פרעה

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פרעה הוא שמם של מלכי מצרים בתקופת המקרא, כאשר כל מלך מצרים מקבל, עם עליתו למלוכה, את הכינוי פרעה.

פרעה בימי אברהם[עריכה]

פרעה הזה, הראשון שנזכר בתנ"ך, מוזכר רק בסיפור אחד, שקרה קצת לאחר שעלה אברהם לארץ - אירוע שהתרחש בשנת 2023 לבריאת העולם; כלומר, שלטונו של פרעה היה בסביבות השנה הזו. הסיפור מופיע בספר בראשית פרק יב.

לאחר שהגיע אברהם אבינו לארץ כנען בפעם הראשונה, פרץ רעב בארץ, ואברהם נאלץ לרדת ביחד עם שרה אשתו לארץ מצרים, בה לא היה רעב. לפני שהגיעו שניהם למצרים, החליט אברהם שיציג אברהם את שרה כאחותו, כיון שידע ששרה היא יפת מראה, וחשש שיהרגו אותו כדי לקחת את אשתו.

החששות התאמתו, והמצרים שראו את שרה סיפרו עליה לפרעה, והיא נלקחה אל ביתו, ובתמורה הוענק לאברהם רכוש רב: כסף, זהב ובהמות. אבל כל בית פרעה נענש בנגעים גדולים, וכשהבין פרעה שזה בגלל לקיחת שרה - על פי הפשט, שרה היתה היחידה בכל בית פרעה שלא התנגעה - הוא השיב אותה לאברהם, וגירש אותם ממצרים.



פרעה בימי יוסף[עריכה]

רקע[עריכה]

על פי הסיפור התנ"כי, פרעה הזה מלך בסביבות השנים 2220-2255 לבריאת העולם. הוא הפרעה המוזכר בספר בראשית, בפרשות וישב, מקץ, ויגש וויחי.

מכירת יוסף[עריכה]

כתוצאה מהמריבות בבית יעקב, שאהב את יוסף יותר מאת כל שאר האחים, מכרו האחים את יוסף לסוחרים שעברו בדותן, וגרמו ליעקב לחשוב שיוסף נהרג בידי חיה. הסוחרים, שירדו למצרים, מכרו את יוסף לשר הטבחים של פרעה - פוטיפר. בבית פוטיפר, רצתה אשת פוטיפר לשכב עם יוסף, שהיה יפה תואר, אך יוסף סירב. לבסוף, ניסתה לתפוס אותו בכוח, אך הוא ברח, והשאיר אצלה את בגדו - מה שסיפק לה הזדמנות להפוך את הסיפור ולומר שהוא רצה לבוא עליה. בעקבות כך, הכניס פוטיפר את יוסף אל בית האסורים.

בבית האסורים, פגש יוסף שניים משרי מצרים - שר המשקים ושר האופים - שפשעו למלך, ונכלאו על ידו. על פי חז"ל, מצא המלך זבוב בכוס יין שהגיש לו שר המשקים, ומשהו קשה בלחם שאפה לו שר האופים, ולכן כלא את שניהם.

לאחר שנה, ראה יוסף ששני השרים נראים עגומים, ושאל אותם לסיבת רוגזם. הם ענו לו ששניהם חלמו חלומות מוזרים, שהטרידו את מנוחתם, ולבקשתו סיפרו לו אותם: שר המשקים חלם שהוא עומד ליד שלושה שריגי ענבים, ורואה שכבר יש בגפן אשכולות - והוא סוחט אותם לתוך כוס ומגיש לפרעה. יוסף פירש, שבעוד שלושה ימים יחזיר אותו פרעה לתפקידו הקודם, והוא ישוב להגיש לפרעה יין - ואף ביקש, ששר המשקים לא ישכח אותו, ויבקש מפרעה לחון אותו, כיון שהוא נמצא בכלא על לא עוול בכפו. אחר כך סיפר גם שר המשקים את חלומו: הוא הולך כשעל ראשו שלושה סלים מלאים בדברי מאפה, והעוף מנקר מהמאפים שבסל העליון. יוסף פירש, שבעוד שלושה ימים יתלה אותו פרעה. לאחר שלושה ימים אכן התקיימו דברי יוסף - פרעה חגג את יום הולדתו, וזכר את שריו הסוררים. את שר המשקים הוא אכן החזיר לתפקידו הקודם, ואת שר האופים תלה - כדברי יוסף, אך שר המשקים שכח את בקשת יוסף, ולא הזכיר אותו לפני פרעה.

חלום פרעה ופתרונו[עריכה]

לאחר שחלפו שנתים, חלם פרעה חלום שהטריד את מנוחתו: הוא עומד על שפת היאור, ורואה שבע פרות שמנות וטובות - ולפתע באות שבע פרות רזות ובולעות אותן. לאחר מכן חוזר הדבר עם שיבולים: צומחות שבע שיבולים יפות ובריאות, אך אז צומחות שבע שיבולים רזות וגרועות ואוכלות את הטובות.

כשהתעורר פרעה, קרא לכל חרטומיו, ודרש שיפתרו את החלום, אך הם לא הצליחו: על פי המדרש, הם פתרו פתרונות שונים, אך הם לא התיישבו על לב פרעה: "שבע פרות הטובות - שבע בנות אתה מוליד, שבע פרות הרעות - שבע בנות אתה קובר"; וכן אמרו: "שבע שבלים הטובות - שבע מלכיות אתה מכבש, שבע שבלים הרעות - שבע אפרכיות [מדינות] מורדות בך". כשנכנס לשם שר המשקים, הזכיר לפרעה את התקופה בה הושיב אותו בכלא, וסיפר לו על הפתרון המדויק של יוסף את חלומו, ואת חלומו של שר האופים.

פרעה הורה לקרוא ליוסף, וכשהגיע, סיפר לו את החלום - והוסיף פרט אחד, שלא הוזכר בתאור המקראי של החלום: שכאשר בלעו הפרות הרעות את הטובות, לא השתנה מראיהן, והן נראו רע כמו קודם. יוסף השיב, שאלוקים הראה לפרעה את מה שהוא עומד לעשות, וששני החלומות של פרעה הם בעצם אחד: עומדות לבוא על העולם שבע שנים טובות מאוד, עשירות בתבואה ויבול - ובחלום מסמלות אותן הפרות הבריאות והשיבולים הטובות, ולאחר מכן תבואנה על העולם שבע שנים רעות מאוד, כל כך רעות עד שישכח השבע הגדול - ואותן מסמלות הפרות הרזות והשיבולים הרעות. החלום חזר על עצמו, הסביר יוסף, כדי לחזק את המסר, ולהראות שאלוקים ממהר לעשות את דברו.

יוסף לא הסתפק בפתרון, אלא פנה למסקנות מעשיות, והמליץ על תכנית ארוכת טווח: שפרעה יפקיד אדם חכם על כל ארץ מצרים, כדי לאסוף את עודפי האוכל בשנים הטובות, ושמירתו לשנים הרעות.

מינוי יוסף לשליט[עריכה]

כששמע פרעה את עצותיו של יוסף אמר לעבדיו: "הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו?" הלביש את יוסף בבגדי מלכות, נתן לו את מרכבת המשנה למלך, ומינה אותו לתפקיד שעל הקמתו המליץ. בנוסף, פרעה קרא ליוסף בשם צפנת פענח, ונתן לו את בתו של פוטי-פרע, כהן העבודה הזרה, לאישה.

המבנה הכלכלי של מצרים[עריכה]

במהלך שבע שנות השבע, אגרו מצרים את האוכל, ופרעה קנה את כל העודף במחיר זול מאוד, כיון שהיה שפע. יוסף הקים מחסני-תבואה עצומים בכל הערים, ואסף לתוכם את כל האוכל, ואסף כמות "כחול הים הרבה מאד - עד כי חדל לספור, כי אין מספר" (בראשית מא, מט).

לאחר מכן, החלו שנות הרעב בכל העולם, ורק בארץ מצרים היה אוכל. כשהעם ביקש מפרעה לחם, הפנה אותם פרעה ליוסף, שמכר להם מהאוכל שאסף - אך כמובן, במחיר גבוה בהרבה, כי היה ביקוש גדול. יוצאי דופן היו כהני העבודה-זרה, שקיבלו הקצבה של אוכל בחינם מאת פרעה. מכל העולם הגיעו אנשים לקנות אוכל, כיון שרק במצרים ציפו לשנות הרעב, ואגרו אוכל כדי להתמודד איתן - ולאוצרו של פרעה נכנס כסף רב.

כשנגמר הכסף של אנשי מצרים, מכר יוסף אוכל להמון בתמורה לבהמותיהם. כשגם בהמותיהם נגמרו, מכרו המצרים את שדותיהם ואת עצמם לפרעה, והפכו כולם - מלבד הכהנים - לעבדיו. יוסף העביר את כל העם מעריהם לערים אחרות, כדי לחזק את תחושת חוסר העצמאות שלהם, נתן לכולם זרע, והורה להם לזרוע את אדמות פרעה, וכשיקצרו, לקחת ארבע חמישיות לעצמם, וחמישית להעלות כמס לפרעה.

ירידת יעקב ובניו למצרים[עריכה]

באותה תקופה, הגיעו אחי-יוסף גם הם לקנות אוכל, ויוסף זיהה אותם. הוא האשים אותם שהם מרגלים, וכשהכחישו אסר אותם, ולבסוף שלח אותם (מלבד שמעון, שנשאר בכלא) בחזרה לארץ כנען, כדי להביא את בנימין, היחיד שלא ירד איתם, על מנת להוכיח שהם דוברי אמת. לאחר שחזרו עם בנימין, העליל על בנימין שגנב מארמונו, וקבע שהוא צריך להפוך לעבדו.

יהודה התערב, ודרש שיוסף יחזיר את בנימין, והוא ישמש כעבד במקומו, ויוסף נשבר וגילה לאחיו כי הוא יוסף אחיהם. כששמע על כך פרעה, הורה לשלוח עגלות כדי להביא את יעקב ואת כל משפחתו למצרים, כי שם אין רעב. יעקב שמע, וירד למצרים בברכת ה' עם כל משפחתו. כשהגיעו למצרים, נפגש יעקב עם פרעה, ואף בירך אותו, ופרעה העניק למשפחת יעקב את ארץ גושן.

לאחר שבע-עשרה שנה, נפטר יעקב, ויוסף ביקש וקיבל רשות מפרעה לעלות ולקבור אותו בארץ כנען - ולחזור מיד. על פי המדרש (בבלי סוטה לו, ב), פרעה לא רצה לתת ליוסף ללכת, וכשאמר לו יוסף שהוא נשבע לאביו שיקבור אותו, השיב לו פרעה שישאל על שבועתו ויתיר אותה. יוסף הזכיר לו שבעבר השביע אותו פרעה שלא יגלה לאיש שהוא יודע יותר שפות מפרעה, ושאל האם להישאל גם על הנדר הזה - ואז נכנע פרעה, והשיב לו: "עלה וקבר את אביך כאשר השביעך".

דמותו של פרעה[עריכה]

כמו שנהג העולם אז, ייחס פרעה חשיבות לחלומות, ולא ראה בהם דבר של מה בכך - כשחלם את חלומו היה מוטרד ממנו מאוד, ואחרי פתרונו של יוסף פעל על פי עצותיו. דבר זה נראה חסר היגיון - שהרי הוא ארגן את כל מצרים על פי עצותיו של יוסף, מעשים הנראים כהימור, שהרי אם אין ממש בחלומו, או אם פירש אותו יוסף בצורה שגויה, הוא עלול להוביל את מצרים לקריסה כלכלית.

נראה שפרעה היה אדם הוגן, כאשר הוא נותן שכר ועונש בצורה הגיונית: כך על פי המדרש, שחטאו של שר המשקים היה זבוב בכוסו של פרעה, וחטאו של שר האופים היה דבר שנכנס לתוך הלחם - כי אין זו אשמתו של שר המשקים שנפל זבוב לכוס פרעה אחרי שהוא מזג לתוכה יין, ולכן הגיע לו לחזור לתפקידו, אך זו אשמתו של שר האופים, כי הפגם נפל בלחם במהלך אפיתו, ולכן הגיע לו להיענש. פרעה גם נתן ליוסף שכר גדול על פתרון החלום, ובצדק: שהרי בזכות יוסף, זכתה מצרים להצלה כלכלית ולעושר גדול.

פרעה מתואר כאדם טוב, ששמח בשמחתו של יוסף לפגישתו עם אחיו, מציע ליוסף שישלח עגלות על חשבונו, כדי להביא את יעקב ומשפחתו, פוגש את יעקב ומתברך מפיו, מעניק למשפחת יוסף את ארץ גושן, ואף נותן ליוסף ללכת לקבור את אביו. אך צריך לשים לב, שלפרעה אינטרסים משלו, ורבים ממעשיו הם על מנת להועיל לו ולמצרים, כמו שליחת יעקב לארץ גושן, שבאה גם כדי להרחיק את משפחת יעקב ממצרים. בנוסף, רואים שלמצרים קל להכנס - וקשה לצאת, כשפרעה שמח מאוד שיעקב יגיע, אבל לא שש לתת ליוסף ללכת לקבור אותו, ויוסף צריך לבקש ממנו במיוחד - ואף מצוין, שבני יעקב השאירו את טפם, צאנם ובקרם במצרים, ושפרעה שלח איתם רבים מעבדיו - שני דברים שיגרמו בהכרח לכך שהם לא יוכלו להישאר הארץ כנען, ויאלצו לשוב למצרים. כאשר מת יוסף, כבר לא יכלו בני ישראל לעלות ולקבור אותו, והוא כבר מבטיח לאחיו, "פקד יפקוד א-לקים אתכם, והעליתם את עצמתי מזה אתכם" - כלומר, כרגע בני ישראל כבר כלואים, ברמה כזו א� אחרת, במצרים, וזקוקים לכך שהקב"ה יוציא אותם משם.

על פי המדרש, ידע פרעה שבעים לשון, אך יוסף ידע שבעים ואחת.

פרעה הוא האדם היחיד בתנ"ך החוגג את יום-הולדתו.

פרעה בימי שיעבוד בני ישראל[עריכה]

פרעה הזה הוא המוזכר בספר שמות, בפרקים א וב.

לאחר מות יוסף, קם "מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" (שמות א, ח).

על שני חלקי הפסוק יש כמה הסברים: חדש - יש המפרשים על פי הפשט - שהיה חדש ממש, שמלך רק עכשיו, ויש פירוש, שנתחדשו גזרותיו, כלומר: הוא היה ישן, אך גזרותיו היו דבר חדש (מחלוקת רב ושמואל בגמרא). אבן עזרא מפרש את המילה חדש - שלא היה מזרע המלוכה, כלומר התחלפה שושלת של מלכים פרעונים, והוא היה הראשון בשושלת החדשה, שתפסה את השלטון. במדרש מובא, שהמלך נסחט בידי היועצים, שהורידו אותו מכסאו למשך שלושה חודשים, וכשעלה היה כאילו חדש, כי התנהג בצורה בה לא התנהג עד עכשיו.

אשר לא ידע את יוסף - איך יתכן שלא ידע מי היה יוסף, שהושיע את כל מצרים? יש מפרשים, שעשה עצמו כאילו לא ידע, או שהתנהג כאילו לא יודע מי היה יוסף. לפי תרגום יונתן, הוא לא התנהג בהליכותיו של יוסף - ועל פי הפשט, הכוונה שלא הכיר את יוסף, כיון שנולד אחרי מותו.

גזירות פרעה[עריכה]

כשראה פרעה שבני ישראל מתרבים, ויש חשש שאם תפרוץ מלחמה, בני ישראל יצטרפו לאויבי מצרים - החליט פרעה להפוך את בני ישראל לעבדים, והחל להעביד אותם בעבודת פרך, בבנין הערים פיתום ורעמסס. על פי המדרש, שמות רבה א, י הלך פרעה ביום הראשון ועבד בעצמו, וכל מי שלא רצה לעבוד, וטען שהוא איסטניס - הראו לו שאפילו פרעה עובד.

לאחר שעם ישראל המשיך לגדול, הורה פרעה למיילדות העבריות להרוג את התינוקות הזכרים הנולדים ליהודים - אך הן לא עשו זאת, ונימקו זאת בכך שהן לא מספיקות להגיע אל בתי העבריות עד שהן יולדות בעצמן. בעקבות זאת, ציווה פרעה על עמו להשמיד את כל הבנים הנולדים לישראל. על פי רמב"ן, הגזירה לא האריכה ימים, והתבטלה כעבור שנים מספר.

הולדת משה[עריכה]

לאחת מנשות היהודים נולד בן, והיא החביאה אותו במשך שלושה חודשים. כשכבר לא הצליחה להחביא אותו, היא הניחה אותו בתוך תיבה, ושמה את התיבה על היאור. את התיבה מצאה לא אחרת מבתו של פרעה, שמבינה שהוא אחד מילדי העברים, אך בכל זאת בוחרת לא להרוג את הילד, אלא הופכת אותו לבנה המאומץ, וקוראת את שמו משה - כי היא משתה אותו מהמים.

משה גדל בבית פרעה, וכשהתבגר יצא לראות את אחיו העובדים - ופעם אחת, ראה מצרי מכה יהודי, התערב והרג את המצרי. כשנודע הדבר לפרעה, רצה להרוג את משה, ומשה נמלט למדין, ושם פגש את ציפורה בת יתרו, והתחתן איתה.

פרעה בימי יציאת מצרים[עריכה]

התיצבות משה לפני פרעה[עריכה]

עשר המכות[עריכה]

התהליך שעבר פרעה[עריכה]

יציאת מצרים[עריכה]

קריעת ים סוף[עריכה]

דמותו של פרעה[עריכה]

פרעה בתקופת שלמה[עריכה]

יחסי ישראל-מצרים[עריכה]

בתקופתו של שלמה המלך, נכרתה ברית בין ישראל למצרים, וכמקובל באותם הימים נערכו "נישואים דיפלומטיים": פרעה נתן את בתו לשלמה לאישה, ונתן לו נדוניה יקרה - הוא עלה עם צבאו על העיר גזר, כבש אותה, הרג את הכנעני שישב בה, ונתן אותה לשלמה במתנה.

מוזכר גם שהיו לישראל יחסי מסחר עם מצרים, ושסוחרי שלמה קנו ממצרים סוסים ומרכבות - מעבר מפורש על אחת מהמצוות המיוחדות המוטלות על המלך, הכתובות בפרשת שפטים: רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס, כאשר שלמה מרבה לו סוסים - וקונה אותם ממצרים, כאזהרת הפסוק. מצד שני, באמת העם לא חזר למצרים, רק היו עם מצרים יחסי מסחר.

שלמה בנה לבת-פרעה ארמון משלה, ומוזכר במפורש שהוא אהב אותה (מלכים א יא, א) - אך היא לא היתה אשתו היחידה, והיו לו עוד שבע-מאות נשים, ושלוש-מאות פילגשים. כשהזדקן שלמה, הטו נשיו את לבבו, והוא חטא ואִפשר להן לבנות בירושלים מזבח לעבודה זרה.

בריחת ירבעם אל פרעה[עריכה]

שישק[עריכה]

ראה שישק


פרעה נכה[עריכה]

ראה פרעה נכה


פרעה בימי ירמיהו[עריכה]