרשב"ם(דרוש מקור) מסביר כי מטרת החג בתשרי היא בשביל שהאדם יוכל להתמודד עם מידת הגאווה. לדבריו, בעת האסיף האדם העמל עלול להגיע לידי גאווה על כל עמלו ולכן מצווה התורה שייצא מחוץ לבית בעת הזו ושיזכור את בוראו. מסיבה זו יש האומרים שגם קוראים בחג את מגילת קהלת.
- חזרת השכינה למחנה- הגר"א[4] מבאר שאנו חוגגים את חג הסוכות דווקא בתאריך ט"ו תשרי משום שבתאריך זה חזרו ענני הכבוד לשכון על העם. לאחר חטא העגל פסקו ענני הכבוד ולא חזרו עד שמשה שב וירד מהר סיני ביום הכיפורים והשכינה חזרה לשרות במחנה. כך שלשיטתו בחג הסוכות אנו חוגגים את חזרתו של הקב"ה אלינו.
מצוות ומנהגי החג[עריכה]
חג הסוכות משופע במצוות רבות. את הפסוק: "שובע שמחות את פניך"[5], דרשו חז"ל: אל תקרי שובע אלא שבע - אלו שבע המצוות, שהתורה ציוותה עלינו בחג הסוכות: א. סוכה; ב-ה. אתרוג, לולב, הדס וערבה (ארבעת המינים); ו. שלמי חגיגה; ז. שלמי שמחה.
לאחר תפילת שחרית אומרים את ה"הלל". במשך כל ימי חג הסוכות אומרים "הלל שלם", ללא דילוג (שלא כבראש חודש שבו מדלגים על שני קטעים בהלל).
בכל ימי חג הסוכות, למעט יום השבת, בשעת אמירת ההלל אוחזים את ארבעת המינים ומנענעים אותם ב"הודו לה' כי טוב...", וב"אנא ה' הושיעה נא". ראה ערך: נטילת לולב.
בשבת של חג הסוכות נוהגים בני העדה האשכנזית לקרוא בבית הכנסת לפני קריאת התורה את מגילת קהלת.
הושענות[עריכה]
בכל יום מימי חג הסוכות נאמרות בקשות מיוחדות הנקראות "הושענות". שם זה נובע מהמלים "הושע נא" שעליהן חוזרים בנוסח אמירת ההושענות, ומבקשים בהן מה' שיושיענו.
על אף שאנו גורסים בתפילה אני והו הושיעה נא, בירושלמי גורסים והוא ומסבירים שהדבר מוסב על הפסוק "והוא אסור באזיקים" ירמיהו מ א. הריטב"א מסביר שלפירושם "אני"- הכוונה לעם ישראל הנמצאים בצרה עמם שרוי גם הקב"ה כביכול כאשר הוא אסור עמם באזיקים. ממילא אנו מבקשים מה' שיוציא אותנו וגם אותו (שאסור עמנו) מצרותינו. רש"י [6] הסביר בפירוש הביטוי "אני והו" שמדובר בשתי צירופים שהם חלק משמותיו של הקב"ה. הצירוף הראשון הוא אני ואילו הצירוף האצמעי (מתוך ה72) הוא והו. תוספות הקשה על רש"י מדוע אנו אומרים דווקא צירופים אלו מתוך כלל ה72 ותירצו כעין הירושלמי לעיל משום שהם כלולים בשתי הפסוקים- "ואני בתוך הגולה" ו"הוא אסור באזיקים".
יש שנוהגים לומר את ה"הושענות" בסוף תפילת שחרית, מיד אחרי ה"הלל", ויש שנוהגים לאומרם רק אחרי תפילת מוסף.
בעת אמירת ההושענות מוציאים ספר תורה לבימת בית הכנסת. כל מי שיש לו ארבעה מינים, אוחזם בידיו ומקיף בהם יחד עם הציבור את הבימה. הקפה זו היא זכר למקדש. בבית המקדש היו מקיפים בימי חג הסוכות את המזבח.
האשכנזים נוהגים לומר הושענות אף בשבת חול המועד. בשבת זו ההושענות מתחילות במילים "אום נצורה כבבת". אמנם מנהג הספרדים שלא לומר הושענות בשבת חוה"מ.
מצוות ומנהגי חול המועד[עריכה]
מצוה לשמוח בימי חול המועד, ולכבד אותם בבגדים נאים ונקיים, בסעודות ועוד.
יש להיזהר שלא להקל בעשיית מלאכה בחול המועד, יותר ממה שמותר על פי ההלכה. חז"ל הדגישו מאוד את חומרתו של איסור עשיית מלאכה בחול המועד. במסכת אבות קובע רבי אלעזר המודעי, כי "המבזה את המועדות, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים - אין לו חלק לעולם הבא". דברי רבי אלעזר כוונו למי שמבזה את חולו של מועד, ונוהג בימים אלו כבימי חול רגילים.
ארבעת המינים[עריכה]
- ערך מורחב - ארבעת המינים
ארבעת המינים הם ארבעה מיני צומח שיש מצווה לטלם ולנענעם בחג הסוכות. התורה מצווה לקחת "פרי עץ הדר וכפת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל"[7] ולמדו חכמים שכוונת התורה היא לאתרוג, לולב, הדס וערבה. מהתורה, חיוב נטילת ארבעת המינים הוא רק ביום טוב הראשון של חג הסוכות, כאשר רק במקדש נטלו את המינים למשך כל החג, וחכמים הרחיבו את המצווה לכל שבעת ימי החג גם מחוץ למקדש.
לוקחים אתרוג אחד, לולב אחד, 3 הדסים ו-2 ערבות. יש שמוסיפים לעטר את ארבעת המינים בהדסים נוספים (מנהג התימנים וחב"ד). אוגדים את המינים יחד (חוץ מהאתרוג). אוחזים את אגודת הלולב ביד שמאל ואת האתרוג כשהוא הפוך (העוקץ למעלה והפיטם למטה) ביד ימין ומברכים: "בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על נטילת לולב". הופכים את האתרוג, מצמידים ללולב ומנענעים. נהגו לנענע 3 פעמים לכל רוח ולמעלה ולמטה.
את מקור המצווה אפשר לראות מפסוק זה:
|
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם--שִׁבְעַת יָמִים |
|
| – ויקרא, כ"ג, מ'. | ||
.
הרמב"ם במורה נבוכים(דרוש מקור) כותב שעניין ארבעת המינים הוא זכר לשמחה של עם ישראל שיצאו מהמדבר השומם אל ארץ ישראל שבה אילנות ונהרות.
את ארבעת המינים מנענעים כל ימות הסוכות חוץ מימי שבת שבסוכות.
משירי החג[עריכה]
הפיוט הנפוץ לחג הסוכות הוא הפיוט "סכה ולולב לעם סגולה"; הפיוט נתפשט בעיקר בקרב יוצאי ארצות ספרד וארצות המערב. פיוטים נוספים - "ושמחת בחגך, והיית אך שמח".
האושפיזין[עריכה]
בסוכות מגיעים לסוכה של כל אחד מעם ישראל: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרן ודוד והם נקראים ה"אושפיזין".
כל יום בסוכות מגיע מישהו אחד משבעתם.
ביום הראשון אברהם אבינו וביום השני יצחק אבינו וביום השלישי יעקב אבינו וביום הרביעי יוסף וביום החמישי משה וביום השישי אהרן וביום השביעי והאחרון דוד המלך.
סדר החג[עריכה]
חג הסוכות בארץ ישראל הוא 7 ימים ובחו"ל חוגגים גם 7 ימים.
ארץ ישראל[עריכה]
- היום הראשון - ביום הראשון של סוכות אסור לעשות כל מלאכה.
- חול המועד של סוכות - הימים שבין יום טוב ראשון ליום טוב אחרון של חג הסוכות, ואפשר לעשות מלאכות, אולם יש מלאכות שאסור לעשות אותם בחול המועד.
- הושענא רבה - הושענא רבה הוא היום השביעי והאחרון בסוכות.
- שמחת תורה - היום שלאחר סוכות. בשמחת תורה עושים סיום לכל התורה.
חו"ל[עריכה]
- יום ראשון - אסור לעשות כל מלאכה.
- יום שני - אסור לעשות כל מלאכה.
- חול המועד של סוכות - הימים שבין שני ימי החג הראשונים לשני ימי החג האחרונים ואפשר לעשות מלאכות, אולם יש מלאכות שאסור לעשות אותם בחול המועד.
- הושענא רבה - הושענא רבה הוא היום השביעי והאחרון בסוכות.
- שמיני עצרת, שמחת תורה - בחו"ל אחרי הושענא רבה יש את שמיני עצרת ולאחר כך שמחת תורה וגם בשמיני עצרת אסור לעשות כל מלאכה. בשמחת תורה עושים סיום לכל התורה. בשמיני עצרת בחו"ל מתחילים להגיד בברכת השנים שבשמונה עשרה "משיב הרוח ומוריד הגשם".
שמיני עצרת, שמחת תורה[עריכה]
- ערכים מורחבים - שמיני עצרת, שמחת תורה
המקור לשמיני עצרת הוא מהתורה[8] שכתוב: "ביום השמיני עצרת תהיה לכם, כל מלאכת עבודה לא תעשו" וכמהו כן כתוב[9]: "ביום השמיני מקרא קדש יהיה לכם והקרבתם אשה לה', עצרת היא, כל מלאכת עבודה לא תעשו".
כמהו כן בשמיני עצרת מתחילים להגיד בתפילה "משיב הרוח ומוריד הגשם" בברכת השנים[10].
שמיני עצרת ושמחת תורה אולם הם חגים נפרדים מסוכות אבל הם גם חלק מסוכות כחלק משלושת הרגלים.
סיום התורה[עריכה]
בשמחת תורה מסיימים את התורה ובה קוראים את הפרשה האחרונה, וזאת הברכה ומזה מבינים למה קוראים לשמחת תורה בשם "שמחת תורה" כי שמחים ביום זה שסיימנו את כל התורה.
הקפות[עריכה]
בשמחת תורה (ובחו"ל גם בשמיני עצרת) עושים "הקפות", כלומר מקיפים את הבית הכנסת אם הספר תורה.
סוכה[עריכה]
מצווה לשבת בסוכה, מקורו של המצווה הוא מספר ויקרא[11] ושם כתוב ששבוע ימים (מט"ו בתשרי עד כ"א בתשרי) צריך לשבת בסוכה וכל אחת בסוכתו וזאת בשביל שידעו הדורות הבאים שהשם הושיב את עם ישראל בסוכות.
ביום הראשון של סוכות כשמקדש יברך "על ישיבה בסוכה" ו"שהחינו".
זמן בניית הסוכה[עריכה]
רבי יעקב מולין והרמ"א אומרים ש"המדקדקים מתחילים מיד במוצאי יום כיפור בעשיית הסוכה"[12].
גובה הסוכה[עריכה]
ראה: פרשני על מסכת סוכה
במשנה מסכת סוכה[13] כתוב שסוכה שהיא גבוהה מעשרים אמה היא פסולה ורבי יהודה אומר שסוכה כזאת כשרה.
בבית המקדש[עריכה]
שמחת בית השואבה[עריכה]
בבית המקדש היו נהוג לעשות כל שנה בכל לילות חול המועד סוכות "שמחת בית השואבה" לרגל שאיבת המים ממעיין השילוח וניסוכם על גבי המזבח.
במסכת סוכה כתוב שמרוב שהיה שמח בשמחת בית השואבה: "מי שלא ראה שמחה כזאת (שמחת בית השואבה) לא ראה שמחה כזאת מימו".
ניסוך המים[עריכה]
בזמן שבית המקדש היה קיים, כל יום בסוכות היו לוקחים מים מהשילוח ובזמן הקרבת קרבן התמיד של השחר היה יציקת מים על גבי המזבח וזה נקרא "ניסוך מים".
בגמרא[14] מובא כי רבי עקיבא דרש מצוה זו ממה שנאמר בפרשת קרבנות החג, ביום השישי[15]: "ונסכיה" ודרש כי בשני ניסוכים הכתוב מדבר, אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין. רבי יהודה בן בתירא אף מוסיף רמז לדבר זה מכך שישנו ייתור בפסוקים נוספים בפרשייה זו היוצרים את המילה מים. ביום השני נאמר "ונסכיהם" (מ"ם יתירה), בשישי "ונסכיה" (יו"ד יתירה, שכן בכל שאר הימים נאמר "ונסכה"), ובשביעי - "כמשפטם" (מ"ם יתירה, שכן בכל שאר הימים נאמר כ"משפט").
הערבה במקדש[עריכה]
- ערך מורחב - מצות ערבה במקדש
חוץ ממצוות נטילת הלולב שאותה עושים אם ארבעת המינים היה בבית המקדש הראשון והשני עוד מצווה שהייתה משתמשים אם ערבה.
במשנה[16] כתוב איך היו מקיימים מצווה זאת: היו הולכים לעיר בשם "מוצא" ומשם היו מביאים ערבות והיו באים וזוקפים אותם (הערבות) על הצדדים של המזבח ו"ראשיהם כפופים על גבי המזבח. תקעו והריעו ותקעו.". בכל יום (מימי חול המועד סוכות) היו מקיפים את המזבח פעם אחת ואומרים: "אנא ה', הושיעה נא"[17], "אנא ה', הושיעה נא" ורבי יהודה אומר שאומרים: "אני והוא הושיעה נא, אני והוא הושיעה נא" וכל יום מקיפים שבע פעמיים את המזבח.
הקהל[עריכה]
לשנה שלאחר שנת השמיטה קוראים שנת "הקהל" והיא השנה שמתחילה את השמיטה הבאה.
ביום השני של סוכות בשנת הקהל היו כל העם מגעים לשמוע את המלך קורא את הפרשיות האחרונות בתורה.
מקור למצווה זה הוא מספר דברים[18]: "ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים במעד שנת השמטה בחג הסכות: בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלקיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם: הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת: ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ה' אלקיכם כל הימים אשר אתם חיים על האדמה אשר אתם עברים את הירדן שמה לרשתה".
קורבנות המוספים[עריכה]
בזמן שבבית המקדש היה קיים כל אחד מישראל היה מביא קרבן מוסף, וכתוב בפרשת פנחס[19] במפורט איך צריך להיראות קרבן המוסף של סוכות.
ביום הראשון מביאים 13 פרים, ארבע עשר כבשים ושני אילים וכל יום היה פוחת מספר הפרים.
חז"ל אמרו שהיו סך הכל מביאים בסוכות 70 פרים ושבעים הפרים ו70 הפרים אם כנגד שבעים אומות העולם.
עלייה לרגל[עריכה]
- ערכים מורחבים - שלושת הרגלים, עלייה לרגל
בזמן שבית המקדש היה קיים היו בפסח, שבועות וסוכות עולים לבית המקדש.
פסח שבועות וסוכות נקראים בשם "שלושת הרגלים" על זה שהם שלושת הזמנים שבהם עם ישראל היה עולה לבית המקדש וחלקם ב"רגלים".
בתלמוד הירושלמי[20] כתוב שהמצווה לעלות לבית המקדש היא לא רק להיכנס להר הבית אלה גם להיכנס לעזרה.
ראה גם[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
 |
הערך נמצא בשלבי עריכה כדי למנוע התנגשויות עריכה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. שימו לב! אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחתו של הכותב. התבנית הונחה ע"י ספרא (לכתיבת הודעה) (עריכותי באתר) 08:11, 17 במרץ 2021 (IST) |
| חג הסוכות | ||
|---|---|---|
|
הערות שוליים
- ↑ דברים, ט"ז, י"ג
- ↑ שמות, כ"ג, ט"ז
- ↑ תהילים, פרקים ק"כ - קל"ד.
- ↑ בפירושו לשיר השירים,א, ה.
- ↑ תהלים, טז
- ↑ סוכה מה א
- ↑ ויקרא, כ"ג, מ'.
- ↑ במדבר כ"ט, ל"ה
- ↑ ויקרא כ"ג, ל"ו
- ↑ שעל הגשמים
- ↑ ויקרא, כ"ג, מ"ב - מ"ג.
- ↑ ע"פ השולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרכד, סעיף ה'.
- ↑ משנה, סוכה, א, א
- ↑ תענית, ב', ב'
- ↑ במדבר כ"ט, ל"א
- ↑ סוכה, ד', ה'
- ↑ תהילים, קי"ח, כ"ה
- ↑ דברים, ל"א, י"ב
- ↑ במדבר, כ"ט, י"ב-ל"ד
- ↑ חגיגה, פ"א, ה"א.