פסולי עדות: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (הוספת קטגוריה בתבנית מקור) |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''אנשים שפסולים להעיד''' {{מקור| | '''אנשים שפסולים להעיד''' {{מקור|הסוגיות בסנהדרין פרק ב|כן}}'''.''' | ||
'''לדוגמא''', בעל דין, קרוב, שונא. | '''לדוגמא''', בעל דין, קרוב, שונא. | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''בטעם''' הפסול, דנו בכל אחד מפסולי העדות האם הוא משום חשש משקר או רק גזירת הכתוב (פסול הגוף). ונפק"מ אם דנו בדיעבד והוציאו ממון על פיו: אם הוא חשש משקר - הממון גזל ביד המוציא, אך אם הוא רק גזירת הכתוב - אין הממון גזל ביד המוציא, אלא רק יש איסור על בית דין לדונם {{מקור| | '''בטעם''' הפסול, דנו בכל אחד מפסולי העדות האם הוא משום חשש משקר או רק גזירת הכתוב (פסול הגוף). ונפק"מ אם דנו בדיעבד והוציאו ממון על פיו: אם הוא חשש משקר - הממון גזל ביד המוציא, אך אם הוא רק גזירת הכתוב - אין הממון גזל ביד המוציא, אלא רק יש איסור על בית דין לדונם {{מקור|קובץ הערות כז-ט|כן}}. | ||
'''בסעיף הבא''' נפרט את כל הפסולים, ונדון בכל אחד מהם האם הוא מחשש משקר או גזירת הכתוב: | '''בסעיף הבא''' נפרט את כל הפסולים, ונדון בכל אחד מהם האם הוא מחשש משקר או גזירת הכתוב: | ||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
'''בעל דין''' - גזירת הכתוב. | '''בעל דין''' - גזירת הכתוב. | ||
'''קרוב''' - גזירת הכתוב {{מקור| | '''קרוב''' - גזירת הכתוב {{מקור|בבלי:בבא בתרא קנט.|כן}}. ובגדר גזירת הכתוב הזו חקר הצפנת פענח האם נחשב כאילו ודאי שהוא משקר, או שהוא פסול בפני עצמו {{מקור|כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה קרובים לעדות|כן}}.'''דיינים שקרובים לעדים''' - פסולים מדין עדות שאי אתה יכול להזימה, שהדיינים לא יוכלו להענישם אם יזימום {{מקור|(רא"ש בבא בתרא פ"ח סי' ב (קיג:) מביא ירושלמי בפרק שבועת העדות, סמ"ע חו"מ לג-כו, נתיבות המשפט לג-טז. אמנם תוס' כתובות כא: (ד"ה הנח) כתב שהם כשרים)}}. | ||
'''נוגע''' - חקרו האם הוא חשש משקר או מדין קרוב {{מקור| | '''נוגע''' - חקרו האם הוא חשש משקר או מדין קרוב {{מקור|קצוה"ח לד-ד בתחילתו הביא מהר"י בן לב ח"א יט שהסתפק בזה|כן}}<ref>ע"ע [[נוגע]] שהבאנו עוד פרטי צדדים בזה, וכן דנו במהות הפסול, ובדין קרוב של נוגע.</ref>. | ||
'''רשע סתם''' (דאינו חמס) - דהיינו שעבר עבירה שיש בה מלקות או מיתת בית דין {{מקור| | '''רשע סתם''' (דאינו חמס) - דהיינו שעבר עבירה שיש בה מלקות או מיתת בית דין {{מקור|חו"מ לד-ב|כן}} - הוא רק גזירת הכתוב מהפסוק "אל תשת רשע עד", אך אין בו חשש משקר {{מקור|מנחת חינוך לז-ד [ו] ד"ה ועיין סנהדרין, קצוה"ח מו-יז|כן}}<ref>בפרטי דינו הארכנו בערך [[רשע]].</ref>. | ||
'''רשע דחמס''' (כגון גזלן) - בפשטות הוא משום חשש משקר {{מקור| | '''רשע דחמס''' (כגון גזלן) - בפשטות הוא משום חשש משקר {{מקור|קצוה"ח מו-יז, קובץ שיעורים בבא בתרא תקעט|כן}}, ויש שכתבו שיש בו גם גזירת הכתוב {{מקור|(גרנ"ט קמד ד"ה והנראה (לעניין עדות, אך לשבועה רק משום חשש משקר), וכן הסתפק בזה קובץ שיעורים בבא בתרא תקפא)}}<ref>בפרטי דינו הארכנו בערך [[רשע]].</ref>. | ||
'''מומר לתאבון''', דהיינו קבוע לעבור עבירות (רבא מכשיר, ואביי פוסל והלכה כמותו {{מקור| | '''מומר לתאבון''', דהיינו קבוע לעבור עבירות (רבא מכשיר, ואביי פוסל והלכה כמותו {{מקור|בבלי:סנהדרין כז.|כן}}) - חקרו האם גזירת הכתוב "והיה אם בין הכות הרשע" מגלה שהוא חשוד לשקר, או שפסול אע"פ שאינו חשוד {{מקור|ברכת אברהם סנהדרין כז. סימן "מומר אוכל נבילות" א ד"ה ומיהו|כן}}. | ||
'''עדות שאי אתה יוכל להזימה''' - חקרו האם פסולה משום חשש משקר, שהעדים לא מפחדים לשקר, או מגזירת הכתוב {{מקור| | '''עדות שאי אתה יוכל להזימה''' - חקרו האם פסולה משום חשש משקר, שהעדים לא מפחדים לשקר, או מגזירת הכתוב {{מקור|אור גדול דף קפד טור ב ודף קפו טור ג, עדות ביעקב ח|כן}}. | ||
'''עד שהוזם''' - דן בזה הקובץ שיעורים {{מקור| | '''עד שהוזם''' - דן בזה הקובץ שיעורים {{מקור|בבא קמא נ|כן}} האם הוא גזירת הכתוב (כקרוב) או חשש משקר (כגזלן). וכתב המנחת חינוך {{מקור|לז-ד [ו] ד"ה הכלל|כן}} שאינו רשע דחמס אלא רשע סתם. | ||
'''גוי''' - פסול לעדות מדאורייתא. ונחלקו הראשונים האם הוא מטעם שאינו אחיך (ולא עדיף מעבד) {{מקור|(הגהות אשר"י גיטין פרק א סימן י (י:))}}, או משום שהוא גזלן {{מקור| | '''גוי''' - פסול לעדות מדאורייתא. ונחלקו הראשונים האם הוא מטעם שאינו אחיך (ולא עדיף מעבד) {{מקור|(הגהות אשר"י גיטין פרק א סימן י (י:))}}, או משום שהוא גזלן {{מקור|ספר החוכמה, הובא בהגהות אשר"י שם, במרדכי גיטין שכד ובקצוה"ח סח-א. והקצוה"ח שם כתב שכך גם דעת רש"י|כן}}. ונפק"מ לגוי שאנו יודעים שהוא נאמן - האם גם הוא פסול כי אינו אחיך, או שעליו אין חשש גזלן וכשר. | ||
'''אשה''' אינה יכולה להעיד. וכתב הרוגאצ'ובר שאין בה פסול, אלא שצריך להיות דווקא איש, ולכן אנדרוגינוס כשר {{מקור| | '''אשה''' אינה יכולה להעיד. וכתב הרוגאצ'ובר שאין בה פסול, אלא שצריך להיות דווקא איש, ולכן אנדרוגינוס כשר {{מקור|מפענח צפונות ו-מ|כן}}. עוד כתבו שהיא אינה עדות כלל, ולא רק עדות פסולה {{מקור|עיון בלומדות טו|כן}}. (ובמקומות שבהם אשה כן נאמנת, דן הגר"ח {{מקור|סטנסיל סימן צה|כן}} האם היא נחשבת עדות או רק נאמנות). | ||
'''קטן''' - פסול להעיד {{מקור| | '''קטן''' - פסול להעיד {{מקור|בבלי:בבא בתרא קנה:|כן}}. ויש בזה שלושה טעמים {{מקור|קובץ שיעורים בבא בתרא תקסו|כן}}: | ||
@ "ועמדו שני האנשים" - ולא קטנים {{מקור| | @ "ועמדו שני האנשים" - ולא קטנים {{מקור|גמרא שם|כן}}. | ||
@ עדות שאי אתה יכול להזימה, שהרי לא נוכל להעניש את הקטן אם נזים אותו {{מקור| | @ עדות שאי אתה יכול להזימה, שהרי לא נוכל להעניש את הקטן אם נזים אותו {{מקור|רש"י|כן}}. | ||
@ חשש משקר, שאין סומכים עליו לברר את הדבר {{מקור| | @ חשש משקר, שאין סומכים עליו לברר את הדבר {{מקור|דעת הקובץ שיעורים עצמו שם, ודן שם מדוע צריך גם את הפסוק שהגמרא הביאה|כן}}. | ||
'''אילם''' - תלוי בדין מפיהם ולא מפי כתבם, שדין זה מחולק לארבעה מקרים: | '''אילם''' - תלוי בדין מפיהם ולא מפי כתבם, שדין זה מחולק לארבעה מקרים: | ||
| שורה 41: | שורה 41: | ||
@ אדם שיכול לדבר וכותב שטר. | @ אדם שיכול לדבר וכותב שטר. | ||
ונחלקו הראשונים בדין "מפיהם ולא מפי כתבם": לר"ת אין חילוק בין כותב עדות לבין כותב שטר - אילם תמיד פסול, ומי שיכול לדבר תמיד כשר. ולשו"ע ושאר פוסקים אין חילוק בין אילם למי שיכול לדבר - כתיבת עדות תמיד פסולה, וכתיבת שטר תמיד כשרה {{מקור| | ונחלקו הראשונים בדין "מפיהם ולא מפי כתבם": לר"ת אין חילוק בין כותב עדות לבין כותב שטר - אילם תמיד פסול, ומי שיכול לדבר תמיד כשר. ולשו"ע ושאר פוסקים אין חילוק בין אילם למי שיכול לדבר - כתיבת עדות תמיד פסולה, וכתיבת שטר תמיד כשרה {{מקור|דן בזה הקצוה"ח מו-יט בתחילתו|כן}}<ref>פירטנו את שיטות הראשונים השונות בפירוש "מפיהם ולא מפי כתבם" בערך [[מפיהם ולא מפי כתבם#פרטי_הדין]] ד"ה בפירוש הדין.</ref>. | ||
'''שונא''' - נחלקו המפרשים האם פסולו מדאורייתא או מדרבנן, ונפק"מ אם העיד בדיעבד: אם מדרבנן - כשר בדיעבד, ואם מדאורייתא - פסול גם בזה {{מקור| | '''שונא''' - נחלקו המפרשים האם פסולו מדאורייתא או מדרבנן, ונפק"מ אם העיד בדיעבד: אם מדרבנן - כשר בדיעבד, ואם מדאורייתא - פסול גם בזה {{מקור|מהרנא"ח נג, הובא בגליוני הש"ס גיטין ג:|כן}}. | ||
'''[[נוגע]]''' - ע"ע. | '''[[נוגע]]''' - ע"ע. | ||
גרסה מ־10:25, 5 בספטמבר 2012
|
|
==הגדרה== אנשים שפסולים להעיד (הסוגיות בסנהדרין פרק ב).
לדוגמא, בעל דין, קרוב, שונא.
מקור וטעם
בטעם הפסול, דנו בכל אחד מפסולי העדות האם הוא משום חשש משקר או רק גזירת הכתוב (פסול הגוף). ונפק"מ אם דנו בדיעבד והוציאו ממון על פיו: אם הוא חשש משקר - הממון גזל ביד המוציא, אך אם הוא רק גזירת הכתוב - אין הממון גזל ביד המוציא, אלא רק יש איסור על בית דין לדונם (קובץ הערות כז-ט).
בסעיף הבא נפרט את כל הפסולים, ונדון בכל אחד מהם האם הוא מחשש משקר או גזירת הכתוב:
פסולים שונים
בעל דין - גזירת הכתוב.
קרוב - גזירת הכתוב (בבא בתרא קנט.). ובגדר גזירת הכתוב הזו חקר הצפנת פענח האם נחשב כאילו ודאי שהוא משקר, או שהוא פסול בפני עצמו (כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה קרובים לעדות).דיינים שקרובים לעדים - פסולים מדין עדות שאי אתה יכול להזימה, שהדיינים לא יוכלו להענישם אם יזימום (רא"ש בבא בתרא פ"ח סי' ב (קיג:) מביא ירושלמי בפרק שבועת העדות, סמ"ע חו"מ לג-כו, נתיבות המשפט לג-טז. אמנם תוס' כתובות כא: (ד"ה הנח) כתב שהם כשרים).
נוגע - חקרו האם הוא חשש משקר או מדין קרוב (קצוה"ח לד-ד בתחילתו הביא מהר"י בן לב ח"א יט שהסתפק בזה)[1].
רשע סתם (דאינו חמס) - דהיינו שעבר עבירה שיש בה מלקות או מיתת בית דין (חו"מ לד-ב) - הוא רק גזירת הכתוב מהפסוק "אל תשת רשע עד", אך אין בו חשש משקר (מנחת חינוך לז-ד [ו] ד"ה ועיין סנהדרין, קצוה"ח מו-יז)[2].
רשע דחמס (כגון גזלן) - בפשטות הוא משום חשש משקר (קצוה"ח מו-יז, קובץ שיעורים בבא בתרא תקעט), ויש שכתבו שיש בו גם גזירת הכתוב (גרנ"ט קמד ד"ה והנראה (לעניין עדות, אך לשבועה רק משום חשש משקר), וכן הסתפק בזה קובץ שיעורים בבא בתרא תקפא)[3].
מומר לתאבון, דהיינו קבוע לעבור עבירות (רבא מכשיר, ואביי פוסל והלכה כמותו (סנהדרין כז.)) - חקרו האם גזירת הכתוב "והיה אם בין הכות הרשע" מגלה שהוא חשוד לשקר, או שפסול אע"פ שאינו חשוד (ברכת אברהם סנהדרין כז. סימן "מומר אוכל נבילות" א ד"ה ומיהו).
עדות שאי אתה יוכל להזימה - חקרו האם פסולה משום חשש משקר, שהעדים לא מפחדים לשקר, או מגזירת הכתוב (אור גדול דף קפד טור ב ודף קפו טור ג, עדות ביעקב ח).
עד שהוזם - דן בזה הקובץ שיעורים (בבא קמא נ) האם הוא גזירת הכתוב (כקרוב) או חשש משקר (כגזלן). וכתב המנחת חינוך (לז-ד [ו] ד"ה הכלל) שאינו רשע דחמס אלא רשע סתם.
גוי - פסול לעדות מדאורייתא. ונחלקו הראשונים האם הוא מטעם שאינו אחיך (ולא עדיף מעבד) (הגהות אשר"י גיטין פרק א סימן י (י:)), או משום שהוא גזלן (ספר החוכמה, הובא בהגהות אשר"י שם, במרדכי גיטין שכד ובקצוה"ח סח-א. והקצוה"ח שם כתב שכך גם דעת רש"י). ונפק"מ לגוי שאנו יודעים שהוא נאמן - האם גם הוא פסול כי אינו אחיך, או שעליו אין חשש גזלן וכשר.
אשה אינה יכולה להעיד. וכתב הרוגאצ'ובר שאין בה פסול, אלא שצריך להיות דווקא איש, ולכן אנדרוגינוס כשר (מפענח צפונות ו-מ). עוד כתבו שהיא אינה עדות כלל, ולא רק עדות פסולה (עיון בלומדות טו). (ובמקומות שבהם אשה כן נאמנת, דן הגר"ח (סטנסיל סימן צה) האם היא נחשבת עדות או רק נאמנות).
קטן - פסול להעיד (בבא בתרא קנה:). ויש בזה שלושה טעמים (קובץ שיעורים בבא בתרא תקסו):
- "ועמדו שני האנשים" - ולא קטנים (גמרא שם).
- עדות שאי אתה יכול להזימה, שהרי לא נוכל להעניש את הקטן אם נזים אותו (רש"י).
- חשש משקר, שאין סומכים עליו לברר את הדבר (דעת הקובץ שיעורים עצמו שם, ודן שם מדוע צריך גם את הפסוק שהגמרא הביאה).
אילם - תלוי בדין מפיהם ולא מפי כתבם, שדין זה מחולק לארבעה מקרים:
- אילם שכותב עדות.
- אילם שכותב שטר.
- אדם שיכול לדבר וכותב עדות.
- אדם שיכול לדבר וכותב שטר.
ונחלקו הראשונים בדין "מפיהם ולא מפי כתבם": לר"ת אין חילוק בין כותב עדות לבין כותב שטר - אילם תמיד פסול, ומי שיכול לדבר תמיד כשר. ולשו"ע ושאר פוסקים אין חילוק בין אילם למי שיכול לדבר - כתיבת עדות תמיד פסולה, וכתיבת שטר תמיד כשרה (דן בזה הקצוה"ח מו-יט בתחילתו)[4].
שונא - נחלקו המפרשים האם פסולו מדאורייתא או מדרבנן, ונפק"מ אם העיד בדיעבד: אם מדרבנן - כשר בדיעבד, ואם מדאורייתא - פסול גם בזה (מהרנא"ח נג, הובא בגליוני הש"ס גיטין ג:).
נוגע - ע"ע.
רשע בעדות - ע"ע.
עדות שאי אתה יכול להזימה - ע"ע.
ראה גם