רבי זכריה בן אבקולס

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

רבי זכריה בן אבקולס (אבקילוס) היה מחכמי ירושלים בתקופת החורבן. בדברי חז"ל מובאת ביקורת נוקבת על דרכי הנהגתו.

דעתו בהלכות שבת[edit]

בתוספתא מובאת מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל לגבי קליפות ועצמות הנותרות על-גבי השולחן לאחר הסעודה בשבת- בית הלל מתירים להסירן מעל השולחן, ואילו בית שמאי אוסרים להסירן מדין מוקצה ומורים לטלטל את השולחן ולנערו מבלי לטלטל ישירות את השאריות. התוספתא מתארת את הנהגתו של רבי זכריה בן אבקולס בשאלה זו:

"בית הלל אומרים מגביהין מעל השולחן עצמות וקליפין. בית שמאי אומרים מסלק את הטבלא (שולחן) כולה ומנערה. זכריה בן אבקילוס לא היה נוהג לא כדברי בית שמאי ולא כדברי בית הלל אלא נוטל ומשליך לאחר המטה" (תוספתא שבת יז ד).

על התנהגות זו מביאה התוספתא את תגובתו של רבי יוסי: " ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקילוס שרפה את ההיכל".

סיפור קמצא ובר קמצא[edit]

ב"אגדות החורבן" מובא המעשה הידוע על קמצא ובר קמצא, שהיווה שלב מכריע בחורבן ירושלים. על פי המסופר, לאחר שבר קמצא נפגע הוא הלך והלשין לקסיר בטענה שהיהודים מרדו בו, וייעץ לו לשלוח להם קרבן ולראות האם יקריבו אותו או לא. הקיסר שלח עגל משולש, ובדרך למקדש הטיל בר קמצא בעגל מום, על מנת שהיהודים לא יוכלו להקריבו. כשהגיע למקדש, רצו החכמים להתיר להקריב את הקרבן משום שלום המלכות. ואז אמר רבי זכריה בן אבקולס: "אמרו: בעלי מומין קריבין לגבי מזבח!". משכך, רצו החכמים להרוג את בר קמצא, על מנת שלא ילשין בפני הקיסר אמר להם רבי זכריה בן אבקולס: "אמר להם רבי זכריה יאמרו: מטיל מום בקדשים יהרג!". לאור דבריו, לא הרגו את בר קמצא, ואכן הוא הלשין בפני הקיסר, שכעונש על כך החריב את בית המקדש.

הגמרא מביאה את תגובתו של רבי יוחנן למעשה זה, הדומה לתגובתו של רבי יוסי למנהגו של רבי זכריה בן אבקולס בהלכות שבת (שהובאה לעיל): "ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס, החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו!".

במדרש (איכה רבה ד ג) מובא כי רבי זכריה בן אבקולס היה מהחכמים שנכחו בסעודה ולא מיחו בבעל הסעודה.

ממעשה זה, ניתן ללמוד על מעמדו החשוב של רבי זכריה בן אבקולס בקרב חכמי דורו, שדעתו התקבלה גם כנגד שאר החכמים.