פרשני:אגרות הראיה: אגרת רפג: הבדלים בין גרסאות בדף

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-{{פרשני}}{{#makor-new:אגרות הראיה: אגרת רפג |אגרות הראיה-|אגרת|רפג|}}
-= רקע לאגרת =
-= הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים =
-= נמען האגרת =
-=האגרת=
- רפג
-ב&quot;ה, עה&quot;ק יפו ת&quot;ו, ך&quot;ו אד&quot;ר תרעי&quot;ן.
-כבוד מחמד לבבי וחביבי הרה&quot;ח, מלא דעה ויושר לב, מו&quot;ה משה זיידל
-שליט&quot;א, שלו' וברכת עולמים.
-בשמחת לב קראתי את מכתביך, יקירי, וכל חפצי היה למהר את אשר ברוח
-עמי להשביעך רצון בתשובתי. אבל עצרו אותי מניעות שונות מבית ומחוץ, וגם
-כעת אשר אתאמץ לכתב אהיה מוכרח לקצר כפי היכולת.
-כדי להאיר יותר מעט את האופק של הכרת זכות אבות, נכון הדבר שנשוט
-מעט במהותו הכללית של ענין הזכות בכלל. מצד משפט הצדק אנו מקשרים תמיד
-את הזכות עם הבחירה. כשאדם בוחר בטוב ומעשיו מצליחים ע&quot;פ מדת אורח
-טובו, אנו מוצאים מחזיון זה הנאה לחוש-הצדק שבנו. אבל הלא ישנן זכיות
-רבות מאד, עואינן תלויות בבחירה, לא-מבעי זכיות חיצוניות, כעושר, כבוד, גבורה,
-יופי וכיוצא בהן, אלא גם זכיות פנימיות כחכמה, יושר-לב, תכונות טובות במדות,
-חבדה טובה, לאם טוב, שע&quot;פ ערכו מתעלה האיש הפרטי הנולד מגזעו, וכיוצא באלו.
-השקפתנו יכולה היא להתעלות, לדרוש מאתנו טעמו של דבר, מפני מה
-אנו מכירים את הצדק בהטובהמתיחש לבחירה החפשית. אז אנו משיבים לה : מפני
-שמכירים אנו, שהחופש הגמור, המחולל בקרבו רצון שאין בו שום מועקה מבחוץ,-
-על ידו מתגלה העצמות של מהות החיים, המקבלים את התכנית של הגורל הטוב או
-הרע. ועל-כן רק כפי ההתגלות העצמית ראוי שיהיה נמשך הטוב או הרע לנושא
-אותו בחיים.
-מיד כשאנו עומדים על מכון זה הננו גוזרים לאמר : כל טוב שאיננו בחירי
-איננו טוב גמור, מפני שאין העצמיות של נושאו מתיחדת בכל מילואה עם טובו,
-וכל טוב הוא נמדד רק באותה המדה שהמקבל אותו סופג אותו אל תוכו. ועפ&quot;ז
-אנו למדים, שהחופש המחולל את נטית הבחירה ע&quot;פ העצמות הוא הנושא את כל
-מדת הטוב שבחיים. אמנם כשאנו באים למוד את הבחירה החפשית, כמו שהיא
-נמצאת בפועל בחיים המתגלים לפנינו, לעולם לא נמצא אותה במילואה. בכל תנועה
-חפשית נמצא המון הכרחים, המעכבים את חופשה והסוללים לה בעל כרחה את
-נתיבתה. ההשקפה על פני הטוב האלהי, המוכן להיטיב במילואו השלם, תדריכנו
-להכיר, שיש במציאות חופש נעלם, שאיננו יוצא אל הפועל כ&quot;א בחלקים קטנים
-מאד מכל שיעור-קומתו, זה החופש הנעלם הוא המסגל את העצמיות שבחיים והוא
-הנושא את סגולת הטוב, והחופש הגלוי הנראה בפועל איננו כ&quot;א גילוי קלוש
-מכללותו. כשאנו עולים במרחבי ההויה למעלה ממדתם של הזמן והמקום, אנו
-יודעים שהצפיה העליונה חובקת את החופש הגמור, ועל פיה מתעצם הטוב בנושא
-המקבל אותו. רק החלק הקטן, המתגלה בתור בחירה מעשית, מתוה לפנינו בגלוי
-את ארחות הטוב והרע' אבל עקרו הוא למעלה מזה כשאנו באים לדרוש פתרון
-ע&quot;ד כל מערכות הטוב והרע, שאינן מתאימות אל הבחירה הגלויה הרי אנו מוצאים
-אותו בבחירה הגנוזה של הצפיה הכללית, העומדת ממעל לכל ההכרחים המעשיים,
-אשד רק מטרה של טובה מחלטת גורמת, שתשאר מדת-בחירה כזאת בגניזתה
-ותתגלה בחיים רק בצורה של מסיבות מכריחות. החופש הצפוי, של הטוב, העתיד
-להתגלם בבנים, מופיע הוא באבות בתור בחירה חפשית גלויה, מה שנושא בזה את
-דף 320
-העצמות היותר מיוחדה של הבנים, ו&quot;יעקב פדה את אברהם&quot; ובכללות האומה
-&quot;המתים יורשים את החיים&quot;:. ואותה הבחירה עצמה הגנוזה, המתגלה באבות
-בגילויה, חוזרת בצורה של גניזה בבנים, ומתמדת את החזיון של זכות אבות, שבאמת
-הנה זכותם של הבנים שבאה לידם דרך הצנור של האבות. וכשמתעורר רוח מלא
-אור באחת התקופות של החיים באומה, לכונן מעשה היסתורי אדיר, המקיף בחילו
-עתיד גדול וארוך, מתנוצצת הבחירה של הצפיה העליונה במלא חופשה, מכח
-ההתגלות העצמית של החיים העתידים, מצד תכונת ההויה העומדת למעלה ממסגר
-הזמן, &quot;את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה&quot; . לא האבות מקבלים על חשבונם
-של הבנים כל עול, כ&quot;א מיטב העצמיות של הבנים מתגלה לעת רצון באבות,
-לעת הופעת נהרה, והכרת-החובה מפתחה את צורתה הבהירה, שהבנים מוצאים על
-פיה את כל מלא עצמיותם, אשר רק הכחש בה יוכל לעשות המדחה להתיקם מזה
-ולנתקם ממיטב מקור חייהם.
-הנה העצמיות הגנוזה בעצם חופשה חיה היא באבות, ולפעולתה היא מוכנה
-בין לטוב בין לרע. אמנם מרובה היא מדת הטובה ממדת פורענות, &quot;אחד מחמש
-מאות&quot; . הרע הוא רק בגלוי שבהויה, בשיקוף הפרטיות, אבל בהכללה הכל מצטרף
-לטובה. המשל הגלוי, שמעשים מכוערים של האבות פועלים גם על האופי של
-הבנים, לא יאריך יותר מארבעה דורות . אבל עד שחקים עולה הגילוי של הגניזה
-הטובה, שבצאתה לפועל ע&quot;י האבות היא שוטפה בבנים בזרם חפשי ואדיר. השקפה
-ברורה היא, שהשלמת האדם יש לה טפוס מיוחד. הדורות הולכים לעלה את הטפוס
-ההוא עד גמרו בתכלית שלמותו. כל דור מסגל לו טוב יותר אופיי; אע&quot;פ שלפעמים
-מזריח דור אחד אור מרובה, המספיק להיות למעין לכמה דורות הבאים אחריו,
-אין זה כ&quot;א הזרחה ארעית, אבל בהסדר הקבוע כל דור מוסיף אומץ ומתקרב
-בכללותו את הטפוס הנרצה של הצפיה העליונה של ההשלמה הגמורה, המינית
-והאישית. כשיבוא הגמר של עילוי זה, אז הוא הסוף של כל הדורות . כל זמן
-שהצורה היותר שלמה לא נקבעה ההשלמה מתנודדת, פעם צועדת היא לפנים ופעם
-לאחור, הזכות והחובה אינן מוכרעות, ומקושרות הן במעשה הדורות. ההוים
-והעוברים, עד סוף כל הדורות, והצורה משתכללת לעמוד על איתן מצבה, &quot;דבר
-צוה לאלף דור&quot;. יודעת היא הצפיה העליונה, כמה יאריך הרושם של החקיקה
-הצוויית, שמדדתה באלף דור, ואחריה באה החקיקה של משאת הנפש לאותן המגמות
-בעצמן המונחות בצוויים, שהן אינן מאריכות פחות מהצוויים, ומדת האהבה מתפשטת
-על שתיהן. &quot;ועושה חסד לאלפים לאוהבי&quot; , ו&quot;ליראיו&quot; בעלי הצווי - &quot;לאלף דור&quot; .
-והנה כל זה הוא בדבר האופי הגנוז. אמנם בתכונות המתגלות, שהרצון הפרטי
-הוא הגורם העיקרי בהן, שונות הנה ההשקפות עד כמה כח ההורים מגיע. לדעת
-חכמים &quot; רק קודם ההתבגרות, - שהעמידה על הרצון האישי נוטלת אז את מקום
-דף 321
-השלטון בהנהגה, - פועלת היא השפעת האב, ודמותו הרוחנית מקפת את הבן,
-וממילא היא מופיעה עליו בכל תכונותיו; אבל בהגמרכח הרצון במילואו נשארה
-סגולה זו חבויה, עד ארבעה דורות לרעה, ע&quot;י כחהחקוי, ועד אלפים ע&quot;י סגולת
-הצווי והשאיפה המגמתית. אמנם גם כשכלה הרושם של גילוי הטוב, לא יוכל לכלות
-לנמרי מבלי להשאיר אחריו ניצוץ גנוז, העלול להיות מתעורר לתחיה ע&quot;י התעוררות
-רבה היוצאת וממפרצת ממעמקי הנשמה, ותחון זכות אבות ע&quot;י רחמים גם
-כשעבר זמנה הקבוע לה. העצמיות הגלויה הולכת היא מהאב אל הבן. הבן מרומם
-את ההויה העצמית של האב, הקבועה בקרבו כעת בגילויה. אבל האב, שההויה של
-הבן היא בו בגניזה, לא יוכל לנשא את הבן כי-אם ע&quot;י אותן הדרכים שדולים
-בהם ניצוצות ממעמקים, כרחמים, וזכות עצומה של אב-המון-גוים, המשקיע את
-כל הויתו רק בהעתיד המשתלשל ממנו על כללות החיים, שתכונתו האופית התדירה
-היא באותה הצורה של מעמד מלא חיים אלהיים של תפילה שלמה, המעלה גם
-בן נדח משבעה מדורי גיהנםלמיסק לגן עדן . וזכות אבות מתגלה בסגולת
-הגזע, העולה למעלה מכל בחירה גלויה ומכל לימוד, עד שגם מעלת התורה
-תוכל לרומם רק את הנפילה של קלקול תולדתי של חטא שבתוך הגזע, - שהסגולה
-אף שנתעותה לא פקעה, - אבל לא תוכל להעביר את חשכת הגזע, המתחלת
-מנתין והלאה , אע&quot;פ שישנן ג&quot;כ סגולות כאלה, שגם נכרי העוסק בתורה הרי הוא
-ככהן גדול , מ&quot;מ לא תמוש ממקומה העליה הגזעית, עד שלא תחשב מעלה עצמית
-הגוררת אחריה את קדימת הערך.
-ובהיות זכות אבות הסגולה הצורית היותר עצמית, מתגלה היא בתכונת
-הכלל ביחוד, שצורת האומה היא בכללותה; אבל בפרטיות &quot;שכר מצוה בהאי עלמא
-ליכא&quot; , שמגמתן של המצות כולן להקים את הצורה הרוחנית, שהיא נקודת
-החיים העומדת לעד, מ&quot;נפילתה המטויה&quot; , ומתוך שהצורות הרוחניות של הפרטים
-מאירות יפה ועומדות בהארתן באופי נצחי, הגורם להם אושר רוחני, בהוה ונצח,
-עומדת על ידה האומה בשלמות תבניתה ודרכיה מצליחים. אמנם גדולי האומה,
-מאירי דרכה, הם יכולים לגולל לפניה אור מיוחד, וכאשר במקום האור שם גם
-הצל, על-כן בהיות שטף החיים של האומה עובר על פני כללותה, אמיץ הוא הקשר
-בין הדורות העוברים וההוים, ובהכרח הדוגמא פועלת גם להרע, אע&quot;פ שטובה
-מרובה מרעתה. יחזקאל בעת התמוטטות האומה ראה, שהפרוד הרוחני יפה לה,
-הרושם שחשבון העבר יהיה נפסק מפעולתו, אע&quot;פ שבעל-כרחו יפסקו ע&quot;י זה ג&quot;כ
-כמה חמודות סגוליות באיזה ערך, כי יש יחש גדול להסגולה עם שימת-הלב
-הרצונית. אבל כך דורש המצב, וכשצדיק גוזר גזרה מקיימים אותה מן השמים ,
-והמסלה החדשה נסללת היא אז בכל מרוץ חיי האומה לעמוד כל יחיד על השלמת
-נפשו, ומהרסיסים הללו מתקבץ אח&quot;כ הרכוש הכללי, החוזר ומתקשר לחטיבה אחת.
-והנה כללו-של-דבר של הבחירה החבויה הוא מה שהיא פועלת על כל אותם
-דף 322
-הצדדים, שאין הבחירה הגלויה.מגלה בהם את כחה. ביותר שולטת היא בחילוק
-המדרגות, בין החמריות ובין הרוחניות, ואפילו בחילוקי המינים והסוגים הרחוקים
-מחוג החיים, שגם בהם הצדק האלהי מוכרח הוא שירוץ את ארחו. האמונה הישרה
-בהטובהאלהי ובצדקת צדיקו-של-עולם, הקוראה את כל מעמקי לבבנו לברכו בכל
-לב : &quot;ברוך הוא&quot;, היא מאירה את שכלנו באור חופש זה, המעדן את כל חושנו,
-בראותנו שאנו יכולים למתח את קו הצדק על מלא כל, על כל המפעל וכל היצור,
-כי &quot;הכל צפוי והרשות נתונה&quot;. אמנם אין הרשות כוללת כל-כך הרבה כמו
-הצפיה הכוללת הכל, אבל הלא זאת היא מדת הטובה, שלא תנתן הרשות כי-אם
-ע&quot;פ המדה שהטובה תהיה עתידה לבא בסופה, והקב&quot;ה צופה לטובה ואינו צופה
-לרעה .
-והבחירה הצפויה היא מחוללת את שורת הצדק, הממרקת את הזוהמא של
-הנטיההחפשית, כשנטתה להרע, ע&quot;י יחושים כאלה שאין להם מבא בבחירה
-הגלויה, והכל כדי לתת אחרית ותקוה טובה לכל. &quot;בערב ילין בכי, ולבקר רנה&quot; .
-באה&quot;ראדר&quot;שידי&quot;נ וחביבי הרה&quot;ח אוצר תוי&quot;ר מאד נעלה מוהר&quot;ב מנשה
-לוין שליט&quot;א. למעה&quot;ש להודיעני בטובו ממצב בריאותו, ירפאהו השי&quot;ת רפו&quot;ש
-ויהי בריא אולם, דשן ורענן לתורה ולתעודה לאוי&quot;ט.
-הנני בזה חותם בברכה ואהבה רבה ונאמנה כנפשם היקרה ונפש עגוד
-באהבתם מצפה אשרם והצלחהם בכל לונ&quot;ח,
-הק' אברהם יצחק ה&quot;ק
-[[קטגוריה:אגרות הראי"ה]]

פרשני:אגרות הראיה: אגרת רפג: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־12:31, 7 במאי 2021

תפריט ניווט

פרשני:אגרות הראיה: אגרת רפג: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־12:31, 7 במאי 2021

תפריט ניווט

חיפוש