צומת הגידים: הבדלים בין גרסאות בדף

הערך נמצא בשלבי עריכה כדי למנוע התנגשויות עריכה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. שימו לב! אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחתו של הכותב. התבנית הונחה ע"י אריאל ביגל נ"י (שיחה) 09:54, 26 באפריל 2013 (IDT)

צומת הגידים או צומת הגידין הוא מקום ברגלי הבהמה והעוף בו נפגשים מספר גידים. מום בצומת הגידים הוא אחד מהטריפות האוסרות את העוף או הבהמה מאכילה מן התורה משום "נטולה".

מקור

טריפה זו נמנית במשנה במסכת חולין (משנה חולין ד ו; בבלי חולין עו א): "בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה כשרה, מן הארכובה ולמעלה, פסולה, וכן שנטל צומת הגידין".
הרמב"ם מנה אותה ברשימת הטריפות (רמב"ם שחיטה ח יג- כ).

רש"י (חולין נז ע"א) מסביר את משמעות שם זה: "מקום שהגידין צומתין מתחברין ומתהדקין", ע"פ דברי הגמרא תבנית:מקור בבלי חולין עו א$חולין עו ע"א שאמרה שזהו מקום שהגידים צומתים.

מיקום צומת הגידים

כבר בגמרא נחלקו האמוראים על זיהויו של צומת הגידים. על מנת להבין את מחלוקתם, יש לזהות שני מקומות ברגל: "אגרמה" ו"ערקום" או "ערקוב". "אגרמה" הוא החלק בו הגידים יוצאים מן העצם. הערקום הוא "עצם קטן המחבר את הפרקים" (רש"י)^[1]. הערקום הוא למטה מהאגרמה.

לדעת רבה בשם רב אשי צומת הגידים היא במקום שהגידים ברגל "דאגרמה ולבר", כלומר, מה"אגרמה" ולמעלה, עד המקום שבמתחילים הגידים להיפרד זה מזה. לדעת רבה בר רב אשי בשם רב אשי, צומת הגידים היא במקום "דאגרמה ולגיו", כלומר, מהאגרמה ולמטה עד הפרק. רבא בריה דרבה בר רב הונא אומר בשם רב אסי (ובהמשך אומר כן גם רב יהודה) שמקום צומת הגידים הוא במקום "דעילוי ערקומא", כלומר, מהערקום עד שנפרדים הגידים זה מזה. חכם נוסף ששמו לא ידוע אמר כי צומת הגידים הוא הגידים החל מהערקום עצמו, אולם רבי אבא הורה שלא לציית לו, לפי שמחמיר יותר מדי.
רש"י מסביר שמחלוקת זו נובעת מהשאלה "היכן כח חיות הגידים", שכן הגדרת טריפה היא מום שנוטל את כח החיות מאותו אבר ומחיה כולה.

למעשה, נחלקו הראשונים מהו מיקומה המדויק של צומת הגידים. לדעת רש"י (חולין עו ע"א) ורוב הראשונים, מיקומה של צומת הגידים: "למעלה מארכובה הוא, וסמוך לה, והן אותן שלשה חוטין שנוטלין מנקרי הבשר מתלולית העצם". כלומר, לקראת סוף השוק, סמוך לחיבור לרגל. לעומתם, שיטת הרמב"ם היא: צומת הגידין הן בבהמה ובחיה למעלה מן העקב^[2] במקום שתולין בו הטבחים הבהמה והן שלשה גידין לבנים, אחד עבה ושנים דקים, וממקום שיתחיל והן קשים ולבנים עד שיסור הלובן מהן ויתחילו להתאדם ולהתרכך הוא צומת הגידים והוא כאורך שש עשרה אצבעות בשור. ומנין גידים אלו בעוף ששה עשר גידין, תחלתן מן העצם של מטה מאצבע יתירה עד סוף הרגל שהוא עשוי קשקשים קשקשים". הראשונים יצאו כנגד שיטת הרמב"ם, כפי שכתב הראב"ד (בהשגות, שם): "זה חידוש גדדול ולא שמעתי כמותו", וכן הרשב"א (שו"ת הרשב"א קס): "שגגה היתה כשגגת היוצא מלפני השליט, ושמענו שחזר בו"^[3]. ויש שתירצו את שיטת הרמב"ם {החתם סופר ||מקור|חתם סופר חולין ג$חולים ריש פ"ג}}; הרב קאפח בפירושו לפירוש המשניות לרמב"ם, שם).

מחלוקת ראשונים זו הובאה בבית יוסף בית יוסף נו.

בדיקת צומת הגידים

לקריאה נוספת

• הרב אברהם רובין, עמודי שש
• הרב משה ביגל, לחם אבירים המכון לרבני ישובים, קרית ארבע תשס"ו, שער ד' פרק 6.

הערות שוליים