רבי אברהם ישעיהו קרליץ: הבדלים בין גרסאות בדף

החזון נודע בדרך הלימוד העצמאית שנהג בה. בלימודו, וכן בפסיקת ההלכה, מיעט לעסוק ב"למדנות" ישיבתית, ונטה לדבוק בעיון בפשטי הסוגיות. לשיטתו, ניתנת חשיבות רבה יותר לבירור הסוגיות מתוך דברי התלמוד גופו, מבלי לעמתן עם ההלכה הפסוקה בתחילה. להבנתו, בהמלך בירור הסוגיה אין לתת משקל-יתר לעובדה כי שיטה מסוימת מקורה בדברי ה[[ראשונים]], אלא יש "לעיין בגמרא עד כמה, אף שיהיה נגד הראשונים ז"ל"{{דרוש מקור}}. כמו כן, סבר כי אין חשיבות גדולה לבירור נוסחאותיהם של סוגיות הגמרא ודברי הפוסקים, שכן הגרסה שבה התקבלו הדברים למעשה היא המכרעת{{דרוש מקור}}. עם זאת, כן נתן מקום מכריע בפסק ההלכה למעשה לשיטת ה[[שולחן ערוך]] וה[[רמ"א]], וכן לפסקיו של [[הגר"א]]<ref>ראה "קובץ אגרות" ח"א אגרת לב. עם זאת, לא נמנע מלחלוק עליו, כאשר דבק בשיטתו "לעיין בגמרא עד כמה, אף שיהיה נגד הראשונים ז"ל".</ref>. כמו כן, סבר כי אין לשנות מן ההלכה הפסוקה בתלמוד בטענה כי המציאות השתנתה, משום שההלכה נקבעה בתקופת חז"ל, החותמת את "אלפיים שנות התורה" - ועל פי הנכון בתקופה זו, מבלי להתחשב בשינויי מציאות שעתידים לבוא<ref>ראה דוגמא לכך בחזון איש אה"ע סי' כז ס"ק כ'. יתכן שגישה זו הובילה אותו להכריע כדעת הנודע ביהודה בסוגיית שיעורי התורה, ראו לקמן.</ref>. עם זאת, לא נמנע מלנקוט בטיעון "[[השתנות הטבעים]]"<ref>כגון ב[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14331&hilite=9829bda3-7a2c-4d73-82f7-6209944a06b9&st=%D7%96%D7%A8%D7%A2&pgnum=49|חזו"א אה"ע יב סוף ס"ק ז] ד"ה "והנה בגמ'" ועוד. </ref>