פרשת פרה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרשיה מן התורה, שקוראים אותה בציבור בשבת פרה נוסף על פרשת השבוע, בשבת שלפני שבת החודש.


הפרשה

"פרשת פרה", היא פרשיה מתחילת פרשת חוקת (במדבר יט, א-כב), העוסקת בטהרה מטומאת מת על ידי אפר פרה אדומה.

חיוב הקריאה

הפוסקים נחלקו האם חיוב הקריאה הוא מדאורייתא או רק מדרבנן. מקור הגורסים כי החיוב מדאורייתא הוא מדברי התוספות‏[1] האומר כי פרשת פרה ופרשת זכור חיובן מדאורייתא וכן פסק השולחן ערוך (שו"ע או"ח תרפה, ז). מנגד, בגירסאות שלנו לא מופיע בדברי התוספות כי גם פרשת פרה היא מדאורייתא אלא רק פרשת זכור וכן בביאור הגר"א העיר שלא מופיע כך בתוספות ולכן כתב כי החיוב הינו רק מדרבנן. בנוסף, הב"ח הקשה על התוספות שלא מצינו מקור לכך שחיוב הקריאה הוא מדאורייתא, וכן שבגמרא הלימוד הוא דווקא מהפסוק "כתוב זאת זיכרון בספר" שמוסב רק על פרשיית זכור. להלכה, המשנה ברורה כתב כי רבים מהאחרונים פסקו כי החיוב הינו רק מדרבנן משנה ברורה תרפה טו והרב עובדיה יוסף פסק‏[2] כי ראוי להחמיר כשיטת השולחן ערוך ולחוש לכך שהמצווה מדאורייתא.

סיבת קריאתה

בזמן בית המקדש הייתה קיימת חובה להיטהר לפני הרגל, ולכן קוראים פרשה זו, העוסקת בטהרה, כאשר מתקרב חג הפסח. במדבר סיני שרפו את הפרה האדומה סמוך לחודש ניסן, כדי להזות באפר הפרה על בני ישראל מיד לאחר הקמת המשכן, כדי שיהיו טהורים ויוכלו להקריב את קרבן הפסח. בקריאת פרשה זו כלולה כוונתנו להתפלל לה' שיטהר אותנו במהרה ונזכה לעבוד אותו בבית המקדש.


סדר הקריאה

מוציאים שני ספרי תורה. בספר התורה הראשון קוראים את פרשת השבוע, ואליו עולים שבעה קרואים. ולמפטיר קוראים בספר התורה השני את "פרשת פרה".

הפטרת פרשת פרה היא: "וזרקתי עליהם מים טהורים" (יחזקאל לו, א), ואילך. הספרדים נהגו לסיים בפסוק "וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם כִּי אֲנִי יְקֹוָק בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת נָטַעְתִּי הַנְּשַׁמָּה אֲנִי יְקֹוָק דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי" (יחזאל לו, לו), והאשכנזים נהגו להמשיך עוד שני פסוקים[3].

ראו גם


קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ברכות יג,א ד"ה בלשון
  2. ילקוט יוסף סימן תרפה
  3. ראה ויבינו במקרא/פרה פרה.