עבודת המולך: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור)
 
(גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת)
שורה 7: שורה 7:




הנותן מזרעו לעבודת המולך ברצון ובזדון - חייב כרת, ואם היו עדים והייתה התראה - חייב סקילה, שנאמר {{מקור|(ויקרא כ, ב)}}: "איש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בישראל אשר יתן מזרעו למולך, מות יומת, עם הארץ ירגמוהו באבן".
הנותן מזרעו לעבודת המולך ברצון ובזדון - חייב כרת, ואם היו עדים והייתה התראה - חייב סקילה, שנאמר {{מקור|ויקרא כ, ב|כן}}: "איש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בישראל אשר יתן מזרעו למולך, מות יומת, עם הארץ ירגמוהו באבן".





גרסה אחרונה מ־13:52, 5 בספטמבר 2012

העברת ילדים באש לשם עבודה זרה הנקראת: "מולך".


דרך עבודת המולך היתה, שהאב לוקח את בנו ומוסרו לכמרים; וכשקבלוהו הכמרים היו מדליקים אש גדולה, ומחזירים את הבן לאביו שיעבירהו באש לפניהם, והאב לוקחו ומעבירו בתוך השלהבת מצד זה לצד זה; ולא שהיה הבן נשרף, אלא מועבר מהר דרך האש; ויש אומרים, שהאב העבירו בין שתי מדורות אש. לדעה אחרת, העברת הבן באש, לא נעשתה על ידי האב, כי אם על ידי הכמרים.


הנותן מזרעו לעבודת המולך ברצון ובזדון - חייב כרת, ואם היו עדים והייתה התראה - חייב סקילה, שנאמר (ויקרא כ, ב): "איש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בישראל אשר יתן מזרעו למולך, מות יומת, עם הארץ ירגמוהו באבן".