רבי אברהם בן דוד

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הדף "ראב"ד" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו ראב"ד (פירושונים).

רבי אבהם בן דוד מפושקיירא (המכונה הראב"ד השלישי, הראב"ד בעל ההשגות וכן סתם הראב"ד) היה מגדולי הראשונים. ידוע בעיקר בזכות השגותיו לספר משנה תורה לרמב"ם.

תולדות חייו[עריכה]

נולד בשנת ד'תת"ה בערך בנרבונה שבפרובנס (פרובינציה). למד בישיבת נרבונה אצל רבי משה ב"ר יוסף מרון הלוי, ולאחריו אצל רבי אברהם אב בית דין- "הראב"ד השני" שהפך לרבו המובהק ואף השיא לו את בתו לאשה. בהמשך למד בישיבת לוניל אצל רבי משולם ב"ר יעקב מלוניל. למרות זאת, חשיבתו היתה עצמאית ולא הושפע הרבה מרבותיו כפי שכותב: "אין עמי בכל אלה לא מפי רב ולא מפי מורה, כי אם מעזרת המלמד לאדם דעת" הקדמה ליפרושו למסכת עדיות. כמו כן, התגלו לו הרבה חידושים על ידי גילויים כפי שכותב פעמים רבות: "כל נגלה לי מסוד ה' ליראיו", "כך הראוני מן השמים" "כבר הופיע רוח הקודש בבית מדרשנו מכמה שנים (השגות לרמב"ם הלכות לולב פ"ח ה"ה). היה עשיר גדול, אך למרות עושרו נהג להסתפק במועט. הוא התיישב בעיר פושקיירא, בה הקים ישיבה אותה החזיק מכספו הפרטי. שר העיר פושקיירא קינא בעשרו והכניסו למאסר בשנת ד'תתקל"ב, והוא שוחרר לאחר שמושל העיר קרקסונה רוגיר ה-11 התערב בענין. הוא תכנן לחזור לנרבונה, אולם ראשי קהילת קרקסונה שכנעוהו לעבור לעירם (מגן אבות למאירי קג). ישב זמן מה בקרקסונה ולארח מכן במונטפליר ובנמשי, אך רוב ימיו התגורר בפושקיירא. כפי הנראה היה בעל ידיעות בקבלה, ויש מייחסים לו את ספר "רזי פרקי סודות" וכן ]ירוש לספר יצירה. בניו, רבי יצחק סגי נהור ורבי דוד היו מראשוני חכמי הקבלה.

נפטר בפושקיירא בערב שבת חנוכה ד'תתקנ"ט.

ידיעותיו בחכמת הקבלה[עריכה]

המקובלים, ובראשם רבי חיים ויטאל, מונים את הראב"ד בין מעבירי מסורת הקבלה עד לגילוייה. תרמה לכך העובדה שהראב"ד מזכיר בספריו במקומות מספר על הלכות מסוימות (ראו לדוגמה רמב"ם בית הבחירה ו יד, ורמב"ם מטמאי משכב ז ז), שענינם נודע לו מ"סוד ה' ליראיו". אף שרבי משה בן חביב בספרו כפות תמרים (סוכה לב, ב), מסביר ש"כיון שערב לו הפירוש והחילוק שפירש, אמר כן בדרך גוזמה", החיד"א דוחה את דעתו וכותב כי רבי מנחם ריקנאטי, רבי חיים ויטאל, מהריב"ל ומהרח"ש, לא סברו כך. עוד הוא מציין שלפי רבי חיים ויטאל, משמעות סוד ה' ליראיו שהיה לו גילוי אליהו.

כתביו[עריכה]

השגות על הרמב"ם[עריכה]

בזקנותו התפרסם בעולם היהודי חיבורו של הרמב"ם "משנה תורה". כשהגיע ספר זה לידי הראב"ד, עיין בו בדקדוק רב, וכתב עליו את השגותיו. השגות אלו נכתבו בקצרה ובחריפות. הוא הנתגד לשיטה העקרונית על פיה מתבסס הספר להביא את הפסקים ללא ציון המקור: "שעזב דרך כל המחברים אשר היו לפניו, כי הם הביאו ראיה לדבריהם וכתבו הדברים בשם אמרם... ועוד כי דברים שהגאוניםחולקים זה על זה, וזה בירר דברי האחד וכתבם בחיבורו, ולמה אסמוך אני לע ברירתו והיא לא נראית בעיני?" (השגות להקדמת הרמב"ם). למרות ביקורת זאת, הוא העריך את העבודה הגדולה שעשה הרמב"ם: "מלאכה גדולה עשה באסיפתו דברי הגמרא והירושלמי והתוספתא" (השגות להלכות כלאים ו ב). מכיוון שעבר על כל פרט ופרט בדברי הרמב"ם, מקובל לומר שכאשר לא העיר סימן שהסכים לדעתו (ולכן במקרים כאלה יש מונים את שיטת הרמב"ם כשתי דעות). לפעמים הוא גם משבח את הרמב"ם כי דבריו "סברא יפה היא" או שאמר כי גרסת הרמב"ם "מיושרת מן הגרסא שלנו". על הרמב"ם עצמו אמר: "הוא צעיר ואנחנו ישישים" (תשב"ץ א עב), אך למרות זאת הערכיו וכיבדו, ובאחד מפסקיו כתב: "לא שבאנו לחוק על הרמב"ם, אך מה שהניח הוא אנחנו השלמנו". עם זאת הוא לא נמנע מלהשתמש בביטויים חריפים בהשגותיו כגון: "לא נהג המחבר מנהג חכמים" (השגות להלכות תשובה ה ה) ועוד. השגותיו מודפסות כיום לצד הרמב"ם בכל המהדורות ונלמדות יחד עמו. לרובה השגותיו מתחילתו ב"אומר אברהם..." ובקיצור "א"א" (בחלק מהדפוסים כתוב לפעמים: כתב הראב"ד ז"ל...).

השגותיו על הרי"ף והמאור הגדול[עריכה]

הוא כתב השגות על "הלכות רב אלפס" של הרי"ף, אליו הוא מתייחס בהערצה, ומסביר את כתבית ההשגות בכך ש"לא נמנעתי מלחפש אחריו כאשר תשיג ידי פעם לסתור ופעם לחזק" (שו"ת הראב"ד רלח). אולם, רוב השגותיו בחיבור זה מפונות לא כלפי הרי"ף עצמו אלא על נושא כליו רבי זרחיה הלוי (הרז"ה)- "המאור הגדול". אליו, בשונה מאל הרי"ף, לא מתייחס הראב"ד בהערצה, ותקפו בחריפות עד כדי שהמדפיסים נאלצו לעדן חלק מההשגות משום כבודו של הרז"ה. הוא כותב כי המאור כי "זה המאור אינו מאיר?" ו"תואנה ועוורון, ומי שקרא לו מאור לא ראה אור מימיו". הוא מאשים את הרז"ה כי נטה יותר מדי אחר דעת רש"י: "הצרפתי (רש"י) נשתבש וזה הזנב הלך אחריו לא ידע בין טוב לרע". הוא תוקף בביטויים חריפים כמו: "לא הקושיא קושיא ולא התירוץ תירוץ, הראשון הבל והשני שקר", ו"קורי עכביש יארוג כי הכל הבל ואין בו מועיל". אמנם, שלא כמו בהשגותיו למסכת ברכות ולסדר מועד, בהשגותיו לסדר נשים וסדר נזיקין היחס לרז"ה שונה, והוא משיג אך ורק בהערות ענייניות בלי פגיעה אישית במחבר ובחיבורו. במקום אחד הוא אף כותב "בחיי ראיש, דבר טוב הוא אומר"[1]. השגות אלו מכונות לפעמים בשם "כתוב שם", בשל העובדה כי נהג לרשום בתחלית כל השגה, בהביאו את דברי המאור "כתוב שם...". על השגות אלו כתב הרמב"ן את "ספר הזכות", בו מגן על הרי"ף מקושיות הראב"ד[2].

בעלי הנפש[עריכה]

ערך מורחב - בעלי הנפש

חיבור בלהכות נידה ומקוואות שחיבר בעת זקנותו. על הסבר השם הוא כותב בהקדמה: "על שם כי הוא חוק משפט למושלים על נפשותם ואין נפשם מושלת עליהם, רצוני לומר נפש המתאווה היא נפש הבהמה המושלת על הכסילים והמשוכת אותם לתאוות העולם והנאותיו". הספר מחולק לשבעה שערים. האחרון שבהם, "שער הקדושה" עוסק בענייני הזיווג ובדברי מוסר הקשורים לנושא זה ולנושאים אחרים. הראב"ד עצמו העיד כי חיבור זה הוא "חיבור יפה". הרמב"ן מסביר לתלמידיו וחבריו מדוע אינו נענה לבקשתם לכתוב חיבור על הלכתו נידה: כבר קדמני אחד קדוש דורש... ולא נאה לדרוש וחיבר בהם ספר נכבד לבעלי הנפש..." (אמנם, לבסוף הרמב"ן כתב חיבור על הכלות נידה המכונה "הלכות נידה לרמב"ן). הרז"ה כתב השגות לספר זה עוד בחיי הראב"ד, ובהקדמה כותב: ואני אוהבי אוהב, ואינני לריב ניצב, ולא חפץ קרב, ואת הרב אינני רב, כי חכמתו אתאב (אשתוקק) ולהבין אקרב".

פירושים[עריכה]

חיבורים נוספים[עריכה]

  • איסור משהו- ספרו הראשון אותו כתב בהיותו תלמיד של רבי משולם מלוניל. הספר עוסק בהלכות איסור והיתר, ונקרא כך על שם התחלתו: "מצאנו איסור משהו על שמונה פנים".
  • תמים דעים או שו"ת הראב"ד- שאלות ותשובות.
  • חיבור על הלכות התלויות בארץ הנהוגות בזמן הזה.
  • תשובות ופסקים- מכתבי יד ומספרים שהביאו ממנו. בהוצאת מוסד הרב קוק
  • הלכות לולב- עם השגות הרמב"ן

שבחים עליו[עריכה]

המאירי מכנהו: "גדול המפרשים", הרשב"א קורא לו: "גדול המורים", תלמידו הרא"ש מלוניל (בנו של רבי משולם מלוניל) קורא לו "גדול הדיינים אשר בארץ". אמרו עליו "שהיה סוקר את כל התלמוד בסקירה אחת וזורה כבמזרה ורחת". הרשב"א מביא באחת מתשובותיו את דעתו המקלה של הראב"ד ומוסיף: "הנה לדעת הרב הגדול ז"ל שיודע לטהר את השרץ מן התורה, ואע"פ שאין דעתי סומכת בכל זה, להלכה שומעין לו שהוא רב מובהק, וכל המחמיר עליו הראיה".

תקופת חייו של רבי אברהם בן דוד על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן

הערות שוליים

  1. הרב גרשום הרפנס מציע ("עידן הראשונים" עמ' 132) כי שינוי זה נובע מכל שהשגותיו לסדרים אלו עברו הגהה נוספת לאחר פטירת הרז"ה.
  2. הרז"ה פרסם קונטרס בשם "דברי ריבות" בו התכבתו בינו לבין הראב"ד בנושא סוגיא תלמודית כלשהי. בחיבור זה, הראב"ד מתווכח בחריפות עם הרז"ה שעונה על כל קושיותיו ולבסוף יוצא כאשר ידו על העליונה.
  3. הרב יחיאל יעקב ויינברג ייחס פירושים אלו לראב"ד השני (הערות לחידושי הראב"ד על ב"ק מהדורת מאיר אטלס עמ' שפג). אולם הדעה הרווחת היא שחידושים אלו הם של הראב"ד בעל ההשגות (וכן כתב מאיר אטלס, שם עמ' 9-12.
  4. יתכן שבכך שילב את שיטת ראושני צרפת, שנטו יותר לפרשנות לשיטת ראשוני ספרד שנטו יותר לחידושים ולפסיקת הלכה, שכן פרובנס שוכנת בין ספרד לצרפת והושפעה מגדולי שתי מדינות אלו.