פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר סו ג

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:25, 8 באפריל 2018 מאת Arye (שיחה | תרומות) (סיכום הפוסקים העוסקים בסעיף)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר סו ג סעיף ג - כתובה שאבדה או נמחלה

במשנה בכתובות (נד, ב) מובאת דעתו של רבי מאיר, שאסור להשהות אשה שאין לה כתובה שכתוב בה הסכום הבסיסי של מאתיים לבתולה ומנה לאלמנה. הגמרא שם מביאה שנפסקה הלכה כמותו, ולא כרבי יהודה הסובר שאשה יכולה למחול.

טור ושו"ע: אסור לשהות שעה אחת עם אשה בלי כתובה. אם הכתובה אבדה או שהאשה כתבה שובר שקיבלה את הכסף - צריך לכתוב כתובה חדשה על עיקר הכתובה (אם היא מחלה. כשהכתובה אבדה צריך לכתוב על הסכום המלא, כולל התוספת - אחרונים ).


⦿ האם יש משמעות למחילה או תנאי של האשה?

רמב"ם ושו"ע: מחילה או תנאי לא תופסים ואפילו בכתב. בכל זאת, אם עשתה תנאי או מחלה בכתב חייב לכתוב כתובה חדשה. אם מחלה בעל פה א"צ כתובה חדשה [ב"ש ועוד. וכתב שכך סובר גם הרמ"א].

רא"ש וטור: מחילה בעל פה לא תופסת ובכתב כן. תנאי אפילו בכתב לא תופס.

מרדכי ורמ"א: מחילה או תנאי בעל פה לא תופסים ובכתב כן.

ר"ן (בסעיף ט): מחילה או תנאי תופסים אפילו בעל פה (אלא שאסור לו להשהות אותה בלי כתובה, וחייב מיד לכתוב חדשה).

ב"ש: הדיון הוא על עיקר הכתובה, אך על התוספת לכו"ע יכולה למחול.


רמ"א: כשגויים כבשו עיר והכתובות בחזקת אבודות, צריך לכתוב חדשות למרות שיכול להיות שבעתיד ימצאו את הכתובות הישנות. כשכותבים כתובה חדשה צריך לכתוב את אותו הסכום שהיה כתוב בקודמת. אם לא יודעים מה הסכום ואין כתובות שניצלו ואפשר ללמוד מהן את הסכומים - משערים לפי העושר של האדם.

אמנם מכיוון שהיום לא מגרשים ללא הסכמה של האשה לכאורה אין צריך לכתוב כתובה נוספת, אך המנהג לכתוב ואין לשנות.