פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר יג א

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר יג א (פרשני)


סעיף א - שלושה חודשים בין בעל לבעל

רבי מאיר (יבמות מא, א) קובע שאסור לאשה גרושה או אלמנה להתארס ולהינשא (וכן להתייבם או לחלוץ) במשך שלושה חודשים מאז שיצאה מהבעל הראשון. אמנם רבי יהודה ורבי יוסי חולקים ומתירים בחלק מהמקרים בתוך שלושת החודשים, אך בדף מג (ע"א) נפסק כרבי מאיר, וכך נקטו הראשונים.

שו"ע: כל אשה שהתגרשה או התאלמנה לא תינשא ולא תתארס עד שיעברו תשעים ימים (כי צריך שלושה חודשים מלאים - שלטי גיבורים), חוץ מהיום שיצאה מהבעל הראשון ומהיום שמתארסת בו.

רמ"א: אמנם אסור להתארס אך מותר לעשות שידוך (עפ"י הרא"ש ותרומת הדשן), רק שלא יכנס עמה לבית כדי שלא יבואו לידי תקלה. גם משביעים את החתן שלא יתייחדו (ח"מ וב"ש בשם הב"י).


⦿ טעם התקנה

שמואל למד שהמקור לחודשי ההמתנה הוא מהפסוק: "להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך" - להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני' (רש"י מבאר שהשכינה שורה רק על הוודאים, זרעו מיוחד אחריו). רבא לעומת זאת סובר שטעם האיסור הוא כדי שלא ייווצרו תקלות בענייני ייבום ועריות, אם לא ידעו מי האב.

ב"ש: נראה שהלכה כרבא וזוהי גזרה דרבנן. גם לדעת שמואל יש לומר שזה דין דרבנן והפסוק אסמכתא בעלמא.


⦿ אשה שאינה ראויה ללדת

בכתובות (ס, ב) מובאת דעתו של רבי מאיר שצריך להמתין שלושה חודשים גם במקרים שאין חשש שהאשה מעוברת, כמו למשל אם הבעל היה חבוש בבית האסורים, הלך למדינת הים, היה זקן או חולה ואפילו איילונית או שהפילה אחרי שיצאה מהבעל הראשון. אמנם רבי יוסי חולק במקרים האלה, אך האמוראים פסקו כרבי מאיר בגזרותיו. רש"י שם ביאר שלמרות שטעם התקנה לא שייך במקרים האלה, לא פלוג רבנן.

הב"י מביא את תשובת הריב"ש שגם אם הבעל הראשון היה סריס ומצידו אין אפשרות שהאשה מעוברת, חייבת להמתין.

טור ושו"ע: גם אם אין חשש שהאשה מעוברת מהראשון ואפילו אם אינה יכולה להיכנס להריון (או שהבעל סריס - שו"ע), חייבת להמתין שלושה חודשים.


⦿ ממתי מונים לגרושה

בגיטין (יח, א) נחלקו רב ושמואל ממתי מונים את שלושת החודשים לגרושה, האם מיום כתיבת הגט או מיום נתינתו. רב סובר שמיום הנתינה ושמואל סובר שכבר מיום הכתיבה. הגמרא מביאה שגם בדורות האחרונים של האמוראים יש שפסקו כרב ויש שפסקו כשמואל.

רמב"ם, רשב"א, ר"ן, ריב"ש וארחות חיים: הלכה כשמואל, וניתן למנות כבר מיום הכתיבה.

☜ כך פסק השו"ע.

רא"ש: יש להחמיר כדעת רב, ומונים רק מהיום שהאשה קיבלה את הגט.

☜ כך פסק הרמ"א.

סעיף א[edit]

כל אשה שנתגרשה או שנתאלמנה, הרי זו לא תנשא ולא תתארס לאחר עד שתמתין תשעים יום (משנה יבמות מא,א), חוץ מיום שנתגרשה או שמת בעלה בו, וחוץ מיום שנתארסה בו, כדי שיודע אם היא מעוברת או אינה מעוברת, להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של אחרון (מג,א). (אבל מותרת לעשות שידוכים בלא אירוסין (ב"י בשם תשובת הרא"ש ות"ה סימן רי"ז), רק שלא יכנוס עמה בביתא) (שם) ומיום כתיבת הגט מונים למגורשת, ואפילו היה על תנאי או שלא הגיע לידה אלא לאחר כמה שנים, מיום הכתיבה מונים, שהרי אינו מתייחד עמה משכתבו לה (רי"ף ורמב"ם כשמואל בגיטין יח,א). הגה: וי"א דמונים מיום נתינת הגט (טור בשם הרא"ש כרב) וכן ראוי להחמיר, כן נראה ליב. וגזירת חכמים שאפילו אשה שאינה ראויה לילד, ואפילו נתגרשה או נתאלמנה מן האירוסין, צריכה להמתין צ' יום (משנה יבמות מא,א). אפילו קטנה או זקנה או עקרה או אילונית, ואפילו בעלה במדינת הים או סריס אדם או חולה או חבוש בבית האסורים, והמפלת אחר מיתת בעלה (מב,ב), ואפילו בתולה מהאירוסין, צריכות להמתין תשעים יום (משנה מא,א).

טעם תקנת הבחנה: יבמות מב,א: שמואל: נאמר: "להיות לך לאלוקים ולזרעך אחריך" להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני. ופירש רש"י שאין שכינה שורה אלא על הוודאיים שזרעם מיוחס.

רבא: גזירה שמא ישא אחותו מאביו וכד'.

האם זהו דין מהתורה או מדרבנן? ב"ש: נראה שהלכה כרבא שזוהי גזירה, ויתכן שגם לשמואל זוהי רק אסמכתא ואין כאן איסור מהתורה.

רדב"ז: לפי התוס' זהו דין דרבנן אולם מפשט לשון הרמב"ם נראה שבאשה הראויה ללדת זהו דין מהתורה וחכמים גזרו גם בשאינה ראויה.

ברכ"י,שבו"י,מל"מ: מדרבנן.

א. לא יכנוס: ב"י,ח"מ: ישבע שלא יכנוס עימה בבית כדי שלא יבואו לידי תקלה.

בית מאיר,ערוה"ש: לא צריך. ערוה"ש כתב שנהגו לא להישבע ונימק שסמכו על הרמ"א שהשמיט דין זה.

ב. מיום הכתיבה: גיטין יח,א: לדעת רב מונים משעת נתינה ולדעת שמואל משעת כתיבה.

ירושלמי,רי"ף,רמב"ם,רשב"א,שו"ע: משעת כתיבה. כשמואל, וטעמו שאסורים בייחוד משעת כתיבה, ושוב אין חשש.

רא"ש,רמ"א: משעת נתינה. פוסקים כרב באיסורים, וטעמו שמא יגרש שתי נשיו ויכתוב בזמנים שונים אך יתן ביחד, ויתמהו האנשים כיצד אחת מותרת להינשא מיד והשניה לא.

בדיקה רפואית שאינה מעוברת: אוצה"פ – לא מועיל, שהרי נאמר ביבמות מא,ב: "אם יבא אליהו ויאמר דהא לא איעברה, מי משגח ביה ויבמינן לה? הא קטנה דלאו בת איעבורי היא, ואפ"ה צריכה להמתין ג' חדשים". עיין בסיכום לסע' ה שבבעל ואשה שנתגיירו יחד אפשר לסמוך על כך.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.