סומא

הגדרה

עיוור פטור מהמצוות לדעת רבי יהודה (הסוגיות בבבא קמא פז. ובקידושין לא.).

לדוגמא, פטור מקריאת שמע (דן בזה תוס' בבא קמא פז. ד"ה וכן).

החולקים על דין זה הם חכמים (בבא קמא פז.), והלכה כמותם (מנחת חינוך ב-כה ושער הציון נג-מא, והביאו שיש פוסקים שכן פסקו כרבי יהודה).

מקור וטעם

מקורו מהפסוק (דברים ו-א) "וזאת המצווה החוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלקיכם ללמד אתכם" - כל שישנו במשפטים ישנו במצוות וחוקים, וכל שאינו במשפטים אינו במצוות וחוקים (וסומא אינו במשפטים, דהיינו בדינים, משום שהוקשו למיתת בית דין, ואינו במיתת בית דין כי נלמדת בגזירה שווה מחייבי גלויות, ואינו בגלות שנאמר (במדבר לה-כג) "בלא ראות" - פרט לסומא) (בבא קמא פו:).

בטעמו יש לחקור האם התורה לא ציוותה אותו כלל במצוות, או שהוא מצווה אלא שפטור משום שקשה לו לקיימן.

ונפק"מ לשבע מצוות בני נח, שהמנחת חינוך (ב-כה) סובר שסומא חייב בהן, בק"ו מבן נח (והקונטרסי שיעורים בבא מציעא יב-ו כתב שפטור גם משבע המצוות, והסביר ששבע מצוות בני נח אינן אותן המצוות שנצטוו בהן ישראל, אלא מצוות נפרדות. למשל, איסור גניבה בישראל נלמד מ"לא תגנובו", ובגוי נלמד מ"מעץ הגן" (שם אות ד)). אך הק"ו הזה שייך רק אם פטור סומא משאר המצוות הוא משום שהתורה לא ציוותה אותו כלל, אך אם פטורו הוא משום שקשה לו לקיימן - לא שייך הק"ו, שהרי לבן נח אין את הקושי לקיימן.

במהותו חידש הקונטרסי שיעורים שכיוון שהוא גדול ובר דעת נקרא בר חיוב, אלא שהתורה פטרתו (פטור חיובי) (קידושין יב ד"ה וסברא. לעומת קטן שכיוון שאין לו דעת אינו בר חיוב, שהתורה לא חייבתו כלל (פטור שלילי, ולא שפטרתו כסומא)^[1] ).

בדינו נחלקו המפרשים האם רק מדאורייתא פטור, אך מדרבנן כן מחויב בכל המצוות כדי שלא יהיה כגוי, או שפטור אפילו מדרבנן (מנחת חינוך ב-כה. ותוס' בבא קמא פז. (ד"ה וכן) כתבו שמחויב מדרבנן).

בדינים שונים ==בדינים שונים== בדינים שונים במצוות לא תעשה נחלקו המפרשים האם חייב (מנחת חינוך ב-כה הביא את המחלוקת. שו"ת רעק"א מהדורא תנינא קנג ד"ה אמנם: חייב בלא תעשה. רעק"א על שו"ע יו"ד א-ט: חייב בלא תעשה, ואפילו בלאו הבא מכלל עשה, כגון איסור מצרי). בדינים שונים

ראה גם

• אשה במצוות

• עבד כנעני במצוות

• קטן

הערות שוליים